דיני עונשין פרקטיקה
1.1 גבולות המשפט הפלילי
תחום האיסורים הפליליים הוא תחום רחב. ובלתי נפרד מן החיים היומיום. כגון: דיני תעבורה – וכיו"ב.
ניסוח החוק הפלילי הוא ניסוח מיוחד בשונה מעניינים אזרחיים. וזה נקרא נורמה משפטית פלילית.
ניסוח הנורמה המשפטית הפלילית בנויה מג' שלבים:
- הגדרת סוג העבירה – עבירות מסוג מין – מרמה – אלימות.
- קביעת התנאים להתהוות העבירה. – היינו קביעה על אירוע מסוים שעונה על הקריטריון של הסעיף הפלילי הספציפי.
- עונש– קביעת המקסימום לעונש על עבירה זו.
לא כל העבירות הפליליות נמצאות בחוק העונשין מאחר שיש חוקים אזרחיים שיש להם סנקציה פלילית – היינו חוקים בעלי זרוע אזרחית וזרוע פלילית. דוגמאות לכך: חוק איסור לשון הרע – חוק שכר מינימום וכיו"ב.
הסיבה לסנקציה פלילית על עניינים אזרחיים היא מהסיבה שכל זמן שלא הייתה סנקציה פלילית על עבירות אלו אנשים לא קיימו אותם.
א"כ לסיכום ההגדרה של דיני העונשין היא – שדינים אלו מהווים כלי חברתי להכוונת התנהגות של הפרט ושל קבוצות בחברה לכללים מוגדרים באמצעות הטלת סנקציות בגין סטייה מההתנהגויות הללו. (הגדרה זו לקוחה מספרו של ד"ר הלוי).
התפיסה של המשפט הפלילי וגבולותיו יכולים להשתנות בין מקום למקום – כגון המתת חסד שבמדינות מסוימות היא עבירה פלילית ובאחרות לא. כמו"כ שימוש בסמים קלים וכיו"ב
תפיסה זו יכולה להשתנות בין זמן לזמן.
עניין פלילי יכול להתבצע בחפיפה לתביעה אזרחית בעלת נזיקין כאשר העניין האזרחי ימתין לפס"ד בעניין הפלילי וזה מהווה ראיה בתביעה האזרחית (ולא להיפך).
המשפט הפלילי אימץ אמות מידה מוסריות בסיסיות – אולם לא כל התנהגות לא מוסרית הינה עבירה פלילית.
להלן מספר מקרים בעניין הדילמה האם ההליך הפלילי הוא הנכון או שמדבור למעשה בעוולה אזרחית.
ע"פ צדקה נ' מד"י.
בפס"ד זה הערבוב הוא בין האזרחי והפלילי הוא בתחום עבירות המין (בד"כ אי הבהירות בין שני התחומים הינו בעבירות צווארון לבן).
העובדות:
פלונית שסבלה ממחלה שגרמה להרס פניה וזה היה ניכר מבחינה פיזית חיצונית – פלונית זו אהבה את צדקה וראתה בו אהוב ליבה. כאשר צדקה ראה בה בעיקר אובייקט מיני.
לימים צדקה הפעיל עליה לחץ לקיים יחסי אישות עם חברו ועל עניין זה הוגש נגדו כתב אישום על סיוע לאונס (על החבר הוגש כת"א על אונס).
בהמ"ש המחוזי מזכה את החבר מאונס ואת צדקה מסיוע לאונס – אולם הוא מרשיע את צדקה בעושק ע"פ סע' 431 לחוק העונשין האומר "המנצל את המצוקה החולשה, דינו מאסר ג' שנים. ועל הרשעה זו הוא מערער לעליון.
בערעור לעליון בה ביהמ"ש לדון האם כאן מדובר בעושק. כאשר בסע' 431 המינוח המרכזי לפירוש העושק הינו ניצול הזולת וכאן צריך לברר האם צדקה ניצל אותה.
צדקה טען שלא ניצל אותה מכמה טענות:
- בעבר הוא הציע לה לקיים יחסים עם חברו והיא סירבה- משמע מכך שיש לה שיקול דעת.
- לפני המקרה הזה היא עזבה אותו וחזרה אליו – משמע מכך שאין לו עליה איזו שהיא שליטה מאגית.
- היא קימה יחסים עם אדם אחר לפניו- משמע מכך שהיא הייתה אדם עצמאי על אף מחלתה.
וע"ז אומר ביהמ"ש העליון שיש להימנע מפרשנות רחבה של עניין ניצול הזולת כי אם לא כן נגרום לכך שלמעשה יוטבע קלון פלילי על מעשים שבכל יום.
ולמקרה דנן – נכון שמעשי המערער נתעבים – אולם זו אינה עבירה פלילית מאחר שהתביעה לא הוכיחה שהיא ניצלה, ואם התביעה הייתה מוכיחה איזה שהוא חוסר שוויון בין המערער למתלוננת אזי היה מדובר כאן בניצול הזולת מאחר שיש חוסר שוויון.
ע"פ מרדכי לארי נ"י מד"י
העובדות:
למרדכי לארי היו שתי חנויות לממכר מוצרי חשמל והוא ניהל את העסק שלו בצורה של גלגול חובות.
ומה שקרה שלבסוף היו לו 191 לקוחות שהזמינו מוצרים שילמו ולא קיבלו את הסחורה. והוגש נגדו כת"א על מרמה.
לארי טען שלא הייתה לו שום כוונה למרמה וגם אם הוא נכשל – ודאי זו לא עבירה פלילית.
ואומר ביהמ"ש שבכדי להרשיע את לארי התביעה צריכה להוכיח על כל 191 העסקות שבשעה שהוא קיבלת את הכסף הוא יד שלא יוכל לספק את הסחורה.
ובסופו של דבר ביהמ"ש זיכה אותו מרוב העסקאות כאשר רק בעסקאות בודדות הוכח שהוא ידע שלא יוכל לספק את הסחורה.
ע"פ דון נ"י מד"י
העובדות:
סוכן נסיעות שקיבל כספים מלקוחות וגם הוא עבד בשיטה של גלגול חובות כאשר את הכסף לכך הוא שם בחשבונו הפרטי מבלי אפשרות הבטיח את מימוש ההזמנות ע"י כספים אחרים. הוגש נגדו כת"א על קבלת דבר במרמה. וגניבה בידי מורשה.
ואמר ביהמ"ש שאם הנאשם צפה בעת ההתקשרות העסקית שיש יסוד סביר שהוא יוכל לממש את הסקה ללקוח אין זה עניין פלילי.
2 עקרון החוקיות (סע' 1>6- 34 כא)
עקרון החוקיות קיים בכל ענפי המשפט ולכן חוק העונשין פתוח בסע' 1 בעקרון זה.
סע' 1 "אין עבירה ואין עונש עליה אא"כ ונקבעו בחוק או על פיו, ולכן ע"פ סע' זה כל מה שלא כתוב בחוק נורמטיבי – תקינה הרי שאותה התנהגות תהיה מותרת.
אולם החוק מביא לפנינו מקרים מסוימים שבו הפסיקה צריכה לפרשם.
2.1 עקרונות משנה בעקרון החוקיות
בתוך עקרון החוקיות ישנם כמה עקרונות משנה המיישמות אותו
- בהירות לשון החוק.
החוק הפלילי צריך להיות ברור לכולם ושלא יותיר מקום לפרשנות סותרת.
וכאשר יש חוסר בהירות נכנס עניין פרשנות הדין הפלילי.
2.2 פרשנות הדין הפלילי
בשנותיה הראשונות של המדינה הקפידו על עניין לשון החוק. והחוק הפלילי היה נקרא ככתבו וכלשונו.
לדוגמא:
ע"פ אוחנה נ' רה"מ
העובדות:
אוחנה נאשם בפריצה למפעל. ומאחר שבזמנו החוק מנה רשימה של מקומות שהכניסה אליהם שלא כדין נחשבת כהתפרצות ופריצה לבית חרושת לא נכתבה שם.
ביהמ"ש זיכה אותו מהתפרצות שלא כדין מאחר שבית החרושת אינו כלול ברשימה.
העולה מפס"ד זה שהפרשנות של החוק הפלילי הינה דווקנית.
לעומתו:
ע"פ מזרחי נ' מד"י
העובדות:
מזרחי קיבל אישור לצאת לחופשה מהכלא והוא לא חזר ממנה ושם דן ביהמ"ש בפרשנות סע' 257 לחוק העונשין האומר "הבורח ממשמורת חוקית שהוא נתון בה בשל עבירה פלילית דינו…" האם מזרחי ברח ממשמורת – או לא שב אליה. ע"פ שני פרשנויות:
- בריחה ממשמורת פיזית אקטואלית – דהיינו לחפור מתחת לגדרות – לשבור אזיקים.
זוהי פרשנות מצמצמת של החוק. וביהמ"ש דוחה אותה.
- פרשנות משפטית נורמטיבית (סוג של פרשנות תכליתית). ולכן כל זמן שהאיש תחת מעצר אפי' יצא לחופשה חלה עליו חובה משפטית לחזור לכלא.
ביהמ"ש מאמץ פרשנות זו. ומרשיע את מזרחי בבריחה ממשמורת.
בעקבות פס"ד זה חוקק התיקון 29 והוסיף לחוק סע' 34 כא האומר "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".
(בעניין פרשנות דווקנית/תכליתית של חוק פלילי יש לראות את דברי השופט חיים כהן האומר" שאין עונשין לא מק"ו רק מן החוק הכתוב שבו נעשה עבירה פלילית ומה שלא עשה החוק בצורה ברורה שום פרשנות לא תוכל לעשות).
פס"ד מד"י נ' טרמינל ואן.
העובדות:
לטרמינל ואן הוגשו כתבי אישום ע"פ חוק איסור הצגת חמץ בפסח האומר "לא יציג אדם בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה" ושם ביהמ"ש מפרש את המונח "בפומבי".
ואומרת השופטת צבן שמאחר שאין פירוש למילה "בפומבי" בתוך חג המצות. נלך לסע' 34 כ"ג האומר "באין בחוק הוראה לסתור יחלו הוראות החלק המקדמי והחלק הכללי גם על עבירות שלא ע"פ חוק זה". ולכן מאחר שחלו על חג המצות הכללים של חוק העונשין נלך לסע' 34 כ"ד המסביר מהו המונח פומבי "פומבי לעניין מעשה מקום ציבורי כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא". ומאחר שבעניין החמץ שהוצג לא היה אפשר לראות את החמץ מכל מקום שהוא יבוטלו כל הקנסות שניתנו.
גם ע"פ סע' 34 כא האומר שכאשר ישנם שתי פרשנויות נלך ע"פ זו המקלה יהיה הפירוש למנוח "פומבי" באופן המקל.
2.3 עקרון פומביות הדיון.
עקרון זה אומר שהחוק צריך להיות גלוי וידוע לכולם מחד גיסא ומאידך גיסא אי ידיעת הדין לא פוטרת מעונש.
החריג לעקרון זה מופיע בסע' 34 י"ט "לעניין האחריות הפלילית… זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באופן סביר". חריג זה קשה מאד להוכיח.
פס"ד פרומדיקו
העובדות:
יו"ר פרומדיקו נאשם בהעלמת מס והוא טען שכאשר החברה עשתה תכנוני מס ע"י רו"ח ועו"ד והוא הסתמך על חו"ד שלהם. ולכן הוא טוען שזוהי טעות בלתי נמנעת באופן סביר.
ומונה ביהמ"ש קריטריונים מאד קשוחים כדי להיכנס בשערי חריג זה. (במקרה דנן זיכו אותו).
2.4 עקרון איסור חקיקה רטרואקטיבי (יש חריג).
סע' 3 אומר שאין עונשין למפרע.
ולכן חוק פלילי שחוק בשנת 1995 לא יחול על עבירות שבוצעו פני תאריך זה.
החריג היא שאם החוק קובע במפורש שיש תחילה רטרואקטיבית כגון החוק לעשיית דין בנאצים. תהיה תחילה לחוק גם למפרע. והסיבה היא (במיוחד בחוק זה). שאין לא נעשה כן יהיה עיוות דין גדול יותר.
סע' 4. ביטול העבירה לאחר עשייתה – דהיינו אם עבירה מתבטלת מספר החוקים מתבטל האחריות הפלילית אליה. ואם אדם נמצא בכלא בעקבות עבירה זו הוא ישוחרר. ויבוטל הרישום הפלילי בגין עבירה זו דוגמא לכך סע' 118 האומר שהגורם לתקלה ציבורית דינו… עבירה זו בוטלה וכל אלו שעמדו לדין עקב עבירה זו בוטל עונשם.
סע' 5 (חריג נוסף נתמך עי' סע' 4). מדמה מצב שבו העבירה לא בוטלה אלא שונתה.
עניין זה עלה בפס"ד הבא:
פס"ד סאצ'י' נ' מד"י
העובדות
סאצ'י טען ש-88 דוחות חניה שרשמה לו עריית ת"א התיישנו מאחר שבעבר עבירת חניה הייתה מסוג עוון ולאחר התיקון בחוק הפכה עבירה זו לעבירה מסוג חטא שתקרת ההתיישנות שלה קצרה (3 שנים). ומאחר שהעירייה לא פנתה אליו בתקופה זו- עבירות אלו התיישנו.
וביהמ"ש קיבל את טענותיו.
ולכן ע"פ ס' 5 אם יש שינוי מקל בעבירה פלילית היא יחול למפרע וזהו החריג הנוסף לאיסור החקיקה הרטרואקטיבי.
סע' 2 עוסק בהסדרת החקיקה הפלילית שבאה ע"י חקיקת משנה ואומר שבכל מקום בו הסמיכה הכנסת את הרשות המבצעת לחוקק תקנות העונש בהם לא יהיה מעבר לששה חודשים וקנס עד השיעור הקבוע בחוק (12.900).
כמו"כ תקנות או דרושות אישור של ועדת הכנסת.
סע' 6. סע' זה הוא חריג לסעי' 3 ו- 4 ואומר שעבירות שהזמן גרמן דהיינו שלכתחילה נקבע שהעבירה תהיה לזמן מסוים. אפי' שפגה תקופת העביר האנשים שעברו אותה יעמדו לדין והסיבה בזה היא לתת לחוקים אלו שינים.
3 מבנה העבירה הפלילית
העבירה פלילית מורכב משני יסודות:
- היסוד העובדתי – האקט הפיזי – עצם התקיפה/העבירה.
- היסוד הנפשי – הלך הרוח שמלווה את האדם בשעת העבירה –מודעות וכיו"ב.
כאשר שני יסודות אלו מתקיימים ישנה עבירה פלילית.
3.1 סוגי העבירות הפליליות:
סוג העבירה מתחלקת לג' סוגים:
- עבירות של מחשבה פלילית – עבירות אלו האדם עושה אותם ביודעין – אלו רוב העבירות בחוק העונשין – כגון גניבה, מין, אלימות (סע'…)
- עבירת רשלנות – אלו עבירות עם יסוד עובדתי – אולם היסוד הנפשי הוא רשלנות / סע' 21). כגון גרימת מות ברשלנות.
- עבירות אחריות קפידה – בד"כ אילו עבירות קלות ערך ללא צורך ביסוד נפשי וכבר בהתקיים היסוד העובדתי ישנה אשמה כגון בחוקי תעבורה – נסיעה עם פנס רכב שרו שעל אף שממש רצית לנסוע עם פנס תקין ישנה אשמה.
כמו"כ בחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים שמוטל גם על בעל העסק אחריות קפידה גם אם הוא לא ידע על כך כלל.
בתוך החלוקה הזו ישנה חלוקה נוספת בין עבירות התנהגותיות לעבירות תוצאתיות.
בעבירות התנהגותיות – מספיקה התנהגות מפלילה ליצירת אשמה ללא קשר לתוצאה (תוצאה משפטית לא מילולית)
בעבירות תוצאתיות – צריך גם תוצאה משפטית ליצירת אשמה. כגון "הפוצע חברו" הפציעה הינה תוצאה שיוצרת אשמה.
3.2 היסוד העובדתי מורכב מג' רכיבים: (סע' 18).
מעשה – או מחדל – זהו רכיב ההתנהגות שהוא רכיב חובה בכל עבירה בכל עבירה פלילית ובלעדיו אין אחריות פלילית.
נסיבות – זהו רכיב רשות (על אף שאין עבירה ללא נסיבות).
תוצאה – זהו רכיב רשות כאשר ישנם עבירות התנהגותיות לא תוצאה.
א"כ עבירה התנהגותית מורכב ממעשה או מחדל שזהו מרכיב התנהגות + נסיבות.
עבירה תוצאתית מורכבת מהתנהגות – נסיבות – תוצאה
דוגמאות
- סע' 378- "התוקף שלא כדין את חברו דינו…
התוקף – התנהגות (מעשה)
שלא כדין את חברו – נסיבות
עבירה זו הינה עבירה התנהגותית מאחר שעצם התקיפה ללא קשר לתוצאה היא העבירה.
- סע' 340 "הבועל אישה לא בהסכמתה החופשית"
הבועל- התנהגות
אישה שלא בהסכמה החופשית – נסיבות
עבירה זו היא גם עבירה התנהגותית מאחר שעצם הבעילה היא העבירה.
- סע' 380 "התוקף חברו וגורם לו חבלה של ממש…"
התוקף – התנהגות
חברו – נסיבות
וגורם לו חבלה של ממש – תוצאה
זוהי עבירה תוצאתית מאחר שכאן לא תספיק התקיפה אלא גם גרימת החבלה.
3.2.1 היסוד העובדתי – מעשה או מחדל
רכיב המעשה לובש צורות רבות ויכול לבוא לכלל ביטוי במגוון צורות: (סע' 18 מגדיר מהו מעשה).
- ע"י ביטוי חיצוני
- ע"י מחדל – חוסר מעשה
- ע"י אמירה – סוג של פעולה גופנית
- ע"י החזקה – החזקת סמים – רכוש גנוב
- ע"י המצאות במצב דברים – כגון חוק הכניסה לישראל האומר שצם השהות בארץ ללא אישור הוא עבירה.
דוגמאות:
סע' 340 א- "היורה מנשק חם באזור מגורים…"
היורה מנשק חם זוהי הגדרת המעשה.
מנגד
סע' 378 "תקיפה מהי…"
גם בסע' זה ישנה הגדרה ספציפית לתקיפה.
אולם לא תמיד ישנה הגדרה למעשה. (יבואר בהמשך).
המעשה נחלק בהתקיימותו לפרקי זמן (מהפשוט למורכב).
- מעשה רגעי – תקיפה באגרוף – הכול ידועים מתי החלה התקיפה ומתי הסתיימה.
- מעשה מתמשך – החזקת סמים – זוהי עבירה מתמשכת.
- מעשה מתחדש – אדם הנוהג בפסילה בכל פעם שהוא עולה על הכביש הוא עובר עבירה.
- מעשה שרשרת – עבירה רבת פרטים – כאן ישנה הגדרה משפטית מתי מספר עבירות יחשבו כמעשה אחד וכעבירה אחת.
3.2.2 עבירה רבת פריטים
סע' 186 לחוק סד"פ אומר אדם העומד לדין בבהמ"ש יכול להרשיעו בכל עבירה שיודע לו על כך אפ' שזה לא כתוב בכתב האישום שהוגש לפניו אולם "הוא לא יעניש אותו יותר מפעם אחת על אותו מעשה"…
ולכן יש אינטרס להוכיח שכל המעשים שעשה הנאשם הינם מעשה אחד ואז הוא יורשע רק פעם אחת.
נושא זה עלה לדיון בפס"ד הבא:
פס"ד דרורי נ' מד"י.
העובדות:
דרורי (המוח). תכנן לפרוץ לבנק בפועלים ולשם כך הוא שכר ג' פושעים ואימן אותם לפריצת כספת שיש מסוגם בבנק.
וביום פקודה בא דרורי וניתק את האזעקה וחזק לביתו וחברו ניסו לפרוץ לכספת של הבנק ללא הצלחה ולכן הם פרצו ל-167 כספות קטנות של אנשים פרטיים לאחר זמן אחד העבריינים אדם בשם רחמים הפליל אותו.
דרורי טען שמדובר בעבירה אחת רבת פריטים ולא ב-167 עבירות. מהטעם שהכול היה במעשה אחד – פריצה אחת – תכנון אחד.
וקבע שם ביהמ"ש שני מבחנים מתי העבירה תחשב לעבירה רבת פריטים ומתי תחשב לרבת עבירות.
- המבחן העובדתי.
ביהמ"ש יבדוק האם זוהי פעולה מתמשכת ולא ניתן להפרידה לתת יחידות ביצוע שאז היא תחשב לעבירה אחת.
בהגדרה זו ישנה בעיה מאחר שדרורי יטען שא"א להפריד את עבירותיו לתת יחידות ביצוע ולכן ישנו מבחן שני.
- זהות האינטרס הנפגע.
מבחן זה נותן פתרון לרוב המקרים – ואומר: שצריך לבדוק האם יש מספר מתלוננים שונים שנפגעו כתוצאה מפעילות החשוד/הנאשם. וכאשר יש ריבוי נפגעים התוצאה תהיה ריבוי עבירות.
ובעניין בדרורי מאחר שכל פריצה לכספת אדם אחר נפגע מכך זוהי עבירה רבת עבירות.
ולכן ביהמ"ש הרשיע את דרורי ב-127 עבירות גניבה שונות.
ד.נ. אהרון משולם נ' מד"י.
העובדות:
סוחר יהלומים שחייב כסף לסוחר אחר שנמצא בארה"ב והיה סוחט אותו באיומים. דרך אנשים וגם בעצמו.
ושם עלתה השאלה האם כל הסחיטות תחשבנה כעבירה אחת רבת פריטים או ככמה עבירות.
ואומר ביהמ"ש העליון "שהעבירה רבת פריטים תחול בכל אותם מצבים בהם ההסתכלות על האירוע העברייני מובילה את המסתכל לכלל מסקנה כי תהיה זו גישה מלאכותית להשקיף ל האירוע כעל מספר עבירות כמספר פריטים. וכי הסתכלות הנכונה המשקפת באופן אמיתי את התופעה העבריינית היא זו הרואה באירוע כמכלול אחד המבוסס על מס' פריטים ומפעילים הסכלות זו במבחן השכל הישר המביט ל תיק ובוחן האם המקרה שלפנינו יחשב כעבירה אחת רבת פריטים" (ציטוט).
ולכן במקרה דנן מאחר שמדובר בסוג אחד של עבירה ובאותו אם שנסחט מדובר בעבירה אחת רבת פריטים.
פרשת אתי אלון – מקסימוב.
בפרשת אלון – השופטת עדנה אדלר קפלן אמר שמדובר בכמה עבירות שונות.
בפרשת מקסימוב – השופט שלי טימן אמר שמדובר בעבירה רבת פריטים (מדובר על אותו תיק).
בערעור לעליון נקבע שמדובר בעבירה רבת פריטים מאחר שיש בה אותו בסיס עובדתי בכל העבירות
ע"י עמי פופר נ' מד"י.
העובדות:
עמי פופר הורשע ברצח 7 ערבים וניסיון לרצח של עשרה נוספים.
ועלתה שם טענה שמדובר במעשה אחד.
ואמר ביהמ"ש שבמעשה אלימות קיים לכל אחד אינטרס לשלמות גופו. ומוסיף ואומר שערך חיי אדם והסלידה העמוקה ממעשים שפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד במסגרת גזירת העונש הן לעניין מספר העונשים שניתן לגזור על הנאשם וכן לעניין הצטברותם.
ע"פ שמעון שר נ' מד"י.
העובדות:
שמעון שר אדם עם בעיות נפשיות הגיע לארוחת חג אצל משפחתו ושפך עליהם בנזין וכתוצאה מכך נשרפו למות ג' אנשים.
גם שם עלתה הטענה שמדובר בעבירה אחת.
וגם שם ביהמ"ש דוחה את הטענה. בדומה לעניין פופר – שכאשר יש מספר אנשים שנפגעו א"א לתת עונש אחד.
ובשורה התחתונה – ככל שהעבירה חמורה יותר הוא לא תתאים לעבירה רבת פריטים.
3.3 מחדל.
סע' 18 (ב) – "מעשה לרבות מחדל אם לא נאמר אחרת"
(ג) – "מחדל הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי דין או חוזה".
ע"פ הנלמד לעיל בכל עבירה חייב להיות רכיב מעשה – התנהגות – סעי' זה מחדש שמעשה/התנהגות יכול להיות גם ע"י מחדל כאשר המשמעות הלשונית של המחדל הוא – הימנעות מעשית מעשה ולכן לעיתים גם חוסר מעש מוחלט יכול להיחשב כמעשה.
ישנה הרבה פסיקה בביהמ"ש העליון שמציפה את הקושי שיש ברכיב המחדל- מאחר שהכלל הראשון בדיני העונשים הוא שעבירה דורשת התנהגות היינו להימנע מעשיית מעשה אסור- כגון הימנעות מגניבה.
המחדל הופך את היוצרות מאחר שכאן לא מסתפקים במניעה אלא רוצים לעודד אותך לעשות מעשים מסוימים בכדי שאחרים שלא יפגעו הבעייתיות היא שלא תמיד הנאשם מבין מה הוא עשה.
פרופ' פלר בספרו הגדיר את ההבדל בין מעשה למחדל "התכונה המאפיינת את המחדל בהבדל מהמעשה החיובי נעוצה בכך שהוא מתבטא בהתנהגות פסיבית אשר מאפשרת את התרחשות התולדה (מעשה העבירה). בלי תרומה גופנית כל שהיא מטעם בעל ההתנהגות ובלי הפעלת אנרגיה מטעמו לשם כך. ואילו המעשה החיובי המהווה התנהגות אקטיבית המתבטאת בתרומה גופנית שמאפשרת את התרחשות התולדה".
סע' 18 (ג) מגדיר את המחדל "הימנעות מעשיה שהוא חובה לפי דין או חוזה".
ולכן כאשר אין חובה ע"פ דין או חוזה אין מחדל.
הפסיקה אומרת שבגלל הבעייתיות במחדל (כפי שבואר לעיל) צריך לפרש עבירות מחדל בצמצום עד כמה שניתן.
3.3.1 חובה ע"פ דין
עבירות מחדל שהן חובה ע"פ דין הם לדוגמא:
חוק לא תעמוד על דם רעך שבו על הרואה אדם במצוקה חייב להתאמץ לעזור לו.
כמו"כ ישנה עבירה בפקודת התעבורה. בסע' 64 א הנקראת הפקרה לאחר פגיעה האומר "נוהג רכב המעורב בתאונה והוא ידע או עליו לדעת כי בנסיבות המקרה עלול להיפגע אדם ולא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאות התאונה דינו מאשר שבע שנים"…
זוהי גם עבירת מחדל שחלה גם על נוסעים ברכב שלא עצרו בכדי לראות את התוצאות והפס"ד שפתח את הדלת המחילה את העבירה הזו גם על הנוסעים האחרים ברכב הוא:
רע"פ ויצמן ואחרים נ' מד"י
העובדות:
רכב ובו שני בחורים ושתי בחורות נוסע בכביש החוף- הנהג ויקטור זרגגיאן דרס שוטר שהורה לו לעצור ונמלט תוך כדי שוויצמן אומר לו לנסוע והבחורות שמאחור שותקות
הוגש כת"א נ' ויצמן והבחורות בעבירת הפקרה לאחר פגיעה שהיא עבירת מחדל ע"פ הצירוף של סע' 64 א לפקודת התעבורה וסע' 32 לחוק העונשין של מסייע לעבירה.
(כיום במקרה כזה הצירוף הוא של סע' 64 א' לפקודת התעבורה סע' 29 לחוק העונשין של ביצוע בצוותא כפי שהיה בפרשת הדריסה של מיטל אהרונסון ע"י שי סימון).
ואומר ביהמ"ש – שהוא בודק את עבירת הסיוע במשקפי העבירה העיקרית ככל שהעבירה חמורה יותר הנכונות של ביהמ"ש לרכיב בסיוע כעבירת מחדל.
כמו"כ בית המשפט לא קיבל את טענת הסנגוריה שבסע' 64 א לפקודת התעבורה כתוב "הנוהג אדם" ולפרש סע' זה בצמצום. טענה זו נדחתה וגם שתיקה הוכרה כמחדל. בנימוק – "שהמסקנה החמורה יכולה להציב בנסיבות המתאימות גם חובת משנה על נוסע לא לשתוק מקום ששתיקה זו מסייעת להפקרתו של נוסע לאחר תאונה" מאחר שהקרבה המיוחדת שיש לאנשים שנמצאים בתוך הרכב נותנת בידם כוח שאין בידי אנשים שמחוץ לרכב והם יכולים להשפיע יותר על הנהג.
ולכן ויצמן קיבל שנה ע"ת ושנה וחצי שלילה והבנות שברכב קיבלו שלושה חדשים עבודות שירות ופסילה לשלושה חודשים.
דוגמא נוספת לחובת עשה שבדין בעבירת מחדל היא סע' 262 לחוק העונשין עבירת אי מניעת פשע והיא הובאה לבית המשפט בפס"ד הבא:
ע"פ מרגלית הר שפי נ' מד"י
העובדות:
כלפי מרגלית הר שפי ידידתו של יגאל עמיר נטען שיא ידעה על הרצח המתוכנן ולא עשתה דבר בכדי למונעו וזוהי עבירת מחדל.
ביהמ"ש הרשיע אותם על אי מניעת פשע.
והייתה לכך המון ביקורת בעיקר שסע' זה הוא במקורו מנדטורי המעודד "מלשנות"
ולכן בע"פ פלוני אמר שם ביהמ"ש "לפרש סע' זה על דרך של צמצום והקפדה כדי לא לפתוח פתח לחובת המלשינות"
ולכן סעיף זה צומצם רק עבירות אי מניע "פשע" שהעבירות מעל שלוש שנים.
ליבת עבירת אי מניעת הפשע היא הידיעה כאשר אם הוא ידע הוא יורשע (זהו עניין בעייתי מאחר שבשיח הרחוב א"א לדעת מתי הדובר הוא רציני בכוונותיו).
ישם עוד כתבי אישום בעבירה זו כאשר בחלקם הורשעו ובחלקם זיכו לדוגמא:
ת"פ (שלום נצרת) מד"י נ' בכרי אסא
העובדות:
ב4-8-02 אסא בכרי עלתה לאוטובוס קו 361 מחיפה לצפת בצומת חנניה פנה אליה אדם ואמר לה לרדת מיד מהאוטובוס מאחר שהולך לקרות משהו לא טוב היא ירדה מהאוטובוס ולאחר זמן קצר הוא התפוצץ.
היא פנתה לאחר זמן מה למשטרה והגש נגדה כת"א על אי מניעת פשע.
ביהמ"ש זיכה אותה בנימוק שלא היה עליה לדעת שבאמת יהיה פיגוע.
עבירות מחדל ע"פ חוזה
מהו חוזה.
אין הכוונה כאן לקחת את דיני החוזים ולהפוך אותם לחובות פליליות.
אלא לוקחים את הפרשנות המושגית של התקשרות חוזית מסוימת – ובנסיבות המתאימות קובעים לה רף של אחריות פלילית.
לדוגמא: מציל העובד בברכה מ 8>4 בתוך זמן העבודה יש לו אחריות על הרוחצים בברכה מכוח התקשרות חוזית. דהיינו לוקחים את ההתקשרות החוזית שיש כאן ומטילים עליה אחריות פלילית.
דוגמא נוספת סע' 368 א המגדיר מהו אומן/אומנות. המטיל עליהם חבות פלילית ע"י ההגדרות והתנאים מכללא, ולכן אם היא תתרשל בתפקידה שהיא חבה אליו מכוח חוזה היא תואשם בפלילים.
תרגיל עונשין
3.3.2 נסיבות.
נסיבות הם אלו שנותנות את האופי הפלילי לעבירה – דהיינו ההתנהגות לא מספיקה להגדיר את העבירה בלבד ולכן באות הנסיבות לשם כך.
לדוגמא:
סע' 345 – הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית.
ההתנהגות בסע' זה היא בעלת הנסיבות שהיא אישה שלא בהסכמתה החופשית.
לעיתים הנסיבות יכולות להיות התולדה של העבירה.
וא"כ יש לנו ג' סוגי נסיבות:
- נסיבות רלוונטיות – מהותיות.
דהיינו ההגדרה הספציפית של הנסיבות כגון עבירת הבעילה שבוארה לעיל. שם הנסיבות שהם האישה הם הנסיבות הבלעדיות של העבירה. כמו"כ חייב שזה יהיה שלא בהסכמתה החופשית.
- נסיבות לא רלוונטיות.
לדוגמא: סע' 245 קבלת דבר במרמה.
"דבר" – אלו הנסיבות אולם דבר זה יכול להיות כל דבר החל מכסף וכלה בטובות הנאה.
ולכן נסיבה זו היא איננה מהותית ספציפית.
- נסיבות מקלות – מחמירות.
לדוגמא: סע' 402 עבירת השוד עונשה 14 שנה.
ושם בס"ק ב' ישנה נסיבה חלופית מחמירה האומרת שאם השודד היה חמוש זהו שוד מזוין שעונשו 20 שנות מאסר. ואלו הם הנסיבות המחמירות.
זיהוי נסיבות אלו הוא ע"פ המדרג של העבירה.
בשוד הזיהוי הוא ברור.
אולם בסע' 415 – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מהם א"כ הנסיבות המחמירות.
החלטות מעין אלו נתונות לשיקול דעתו של ביהמ"ש ובד"כ עובד ציבור שמקבל דבר במרמה זה בנסיבות מחמירות וכמו"כ זה תלוי האם זה חד פעמי או מתמשך וכיו"ב.
לעיתים הנסיבות הם כאשר כתוב בעבירה "שלא כדין". האם אלו נסיבות מהותיות או לא.
עניין זה עלה בפסיקה ובעבר אמר בית המשפט שצריך לשם כך הוראת חוק מפורשת לבאר מה הפירוש שלא כדין. אולם פרשנות זו נדחתה ע"י בית המשפט -וביהמ"ש הסביר "שלא כדין" – היינו ללא הצדקה בדין וזה מה שהתביעה צריכה להוכיח אולם אם הנאשם חושב שהוא עשה זאת כדין הוא צריך להוכיח זאת או למצוא הו"ח בעניין כגון התוקף חברו שלא כדין. אם הנתבע הוכיח שזה כדין כגון בהגנה עצמית התקיפה א"כ הייתה כדין.
3.3.3 תוצאה
רכיב התוצאה הוא רכיב רשות במרכיבי היסוד העובדתי והוא קיים רק בעבירות תוצאתיות ולא בעבירות התנהגותיות.
רכיב זה נולד בעקבות התרחשות ההתנהגות ולכן חייב שיהיה קשר סיבתי בין ההתנהגות לתוצאה.
לדוגמא: התוקף את חברו וגורם לו חבלה של ממש. חייב שהתקיפה היא זו שתגרום לחבלה של ממש.
רכיב התוצאה הוא חיוני מאחר שהמחוקק ברצונו להגן על ערך מוסף מעצם ההתנהגות הפסולה. ולכן בעבירות התנהגות מגנים רק על רכיב ההתנהגות ובעבירות תוצאה מגנים גם על התוצאה של ההתנהגות.
בעבירות המתה בהכרח ישנה תוצאה שהיא המוות.
זיהוי התוצאה יתבצע ע"י חיפוש "אובייקט נפרד פיזי גשמי" שהוא נפרד מההתנהגות אולם נולד ממנה.
אולם אפשר שיהיה ולעיתים רכיב ההתנהגות והתוצאה יבואו כאחד.
כגון: הפוצע חברו – הפוצע הוא גם עצם ההתנהגות וגם התוצאה שהיא הפציעה.
4 היסוד הנפשי.
כאמור היסוד העובדתי הוא – התנהגות נסיבות תוצאה.
ביסוד הנפשי – המודעות היא יסודו – דהיינו העבריין צריך להיות מודע בכל זמן העבירה להתנהגות לנסיבות ולתוצאה.
עבירות התנהגותיות
בעבירות אלו היסוד העובדתי הוא ההתנהגות והנסיבות.
היסוד הנפשי שלהם הוא מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות.
או כוונה מיוחדת – כוונה זו "לעולם" אינה מתייחסת לתוצאה אלא יכולה להתייחס למטרה או למניע ולכן כוונה מיוחדת זו תהיה על הרכיב ההתנהגותי בלבד.
עבירת תוצאתית.
סע' 20 אומר שמלבד המודעות צריך להוכיח עוד רמה של יסוד נפשי רק לרכיב התוצאה. והוא רמת החפציות – הרצון וזה יוכח ע"י כוונה או פזיזות שהיא קלות דעת או אדישות. כאמור הרכיב החפצי מתייחס רק לתוצאה.
הכוונה האמורה ברכיב התוצאה היא כוונה רגילה.
כוונה תחילה קיימת רק בחלק מיסודות הרצח. ולכן כוונה האמורה היא או כוונה או פזיזות. ובכל מקום שהעבירה שותקת הכוונה תהיה בהכרח פזיזות.
לעיתים כתוב בחוק "במזיד". וא"כ מהו היסוד הנפשי שלו בתיקון 39 נכתב סע' ההגדרות של "הכוונה המיוחדת ובמזיד" ושם נאמר שאם המזיד הולך על ההתנהגות היינו מודעות. ואם הוא הולך על התוצאה היינו מודעות – פזיזות.
4.1 ניתוח עבירות.
- סע' 409 – מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לבניין ואין לו הסבר סביר לכך דינו…
ראשית זוהי עבירה התנהגותית.
נמצא ברשותו – התנהגות – מודעות להתנהגות.
מכשיר – נסיבות – מודעות לנסיבות.
ואין לו הסבר סביר לכך – טענת הגנה.
- סע' 288 א' – העושה אחת מאלה דינו מאסר שנה (1) מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי
שהוסמך למלאי תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו ע"פ דין
(2) אינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי חיקוק למסור ידיעה או מסמך.
גם כאן מדובר בעבירה התנהגותית.
מפריע – התנהגות – מודעות להתנהגות.
ביודעין… – נסיבות – מודעות לנסיבות.
(2) אינו מקיים – מחדל התנהגותי.
- סע' 141א – עובד הציבור הנמנע במזיד למלא חובה המוטלת
5 קשר סיבתי עובדתי / משפטי
העבירות מתחלקות לשני סוגים:
- עבירות התנהגותיות.
- עבירות תוצאתיות.
הקשר הסיבתי בא "רק" בעבירות תוצאתיות והוא יצביע על הקשר בין ההתנהגות לתוצאה ולכן הוא רלוונטי רק בעבירות תוצאתיות.
הקש"ס בא להגן על התוצאה בכך, שהוא יהיה קשור להתנהגות. קש"ס זה בא להוכיח שהתוצאה שהתרחשה נבעה מההתנהגות. ואם לא הוכח קש"ס בין התוצאה להתנהגות לא תהיה הרשעה על עבירה תוצאתית אלא רק על עבירה התנהגותית.
הקש"ס מתחלק לשני תנאים מצטברים:
- קש"ס עובדתי.
- קש"ס משפטי.
אלו כאמור שני תנאים מצטברים וצריך יהיה להוכיח את שניהם בכדי להרשיע בעבירה תוצאתית.
5.1 קש"ס עובדתי
קש"ס זה בא להצביע על עושה ההתנהגות – כסיבה הפיזית להתרחשות התוצאה.
קש"ס זה כאמור מצביע על הקשר הפיזי שבעבירה.
לדוגמא:
עבירת החבלה החמורה. וא"כ מכה הגורמת לחבלה חמורה מוכיחים את הקשר בין המכה לחבלה.
המבחן לבדוק קש"ס זה הוא ע"י:
- מבחן הבלעדי
- מבחן "הסיבה" בלעדיה אין
דהיינו מבחנים אלו בודקים האם ההתנהגות של הנאשם הייתה "אחת" בחוליות בשרשרת שהובילה בסופו של דבר לתוצאה. בכך שתרמה תרומה מוחשית לתוצאה שהתרחשה (לא תרומה שולית שגם בלעדיה התוצאה הייתה מתרחשת).
אך יש לציין שלא חייב שההתנהגות של הנאשם תהיה הגורם היחיד לתוצאה בכדי שיתקיים הקש"ס העובדתי אלא מספיק שהייתה לו תרומה ממשית שבלעדיה התוצאה לא הייתה מתרחשת.
סע' 309 מונה כמה עובדות שבהם חזקה שמתקיים הקש"ס העובדתי.
5.1.1 תרגילים לבחינת הקש"ס העובדתי.
- אדם נסע בכביש מהיר שהנסיעה בו מותרת עד מהירות 90 קמ"ש. והוא נסע במהירות של 150 קמ"ש,
עם אדם זה נסעה גברת. ובמהלך הנסיעה התרחש תקר שגרמה להתפוצצות הצמיג הימני של הרכב וכתוצאה נהרגה הגברת היושבת לצד הנהג. והנהג נפצע קשה.
הוגש נגדו כת"א בעילה של גרימת מוות ברשלנות.
בתרגיל זה (המובא בע"פ ליטנשטיין). אנו רואים שני גורמים שחברו להם יחדיו, וקשה יהיה לנתק את הקש"ס העובדתי בין מהירות הנסיעה לעצם התאונה על אף שהיא שהתרחשה מהתקר.
- סמי והרצל יצאו לבלות יחד עם חברותיהם. סמי הזכיר להרצל לקחת את האולרים שלהם. עבור הגנה
עצמית. לאחר שהם נכנסו למועדון, אחד המבלים התחיל עם החברות של סמי והרצל. התפתחה תגרה ובתוך כך סמי והרצל דקרו את הבליין שמת. האשמה על סמי והרצל היא הריגה (דם חם).
הקש"ס מתקיים ע"י הביצוע בצוותא של סמי והרצל בכך שבוחנים את התנהגותם במשולב.
(עניין דומה היה בע"פ בר דריהן 418/77 שבו שנים דקרו את האחד וכל דקירה יכולה הייתה לגרום לתוצאה והם הורשעו בביצוע בצוותא של העבירה).
- סימה אישה למופת נשואה לסוסו עבריין למופת, אולם באחד הימים כאשר סימה לא עמדה בבקשותיו
של סוסו, הוא שפך עליה בנזין והצית אותה ובראותו שהיא לא מתה הוא זרק אותה מהחלון וכתוצאה היא נחבלה ועברה אירוע מוחי ולאחר חמישה ימים הרופאים ניתקו אותה מן המכשירים לאחר שנתרמו אבריה.
עניין זה עלה בע"פ בלקר ושם פסק ביהמ"ש שמאמצים את עקרון המוות המוחי כמוות. ועל אף שלמעשה סוסו לא הרג אותה בפועל אלא הרופאים שניתקו אותה ממכשירי ההנשמה הם שהרגוה, מ"מ לאחר שסימה מתה ע"י סוסו מוות מוחי קיים קש"ס עובדתי בין התוצאה להתנהגות.
- אסנת שהתה לרגל טיפול בבית חולים בזמן שהותה הוצפה המחלקה במים. רינת ראתה את אסנת
נרטבת ולא עזרה לה וכתוצאה חלתה אסנת בדלקת ריאות ולאחר שישה חודשים נפטרה.
כאן דנים בעבירת התנהגות ע"י מחדל וניתן יהיה להאשים את רינת בגרימת מוות ברשלנות ע"פ סע' 309 ואף אף שהמוות לקח זמן רב לאחר המחדל מ"מ ישנו קש"ס עובדתי בין המחדל לתוצאה.
5.2 ניתוח עבירות (יסוד עובדתי ונפשי).
סע' 123 א. המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית ידיעה על עבירה כשהוא יודע
שהידיעה כוזבת דינו מאסר ג' שנים. ואם העבירה היא פשע מאסר חמש שנים, ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה אם לאו.
ראשית כאן מדובר בעבירה התנהגותית.
המוסר – התנהגות – מודעות להתנהגות.
ידיעה וכו'… – נסיבות – מודעות לנסיבות.
סע' 137 א השובר מסלק או עושה ללא מועיל במזיד חותם שהוטבע על פי הוראות הרשות דינו מאסר
שנתיים ואם היה מופקד על שמירת החותם דינו מאסר שלוש שנים.
השובר – התנהגות – תוצאה – מודעות להתנהגות – מודעות לאפשרות גרימת התוצאה.
במזיד – מאחר שמדבור בעבירה תוצאתית החפציות כאן היא פזיזות.
חותם… – נסיבות מודעות לנסיבות.
ואם היה מופקד – חלופה מחמירה.
סע' 238 א' החובל בחברו חבלה חמורה דינו מאסר 7 שנים.
זוהי עבירה תוצאתית.
החובל – התנהגות – מודעות להתנהגות.
בחברו – נסיבות – מודעות לנסיבות
חבלה חמורה – תוצאה – מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
241 א. הפוצע חברו שלא כדין דינו מאסר ג' שנים.
זוהי עבירה תוצאתית.
הפוצע – התנהגות – תוצאה – מודעות להתנהגות – מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
חברו – נסיבות – מודעות לנסיבות.
שלא כדין – נסיבות מודעות לנסיבות.
סע' 249 א התוקף שלא כדין את חברו דינו….
זוהי עבירה התנהגותית.
התוקף – התנהגות – מודעות להתנהגות.
חברו שלא כדין – נסיבות מודעות לנסיבות.
סע' 250 א. התוקף חברו וגורם לו חבלה של ממש דינו מאסר שלוש שנים.
זוהי עבירה תוצאתית.
התוקף – התנהגות – מודעות להתנהגות.
חברו – נסיבות מודעות לנסיבות.
חבלה של ממש – תוצאה – מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
5.3 קש"ס משפטי.
קש"ס זה בא להצביע על עושה ההתנהגות כנושא באחריות המשפטית לתוצאה.
קש"ס זה מתבצע ע"י מבחן הצפיות – דהיינו האם צפיות או היה עליך לצפות את התרחשות התוצאה. קש"ס זה נשאב מן היסוד הנפשי שבעבירה.
כאמור הקש"ס מתייחס רק לעבירות תוצאתיות כאשר הקשר הסיבתי מנביע את התוצאה דרך ההתנהגות בשני תנאים מצטברים.
- הסיבה הפיזית – קש"ס עובדתי.
- הסיבה המשפטית – קש"ס משפטי.
כאמור רק בהתקיים שני התנאים הללו ניתן יהיה להרשיע בעבירות תוצאתיות.
קש"ס זה הוא מורכב מאוד, מאחר שברוב המקרים אין מחלוקת לגבי הקש"ס העובדתי. ואולם כאשר רוצים אנו לייחס אחריות משפטית לכל אחת מהחוליות בשרשרת העובדתית. וזה מתבצע ע"י מבחן הצפיות. דהיינו בודקים האם במועד התרחשות העבירה ניתן לומר שהנאשם יכול לצפות (במבחן אובי') את התרחשות התוצאה.
מבחן הצפיות מתייחס לשני דברים:
- לאפשרות גרימת התוצאה.
- לסוג התוצאה – לרבות הדרך שבה היא הושגה (מבחן זה הוא לא דווקני אלא כוללני המצריך לצפות לתוצאה שהתרחשה.)
5.3.1 תרגילים לבחינת הקש"ס המשפטי.
- ראובן ושמעון נסעו לסיבוב ברחוב – ראובן נהג ברכב חדיש ושמעון נהג בגרוטאה. תוך כדי צפייה
בנעשות פגעו השנים יחדיו בהולך רגל תמים שחצה את הכביש כתוצאה מן הפגיעה סבל שמואל מגידול סרטני נדיר שהרופאים העריכו שרק אחד למיליון סוכל ממנו. ולבסוף הולך הרגל שמואל נפטר.
סע' העבירה להאשים את ראובן ושמעון הוא- מגרימת מוות ברשלנות ע"פ סע' 309. ועד הריגה בסע' 298.
עניין זה עלה בד.נ. רינגלר 12/63 העוסק בעניין נזיקין ואמר ביהמ"ש שכל פצע הרי הוא בגדר הפגיעה הצפויה. ואולם צריך לבדוק האם במקרה שלפנינו אכן היה ניתן לצפות שהולך הרגל ימות מגידול סרטני נדיר. ואכן אם מבחן הצפיות יתקיים התוצאה תהיה הרשעה.
- ג'אנה עבריין ותיק ראה קשישה הולכת עם תיק בידה. הלך לעבר הקשישה וחטף את תיקה ללא מגע
גופני או הפעלת כוח. דבר זה גרם להתרגשות רבה אצל הקשישה שנפטרה מאוחר יותר מדום לב.
עניין דומה עלה בע.פ. פטרומליו 704/83 והוא עוסק "במטפורת הגולגולת הדקה" -דהיינו רגישות לא מצויה האם היא בגדר הצפיות של האדם הפוגע בכך שהנפגע רגיש בגולגולתו או בליבו וכיו"ב.
ושם בעניין פטרומליו בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירת הריגה ע"פ סע' 298 מאחר שלמעשה לא היה מגע פיזי עם המותקף ואמרה שם השופטת נתניהו שייתכנו מקרים שבהם גרימת הלם נפשי ללא פגיעה ממשית בגוף שיבססו צפיות במקרים של גולגולת דקה.
ולכן בענייננו נראה שעל פניו ג'אנה היה מזוכה ואחר שלא הפעיל כוח או מגע גופני. ועל אף שהתקיים הקש"ס העובדתי בחוסר בצפיות מנתק את הקש"ס המשפטי. ודו"ק.
- במסגרת טיול בית הספר החליטה המורה גלית לצאת לשיט, לפני היציאה אמר לה המציל שהרוחות
בכנרת סוערות ביחס ליום רגיל. ובכל אופן היא החליטה לצאת. והיא הזהירה את הילדים לא לקפוץ למים. במהלך השייט אסף אחד הילדים רטובים בכיתה החליט לקפוץ על דעת עצמו למים וכתוצאה מכך הוא טבע ומת.
עניין זה עלה בע.פ. אלגביש 402/75 ושם נידון מקרה דומה והמורה הורשעה בגרימת מוות ברשלנות בעילת גורם זה מתערב שהיה אמור להיות במסגרת הצפיות של המורה. מה שיוצר קש"ס עובדתי ומשפטי. (הגורם שלישי מתערב הוא הילד המת).
ולכן גם כאן אם היה על המורה לצפות שגורם שלישי יתערב ויקפוץ למים הרי היא הייתה מואשמת בגרימת מוות ברשלנות.
(מקרה דומה היה בעניין רבדים שבו היה על נהג הרכבת לצפות שנהג הסמיטריילר יתקע על המסילה).
- יונה ועזריאל היו נשואים שנים רבות. לימים התברר ליונה שהעזריאל שלה אינו אותו עזריאל שהכירה
והוא היה מכה אותה ומתעלל בה. עד שהיא החליטה להתלונן, אולם מיד אח"כ היא ביטלה את התלונה. בבית חיכה לה עזריאל הזועם והמשיך להתעלל. יום אחד לאחר שעזריאל התעלל בה שום קפצה יונה אל מותה.
עניין זה על בד.נ. יעקובוב. והנאשם הואשם בגרימת מות ברשלנות ועל אף שהאישה הייתה גורם שלישי מתערב שיכול לנתק את הקש"ס המשפטי ע"י ההתאבדות. מ"מ נפסק שם שישנו קש"ס משפטי מאחר שע"פ ההתעללויות שלו בה היה עליו לצפות שתתאבד.
5.4 ניתוח עבירות.
- סע' 194 א (א) העוסק במכירת כרטיסים למופע העולה על המחיר הנקוב בהם דינו…
זוהי עבירה התנהגותית.
העוסק במכירת כרטיסים – התנהגות – מודעות להתנהגות כרטיסים
… – נסיבות מודעות לנסיבות.
- סע' 197 המנסה למנוע לחבל או להפריע בחירות ציבוריות בכוח או באיומים או בכל מעשה שהוא עבירה ע"פ חוק דינו מאסר ג' שנים.
זוהי עבירה התנהגותית
המנסה למנוע – התנהגות – מודעות – להתנהגות
בחירות… – נסיבות- מודעות לנסיבות.
- סע' 191 א המשתתף שלא כדין בתגרה ציבורית דינו…
זוהי עבירה התנהגותית.
המשתתף – התנהגות מודעות להתנהגות.
שלא כדין בתגרה – נסיבות מודעות לנסיבות.
5.5 שאלה לדוגמא.
ביום 1.1.07 משה הואשם והורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז 1977, ונדון לשנתיים מאסר בפועל. באופן מפתיע ביום 1.1.08 ביטלה הכנסת את סעיף העבירה בה הורשע, מהי הנפקות המשפטית?
- משה ישוחרר לאלתר.
- משה יסיים לרצות את עונשו מאחר וביום הרשעתו הסעיף היה בתוקף.
- משה ישוחרר לאלתר, אך הרישום הפלילי יישאר בתוקף.
- משה ישוחרר והרישום הפלילי ימחק.
6 מחשבה פלילית מועתקת.
זהו נושא יומיומי בו אנו רואים סכסוכים בין עבריינים שכנופיה מסוימת רוצה לחסל עבריין יריב ומטמינים בסביבתו מטען ועובר אורח נפגע ממנו ומת. ועולה השאלה האם התקיים היסוד הנפשי בעבירה למניח המטען. מאחר שכל כוונתו הייתה לרצוח את יריבו ולא את העובר אורח.
עניין זה עלה כבר בשנות השבעים בפס"ד בעניין שניר. בו אדם בא לרצוח את אשתו והוא רצח את חמותו והוא טען שלא הייתה לו כוונה לרצוח את החמות.
וביהמ"ש קיבל לשיטת המשפט הישראלי את העתקת המחשבה הפלילית באומרו "ביסוד האחריות הפלילית של העבריין הטועה בזהות קרבנו מונחת הפיקציה של העברת הכוונה הפלילית מן הקרבן בכוח אל הקרבן בפועל.
עניין העתקת המחשבה הפלילית נכנס לחוק בתיקון 39 בסע' 20 ג' (2) האומר "אין נפקא מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.
את המחשבה הפלילית תועתק מן הקרבן בכוח אל הקרבן בפועל.
6.1 כוונה על תנאי.
עד כאן דובר בג' סוגי כוונות:
- כוונה תחילה – בחלק מעבירת הרצח.
- כוונה רגילה – בכל עבירת מחשבה פלילית תוצאתית.
- פזיזות.
אלו כוונות המתייחסות לחלק החפצי "בעבירה ולכן הם יהיו רק בעבירות תוצאתיות.
כוונה ע"ת – או שהיא חלק מן הכוונה תחילה או שהיא חלק מהכוונה הרגילה.
בעבר עלו טענות שכוונה ע"ת לא תחשב לכוונה רגילה ועניין זה עלה בפס"ד בעניין הורוביץ 110/71
העובדות:
הורוביץ בחור בן 18 שאביו הפקיד אותו על מועדון הסנוקר שבבעלותו, באחד הימים הגיע המנוח ועקב דין ודברים שהתפתח באשר לחוב כספי שיש למנוח התפתח ריב בניהם והנאשם יוצא ומביא אקדח בכוונה להתעמת עם המנוח.
הורוביץ נשאר בחוץ ובשלב מסוים הוא נכנס להודיע על עזיבתו והמנוח מקנטר אותו שהוא ילד ומודיע לו שאם הוא גבר הוא יבוא לגמור עניינים בים. והם נוסעים לחצר מסוימת והמנוח אומר לו שהוא ישלח אותו לבי"ח והנאשם שולף אקדח לאחר שהבין שאין לו סיכוי נגדו בתגרת ידיים ותגובה המנוח שולף שבר זכוכית והנאשם הזהיר אותו שאם הוא יתקרב הוא יהרוג אותו ובשלב זה נפלטת ירייה מן האקדח שפוגעת במצחו של המנוח והורגת אותו.
בביהמ"ש המחוזי הנאשם זוכה מרצח והורשע בהריגה.
והמדינה מערערת לעליון להאשימו ברצח. בטענה שמדובר בכוונה ע"ת מאחר שהוא אמר לו שאם הוא יתקרב אליו הוא יהרוג אותו ואכן כאשר הוא התקרב הוא הרגו.
וקובע ביהמ"ש העליון שאכן יש כאן כוונה ע"ת ודינה ככוונה לכל דבר ולמרות זאת הוא לא מרשיע אותו ברצח אלא בהריגה מאחר שהנסיבות באותו אירוע הראו שהנאשם לא הגיע עם כוונת קטילה.
7 פזיזות.
בסע' 20 א (2) הפזיזות תפורש כאחת מאלה:
- קלות דעת
- אדישות.
ביאור:
לעבירת הרצח יש ג' רמות.
סע' 300 – רצח בכוונה תחילה.
סע' 298 – הריגה.
סע' 304 – גרימת מוות ברשלנות.
על אף שהתוצאה בכולן מוות עבירות אלו נפרדות ביסוד הנפשי.
סע' 300 עבירת הרצח – מדובר בכוונה תחילה. או בחלופות מדובר בכוונה רגילה.
סע' 298 עבירת ההריגה היסוד הנפשי הוא פזיזות.
א"כ פזיזות הוא יסוד נפשי של עבירה תוצאתית שותקת. (שלא כתוב בה כוונה כיסוד נפשי).
בעבירות המצריכות כוונה היסוד הנפשי הוא בדרגה גבוהה בו אנו מצריכים כוונה לגרימת התוצאה.
פזיזות היא דרגה נמוכה יותר ויכולה להתגשם ע"י קלות דעת או אדישות. ומעבר לכך קלות הדעת והאדישות הם החלופות בהם הפזיזות באה לכדי ביטוי.
ההבדל בניהם הוא:
אדישות – חוסר אכפתיות לתוצאה.
קלות דעת – נטילת סיכון בלתי סביר לתוצאה.
ואולם בכל אופן יש הבדל ביניהם שבא לכדי ביטוי בשלב הטיעונים לעונש וכפי שעולה מעניין סובח 1100/93 שאדיש חמור יותר מקל דעת.
מונח נוסף בפזיזות הוא המונח במזיד המוגדרת בסע' 90 א האומר שכאשר בעבירה תוצאתית כתוב במזיד היסוד החפצי הוא פזיזות.
בעבר בפס"ד בעניין קימל נדון העניין האם כאשר כתוב בעבירה במזיד מדובר בהלך רוח נפשי ברמה גבוהה יותר.
והפסיקה דחתה זאת ואמרה שהיסוד הנפשי של במזיד הוא הפזיזות.
וכאמור עניין זה קובע בתיקון 39 בסע' 90 א שקבל את פרשנות המונח המזיד ואומר:
- זדון-מזיד = יסוד נפשי שבעבירה.
- זדון-מזיד = גם בעבירה התנהגותית וגם בתוצאתית.
- בעבירה התנהגותית – היסוד הנפשי מודעות
בעבירה תוצאתית – היסוד הנפשי הוא מודעות + פזיזות לתוצאה.
7.1 ניתוח עבירות
- סע' 395 – המסתיר כתב צוואה בכוונה להונות בין שהמצווה חי ובין שהוא מת דינו.
כאן מדובר בעבירה התנהגותית + כוונה מיוחדת.
המסתיר – התנהגות.
כתב… – נסיבות.
בכוונה – כוונה מיוחדת.
- המסתיר בכוונה להונות מסמך … דינו…
גם כאן מדובר בעבירה התנהגותית + כוונה מיוחדת.
המסתיר – התנהגות – מודעות.
מסמך – סיבות. מודעות.
בכוונה – כוונה מיוחדת.
- סע' 397 ההורג חיה הניתנת להיגנב בכוונה לגנוב את העור או את הגופה או חלק מהם דינו…
כאן מדובר בעבירה תוצאתית + כוונה מיוחדת.
ההורג – התנהגות – תוצאה ≠ מודעות + פזיזות.
חיה… נסיבות – מודעות.
בכוונה – כוונה מיוחדת מאחר שהכוונה לא קשורה לתוצאה.
- סע' 348 העושה מעשה מגונה באדם… דינו…
זוהי עבירה התנהגותית..
העושה – התנהגות – מודעות.
מעשה… – נסיבות מודעות.
8 רשלנות.
עד היום דובר על עבירות מחשבה פלילית כאשר יסודו של המשפט הפלילי הוא שאדם אחראי למעשיו רק אם עשאם במחשבה פלילית דהיינו מודעות.
ולמרות זאת סע' 19 1 האומר שכל עבירה היא מחשבה פלילית, לבד אם נקבע בה שהיא עבירת רשלנות.
דהיינו המחוקק מבין שיתכנו מקרים שאדם יועמד לדין בעבירה פלילית שאין ספק שלא הייתה לו מחשבה פלילית והוא לכל היותר היה רשלן אומר סע' 21 שאם אדם מן הישוב היה צריך להיות מודע. היה עליך להיות מודע ותעמוד על חוסר המודעות שלך לדין.
הסיבה שנעמוד לדין רשלן נובעת מכך שבעבירות של פגיעה בשלמות הגוף וקדושת החיים המחוקק קיבל את עניין הרשלנות גם ללא מודעות.
ולכן בגלל חריגותו של הרשלן ,המחוקק מצר את צעדי חריג זה בכך שהוא קובע בסע' 21 (ב) שעבירה מסוג רשלנות תחול רק על עבירות מסוג פשע. ולכן גם דינם עד שלש שנות מאסר.
הגבלה זו של חריג הרשלנות נקבעה בתיקון 39 המגביל ענישה של עבירות רשלנות עד שלוש שנות מאסר והמחוקק קבע זאת בסע' 90 ב.
ואולם מאחר שהחוק הפלילי וותיק יותר כאשר ישנה עבירה בחוק שעונשה הוא מעל שלוש שנים סע' 90 ב' מתקן אותה ומגביל את הענישה בה עד שלוש שנים.
סע' 19 אומר שחייב שיהיה כתוב במפורש בעבירה שהוא מסוג רשלנות מאחר שבעבר ביהמ"ש היה קובע בעצמו מהי עבירה מסוג רשלנות בה החוק ומיישר את הקו בעניין. (סע' 90 א (5) אומר שגם התרשלות היינו רשלנות).
א"כ בעבירות מחשבה פלילית היסוד הנפשי הוא מודעות. בעבירות רשלנות היסוד הנפשי הוא אי מודעות ושאדם מן הישוב היה יכול להיות מודע, א"כ מחשבה פלילית – היינו מודעות בפועל.
רשלנות – היינו מודעות בכוח.
8.1 אדם מן הישוב – אדם סביר.
בעבר לפני תיקון 39 דיברו על האדם הסביר.
בתיקון 39 הוגדר אדם מן הישוב.
האם יש הבדלים בניהם?
עניין זה עלה בע"פ יעקובוב. וקבע ביהמ"ש שאין בביטוי אדם מן הישוב כדי לשנות את המידה המקובלת לבחינת היכולת לציפיות סבירה של הסיכון". ובהמשך נאמר "השוני בין המונח אדם מן הישוב לבין המונח האדם הסביר הוא סמנטי בלבד".
8.2 ניתוח עבירות רשלנות.
דהיינו אלו תנאים יתקיימו שהעבירה תחשב רשלנות:
- אי מודעות כלפי אחד מרכיבי היסוד העובדתי.
- בשאר הרכיבים ניתן להוכיח לפחות אי מודעות.
- בעבירות תוצאתית צריך להוכיח שאפשרות גרימת התוצאה אינה בגדר סיכון סביר.
לדוגמא:
סע' 304, הגורם ברשלנות למותו של אדם דינו…
הגורם – התנהגות.
ברשלנות – יסוד נפשי (רשלנות).
למותו – תוצאה.
של אדם – נסיבות.
ולכן כשרוצים להוכיח רשלנות מספיק שיוכח אי מודעות לאחד מרכיבי היסוד העובדתי כגון אי מודעות להתנהגות. וגם ברכיב התוצאה צריך להוכיח של נלקח סיכון בלתי סביר.
האם יכולה להיות עבירת רשלנות בביצוע בצוותא הפסיקה התחבטה בזה וההלכה בעניין עולה מפס"ד הבא:
ע"פ לוי ואחרים נ' מד"י.
העובדות:
שלושה שוטרים שניסו להוציא חבילת סם שבלעה יצאנית וגרמו ברשלנות למותה. ושם עלתה השאלה האם יהיה ביצוע בצוותא על עבירת רשלנות.
וקובע ביהמ"ש שלא מתקבל על הדעת שאנשים יחברו יחדיו לבצע עבירה ברשלנות וכאשר אנשים חוברים יחדיו לבצע עבירה הרי הם מודעים והעבירה תיוחס להם בצורה ישירה.
מסטרמן ואח' נ' מד"י.
העובדות:
תיק של גרימת מות ברשלנות בו – פארק השעשועים הסופרלנד – ובודק המכונות, שהואשמו בכך שהם לא השלימו את הגדר שסביב אזור הרכבת ההרים. והמנוחה נכנסה לאזור זה בחפשה את צעיפה ובתוך כך פגעה בה הרכבת והיא נהרגה.
ביהמ"ש המחוזי מזכה אותם מכל אשמה מהסיבה שהנאשמים לא התרשלו כלפי המבקר הממוצע וניתן היה לראות בהתנהגות המנוחה כגורם זר מתערב שלא ניתן היה לצפות אותו מראש.
8.3 שאלות לתרגול
- שמואל עבר עבירה ניסיון לאינוס לפי סעיף 345 (א) 1 לחוק העונשין. מהו היסוד הנפשי הדרוש לצורך הטלת אחריות פלילית עליו.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + כוונה.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת).
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת).
- גרשון, עבריין ידוע אשר נכנס ויוצא מבתי הכלא כל חייו, החליט לעבוד שוב בבית הבושת שהיה בעבר בבעלותו, אך כיום עקב מחוסר באמצעים, חזר לעבוד במקום כפקיד בלבד. הפרקליטות שוקלת האם העמיד לדין את גרשון לפי סעיף 204 לחוק העונשין, החזקת מקום לשם זנות:
- במידה והפסיקה מגדירה פקיד כמנהל או מחזיק – גרשון יועמד לדין בעבירה זו.
- במידה וניתן לפרש את הדין לפי תכליתו כי גרשון אינו מנהל או מחזיק, לא יועמד גרשון לדין בעבירה זו.
- פקיד, קופאי ו/או שומר הם בכל מקרה מחזיקים על פי החוק ועל כן יועמד גרשון לדין.
- אף תשובה אינה נכונה.
- היסוד העובדתי מורכב משלושה רכיבים: מעשה, נסיבות ותוצאה, איזה מהמשפטים הבאים נכון?
- בכל עבירה פלילית נמצא את כל רכיבי היסוד העובדתי.
- בכדי להרשיע בכל עבירה נדרש להוכחת רכיבי היסוד העובדתי המצויים בה, בצירוף ליסוד נפשי.
- בכל עבירה חייבים להימצא רכיב המעשה והנסיבות בלבד מהיסוד העובדתי.
- בכל עבירה חייב להימצא רכיב המעשה בלבד מהיסוד העובדתי.
- אברהם החליט לפתוח חנות מכלת מתחרה, בצמוד לחנותו המצליחה של דוד הנמצא במקום כבר עשרות שנים. בכדי שלקוחותיו של דוד יפנו אליו, החליט ביום 15.3.07 להצית את חנותו של האחרון, ועל כך הועמד לדין בעבירת הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא. כתב אישום הוגש ביום 16.4.07. ביום 20.5.07 תוקן שיעור הקנס לעבירת ההצתה שהיה 202,000 ₪, ועתה עומד הוא על סך של 500,000 ₪, איזה מהמשפטים הבאים נכון:
- בימ"ש מוסמך לגזור 14 שנים לריצוי בפועל, שנה על תנאי למשך 4 שנים וקנס 202,000 ₪.
- בימ"ש מוסמך לגזור 14 לריצוי בפועל, שנת מאסר על תנאי למשך 4 שנים.
- בימ"ש מוסמך לגזור 10 שנים לריצוי בפועל, חמש שנים על תנאי למשך שנה.
- בימ"ש מוסמך לגזור 12 שנים לריצוי בפועל, שלוש שנים על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 500,000 ₪.
9 סוגיית הקלון במשפט הפלילי.
המושג קלון הוא אינו מתחום המשפט אלא "מתחום המוסר", ולכן יש בו השקפות שונות שמשתנות מאדם לאדם וממקום למקום ומשופט לשופט.
המשפט הפלילי אכן אימץ לעצמו אמות מידה מוסריות, ואולם לא כל מה שלא מוסרי הוא פלילי.
הכלל הוא שבעבירות רשלנות ואחריות קפידה אין בהם קלון.
איך נקבע קלון.
יש בעניין כמה פס"ד.
על"ע מאיר זיו נ' ועד מחוז ת"א של לשכת עו"ד.
חוק הלשכה אומר שאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לא יהיה עו"ד.
ואמר שם ביהמ"ש "ככלל מקובל כי עבירה שיש עמה קלון היא עבירה שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור כאשר על טיבו של הפגם יש לעמוד על כל מגרה לגופו על ע"פ ההקשר של הדברים והמעשים. ומרכז הכובד בשאלה האם יש קלון מצוי בנסיבות בהם בוצעה העבירה.
העולה מן האמור שהנסיבות הם שקובעות האם יש קלון וזה ייקבע ע"י תדירות המעשים – הלך הרוח הנפשי של מבצע העבירה. – מעמדו ותפקידו של הנאשם.
התביעה תבקש את הטלת הקלון במסגרת שלב גזר הדין.
מד"י נ' חיים רמון 5461/06
העובדות:
חיים רמון נשק לחיילת נגד רצונה והפרקליטות בקשה להטיל קלון על רמון.
ואמר ביהמ"ש השלום שאין קלון במעשיו של חיים רמון והנימוק לכך הוא מאחר שמדובר במעשה חד פעמי ובלתי מתוכנן ובוצע ע"י הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם. ובמצב נפשי של אדישות ונמשך לכל היותר כשלוש שניות.
עש"מ אזרזר נ' נציב שירות המדינה 309/01
העובדות:
המערער עבד במשרד התחבורה כראש ענף תלונות הציבור וחוקר ראשי. וגברת שבאה להתלונן על התנהגותו של נהג מונית כלפיה הוטרדה מינית ע"י אזרזר. ולכן הוא הורשע בבהמ"ש השלום בהטרדה מינית. ונציבות שירות המדינה טענה שמדובר בעבירה שיש עמה קלון ולכן ראוי לפטר אותו.
וביהמ"ש העליון דן בשאלה האם בעבירת הטרדה מינית יש קלון וקבע שאכן בנסיבות המתאימות יהיה קלון בעבירה של הטרדה מינית. ומאחר שכאן מדובר באדם בכיר שפגע פגיעה אנושה בחירותה ובכבודה של המתלוננת אכן דבק קלון במעשיו.
9.1 שאלות לתרגול
- בעבירה של הטרדת צד לפי סעיף 249 לחוק העונשין התשל"ז 1977, המילים "בחקירה על פי דין" מתייחסות:
- יסוד עובדתי.
- יסוד נפשי.
- רכיב התוצאה ביסוד העובדתי.
- רכיב הנסיבות ביסוד העובדתי.
- בעבירה של ניסיון לתקיפה הגורמת לחבלה של ממש, סעיפים 25+380 לחוק העונשין, היסוד הנפשי הדרוש להרשעה הינו:
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת).
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- בית משפט השלום הנכבד הרשיע את עזרי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, והשית עליו, כחלק מרכיבי הענישה, 100 שעות עבודה של שירות לתועלת הציבור (להלן של"צ) ומאסר על תנאי של שנה למשך שלוש שנים. איזה מהמשפטים הבאים נכון:
- במידה ובית המשפט הרשיע את עזרי, אין בסמכותו לגזור עונש בדמות של"צ.
- עזרי יכול לבקש להמיר את עונש השל"צ בקנס כספי.
- בימ"ש לא ייתן צו של"צ אלא לאחר המלצת שירות המבחן. (סעי' 71 א (ג)).
- אף תשובה אינה נכונה.
- ברוך מכה נמרצות ומאיים ברצח על אשתו חנה בכל ימי שני וחמישי באופן קבוע, כבר שנים רבות. לאחרונה הגישה כנגדו חנה תלונה בתחנת המשטרה בנוגע לעבירת תקיפה לפי סעיף 382 (ב) ואיומים 192 שתי העבירות לפי חוק העונשין התשל"ז 1977, תלונה שהבשילה לכתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. במסגרת ישיבת הקראת כתב האישום טען ברוך כי כתב האישום כנגדו אינו מגלה עבירה מאחר ואין לחנה כל חבלות, ולא הוכח כי הוציא לפעול את איומיו. בהנחה שטענתו נכונה מבחינה עובדתית:
- עדיין אם יוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בתי העבירות אז יורשע ברוך.
- רק במידה והשופטים יאמינו לחנה בעדותה כי בעבר סבלה מחבלות רפואיות ניתן יהיה להרשיעו רק בעבירת התקיפה.
- למרות טענת ברוך, עדיין מבחינה משפטית הוא עבר את העבירות המיוחסות לו.
- טענתו נכונה, ובימ"ש יורה על מחיקת כתב האישום וישחררו לאלתר מהמעצר.
10 שאלות חזרה למבחן.
- שמואל עבר עבירה של ניסיון לחבול בחומר נפיץ לפי סעיף 330 לחוק העונשין. מהו היסוד הנפשי הנדרש לצורך הטלת אחריות פלילית עליו.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת).
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת).
- תוצאה היא חלק מהיסוד העובדתי אשר:
- בלעדיו לא יכולה להשתכלל עבירה פלילית.
- חלק בלתי נפרד מהיסוד העובדתי בכל עבירה.
- מופיע רק בעבירות המתה.
- רכיב אופציונאלי ואינו חובה ביסוד העובדתי.
- לצורך הרשעה בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין:
- יש להוכיח חובת זהירות כלפי כל אחד מרכיבי היסוד העובדתי והפרתה של חובה זו.
- מדובר בעבירת בעל העדר מחשבה פלילית ולכן אין צורך להוכיח את היסוד הנפשי.
- אי מודעות כלפי לפחות אחד מרכיבי היסוד העובדתי, לפחות רשלנות לשאר הרכיבי היסוד העובדתי, וכי התוצאה אינה בגדר סיכון סביר.
- הוכחת חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, הפרת חובות אלו, וקשר סיבתי עובדתי ומשפטי למוות.
- סוגיית הקלון הינה סוגיה אשר:
- מהווה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מתחום המשפט הפלילי.
- עולה בכל תיק פלילי הנדון בבתי המשפט.
- שאובה מתחום המוסר ואינה מוגדרת בחוק.
- מוגדרת בחוק על מנת שבית המשפט יקבע בכל עבירה האם נושאת היא קלון.
- שאול, חסר כל אשר הגיע לפת לחם החליט לבצע שוד בנק טרנס אטלנטי. תחילה, ובתחכום רב, רכב בישראל את כלי הפריצה במגירת התכנון. אח"כ טס לארה"ב שם שדד את סניף הבנק של בנק "פילנתרופ" בניו יורק. שאול התיימר לדין בישראל, סנגורו המלומד טוען לחוסר סמכות בינלאומית.
- הסנגור צודק אכן ניתן להעמיד לדין במדינת ניו יורק בלבד.
- ניתן להעמיד לדין בעבירה של החזקת כלי פריצה בישראל, ובעניין השוד בארה"ב בלבד.
- ניתן להעמיד לדין על החזקת כלי פריצה והשוד בישראל, המדבור על עבירה רבת פריטים.
- אף תשובה אינה נכונה.
- שמעון גמר אומר בליבו לרצוח את ראובן, יריבו העסקי משכבר הימים, עת ראה את האחרון מתהלך כטווס בשכונתו בה הוא השולט שמעון שלף את אקדחו, ירה לעברו, אף החטיא, ולמרבה הצער פגע בעוברת אורח תמימה והרגה, האם ניתן היחס לשמעון עבירת רצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין.
- לא, לכל היותר ניתן יהא ליחס עבירה של גרימת מוות ברשלנות.
- לא לכל היותר ניתן יהא לייחס עבירת הריגה.
- לא ניתן לייחס כלל אחריות פלילית מאחר ולא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.
- שמעון יואשם בעבירת רצח.
- המילים הבאות בעבירה לפי סעיף 430 לחוק העונשין, "הנוטל נכס של זולתו של כדין" מהוות:
- הנוטל = מעשה, נכס = תוצאה, זולתו ושלא כדין = יסוד נפשי.
- הנוטל = נסיבה, נכס של זולתו = תוצאה, שלא כדין, יסוד נפשי.
- הנוטל = מעשה, נכס של זולתו = נסיבה, שלא כדין = נסיבה.
- אף תשובה אינה נכונה.
- דוד, אחראי בטיחות בחברת "עזור לאחרים כפי יכולתך" היה אחראי על תחזוקת מסוע מארז המוצרים, כך שבכל שלושה חודשים, היה עליו לשמן את המסוע בהתאם לנוהלי הבטיחות שאושרו על ידי הדירקטוריון בעבודה. דוד, לא הקפיד על האמור בשנה האחרונה, כך שלא ביצע את האמור לעיל כלל. זליג, אחד העובדים הוותיקים לצד המסוע, הגיע כיום ראשון לעבודה, ולאחר 15 דקות המסוע נתקע, וידו של זליג נתפסה ונחבלה קשות. האם ניתן לייחס לדוד אחריות פלילית ובאיזה עבירות.
- לא ניתן לייחס כלל לדוד אחריות פלילית מאחר ולא התקיים בעניינו היסוד העובדתי.
- ניתן לייחס אחריות פלילית רק אם היה מדובר בתוצאה קטלנית.
- ניתן לייחס אחריות על דרך מחדל, ובעבורה של גרימת חבלה ברשלנות, סעיף 341 בלבד.
- ניתן לייחס אחריות על דרך המחדל, בעבירה של מעשה פזיזות, ורשלנות 338, או גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341.
- כל התשובות אינן נכונות.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 264 לחוק העונשין, "הכשלת עיקול" הינו:
- מודעות למעשה + מודעות לנסיבות.
- רשלנות.
- מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, "זילות בית המשפט" הינו:
- מודעות למעשה ולנסיבות.
- מודעות למעשה, לנסיבות, לאפשרות גרם התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ג. מודעות למעשה ולנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- מודעות + זדון.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעה פלוני בעבירה לפי סעיף 252 "התרמה למען תשלום קנס" לחוק העונשין הינו:
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + מחשבה פלילית מיוחדת.
- המדובר בעבירת אחריות קפידה ולכן אין צורך בהוכחת יסוד נפשי.
- יסוד העדר הקנטור הנדרש בעבירת הרצח לפי סעיף 301 (א) לחוק העונשין נבחן במבחן:
- אובייקטיבי בלבד.
- סובייקטיבי + אובייקטיבי שמשקלו נמוך ביותר.
- סובייקטיבי + אובייקטיבי.
- המבחן הוא תלוי נסיבות המקרה, ונתון לשיקול דעת בית המשפט.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיוע לתקיפה חבלנית לפי סעיפים 380+31 לחוק העונשין:
- מודעות להתנהגות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה – פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 241 לחוק העונשין, "סירוב להעיד" הינו:
- א. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות.
- ב. רשלנות.
- ג. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- ד. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 251 לחוק העונשין, "פרסום מסולף של דיון משפטי" הינו:
- א. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות.
- ב. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + לאפשרות גרם התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ג. מודעות למעשה + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ד. מודעות + זדון.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעת פלוני בעבירה לפי סעיף 342 רישא (עד המילה אדם) "הטעיית תחבורה" לחוק העונשין הינו:
- א. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- ב. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ג. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ד. המדבור בעבירת אחריות קפידה ולכן אין צורך בהוכחת יסוד נפשי.
- היסוד העובדתי בעבירת השידול לפי נוסחה בסעיף 30 לחוק העונשין יכול להתבצע אך ורק ב:
מעשה.
מעשה ו/או מחדל.
מעשה ו/או, מחדל, ו/או אפס מעשה.
כל התשובות לפי נוסחן אינן נכונות.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של שידול להריגה לפי סעיפים 30+298 לחוק העונשין:
מודעות להתנהגות + מחשבה פלילית מיוחדת.
מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
מודעות להנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + כוונה.
מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 218 לחוק העונשין, "מעשה העלול להפיץ מחלה" הינו:
מחשבה פלילית.
רשלנות.
רשלנות ברישא ומחשבה פלילית בסיפא.
מדובר בעבירה לש אחריות קפידה ולכן אין צורך בהוכחת היסוד הנפשי.
- היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין, "איסור הגרלות והימורים" הינו:
מודעות בלבד.
מודעות + פזיזות.
מודעות + מחשבה פלילית מיוחדת.
מודעות + זדון.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעת פלוני בעבירה של ניסיון למעשה סדום לפי סעיפים 25+ 347 (א) (1) לחוק העונשין הינו:
- א. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
- ב. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ג. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + מחשבה פלילית מיוחדת.
- ד. מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- מהו הקנס המרבי אותו ניתן להטיל בגין עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר, במידה ובית המשפט גזר על פלוני את עונש המאסר המכסימלי?
12,900 ₪.
25,000 ₪.
67,3000 ₪.
במידה ובית המשפט מטיל את העונש המכסימלי, אין בסמכותו להשית קנס כספי.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 31+415 לחוק העונשין:
מודעות להתנהגות + מחשבה פלילית מיוחדת.
מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מחשבה פלילית מיוחדת.
מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות.
מודעות להתנהגות + מודעות לנסיבות + מודעות לאפשרות גרימת התוצאה + פזיזות + מחשבה פלילית מיוחדת.
- הוראות סעיף 320 לחוק העונשין מהוות –
- א. סייג לאחריות פלילית מסוג "פטור".
- ב. סייג לאחריות פלילית מסוג "הצדק".
- ג. הגנה.
- ד. אף תשובה אינה נכונה.
- תיקון 39 לחוק העונשין קבע בהתייחס לעבירות מסוג רשלנות כי:
כיום לבית המשפט סמכות לקבוע ולפרש עבירה בעבירת רשלנות.
העונש בגין עבירת רשלנות לא יעלה על 3 שנות מאסר.
תשובות א+ב נכונות.
אף תשובה אינה נכונה.
- המנוחים "אדישות" ו"קלות דעת" הינם:
מהווים חלק מהיסוד הנפשי בכל עבירה פלילית.
מהווים חלק מהיסוד הנפשי בכל עבירה פלילית תוצאתית.
תשובה ב' נכונה אך קיים הבדל חומרה בניהם לעניין קביעת האחריות הפלילית.
תשובה ב' נכונה אך קיים הבדל חומרה בניהם לעניין קיבעת גזר הדין.
- איזה מהמשפטים הבאים אינו נכון:
- א. מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת) יכולה להופיע בכל עבירה פלילית.
- ב. מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת) יכולה להופיע בכל עבירה של מחשבה פלילית.
- ג. מחשבה פלילית מיוחדת (כוונה מיוחדת) מתייחסת לחלק מרכיבי היסוד העובדתי שבעבירה הפלילית.
- ד. אף תשובה אינה נכונה.
- סעיף 371 לחוק העונשין "חטיפה לשם כליאה":
עבירה תוצאתית עם יסוד נפשי של מודעות וכוונה לתוצאה.
עבירה תוצאתית עם יסוד נפשי של מודעות ופזיזות לתוצאה.
עבירה התנהגותית עם יסוד נפשי לש מודעות ומחשבה פלילית מיוחדת.
עבירה התנהגותית עם יסוד נפשי של מודעות בלבד.
המחבר עו"ד ראובן ביטון