דיני משפחה

 

1           מבוא

דיני משפחה הם תחום הנוגע בכל חלק בחייו של הפרט.

 

1.1         סמכות בית דין רבני (ביד"ר)

בתחום דיני המשפחה יש קושי בשיטה המשפטית הישראלית מהסיבה שיש בהם סמכויות מקבילות, דהיינו שני ערכאות המוסמכות לדון בהם –  שהם ביד"ר- וגם ביהמ"ש לענייני משפחה עניין זה יוצר סוג של מרוץ סמכויות בין שני הצדדים הגבר והאישה מהסיבה שהתוצאות לכל אחד מהם תהיינה שונות.

לדוגמא:

דיני ממונות ע"פ דין תורה התוצאה משתנית מאשר הפניה לבית המשפט.

עניין זה מכביד על הסכסוך המשפחתי בעיקר מהסיבה שהוא מונע את הניסיון לפיוס – כאשר גם העו"ד של כל אחד מן הצדדים מחויב להמליץ ללקוחו מהי הסמכות שתוצאתה תהיה מועדפת עליו.

 

סמכות ביד"ר נחשבת לסמכות חריגה מאחר שכאשר מתגלע ספק בין הצדדים הסמכות תהיה של ביהמ"ש לענייני משפחה ולכן סמכות ביד"ר תחשב לחריגה.

 

1.2         ציר החומר הנלמד

א. בעניין זה יש שתי אפשרויות:

1. סמכות שיפוט – מי ידון – דהיינו לאן רשאים לפנות.
2. לפי איזה דין תדון אותה ערכאה – כגון: בענייני רכוש ביד"ר חייב לדון ע"פ הדין החילוני. ולעומתו בענייני מזונות אישה ודין מורדת ביהמ"ש חייב לדון ע"פ הדין הדתי ולשם כך הוא פותח ספרי הלכה ועל פיהם הוא פוסק.

 

ב. חשבד"ר

סע' 1

סע' 1-3

סע' 4-9

 

ג. סמכויות בית משפט.

סמכות נמשכת – לא חל עקרון סופיות הדיון ולכן אישה רשאית גם לאחר מתן פס"ד לתבוע הגדלת מזונות.

 

ד. הדין – קיימות ארבעה צורות של מיסוד זוגיות.

1. נישואין דתיים.
2. נישואין פרטיים – בו אחד מקדש את השנייה ללא הליך פורמאלי ברבנות.
3. נישואין אזרחיים – כיום זו הדרך הפופולארית שזוכה לעידוד מצד בתי המשפט.
4. ידועים בציבור – אנשים שהחליטו שלא להינשא ובכל אופן הם יחשבו לנשואים לכל דבר ועניין.

 

ה. רכוש

הלכת שיתוף.

איזון משאבים.

הסכמי ממון.

 

ו. הורים וילדים

הסכמי שיפוי – בהם יש תביעה לאחר הגירושין "בשם הילד ולטובתו" להגדיל את הסכום שנפסק למזונות.

 

1.3         המסגרת הנורמטיבית של דיני משפחה

בשלב הראשון מפרידים בין סמכות לדין ומכאן נובעות ב' שאלות:

1. איזה דין צריך להחיל.

א. דין חוקי המדינה.

ב. הדין הדתי – כל אחד ודתו.

 

2. לאיזו ערכאה עלינו לפנות

א. ערכאה אזרחית – ביהמ"ש שלום – מחזוי – עליון – בג"צ.

ב. ערכאה דתית – ביה"ד היהודי – אזורי – גדול.

ביה"ד השרעי.

ביה"ד הנוצרי.

כל שאלה בדיני משפחה צריכה להתחיל בשני שאלות אלו.

 

ואולם לא תמיד כשהחוק מצריך דין דתי הוא צריך להידון בערכאה דתית ולכן לעיתים אפי' ביהמ"ש לענייני משפחה דן ע"פ הדין הדתי.

לדוגמא: החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). להלן חוק המזונות. בסע' 2 (א) לחוק אומר "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

כאן אנו מחילים את הדין הדתי.

 

סע' 4 לחשבד"ר אומר הגישה אישה יהודיה לביד"ר תביעת מזונות שלא אגב גירושין נגד אישה היהודי או נגד עזבונו לא תישמע טענת הנתבע שאין לביד"ר שיפוט בעניין.

כאן השאלה היא "איזו ערכאה" וסעי' זה מקנה סמכות מקבילה.

 

ישנו פתגם חשוב האומר "הדין הוא הפונקציה של הדיין" דהיינו ההחלטה בסופו של יום בתביעה תהיה ע"פ הדיין ע"פ הדרך שבה הוא גדל והשקפת חייו.

 

המקור הנורמטיבי הראשון לסמכות ביד"ר היא ע"פ סימן 47 לדבר המלך במועצה האומר "שעל עניני המעמד האישי יחול הדין האישי".

וממנו עולות ב' שאלות:

א. מהו הדין האישי.

ב. מהם ענייני המעמד האישי.

 

1.3.1         מהו הדין האישי

1. אזרחים מקומיים – ע"פ סי' 51 לדבר המלך במועצה דהיינו דין העדת הדתית אליה האדם משתייך.

יהודי – ע"פ הדין העברי.

מוסלמי – ע"פ הדין השרעי.

נוצרי – ע"פ הדין הנוצרי והעדה שאליה הוא שייך (קתולים – מרונים).

 

2. נכרי – מי שאינו אזרח ישראל והגדרתו מצויה בסימן 64 (2) לדבה"ומ האומר שכל מי שאיננו אזרח ישראל ידון ע"פ מדינת אזרחותו.

לנכרי יש חריג שהוא המוסלמי שעליו בכל מקרה יחול הדין השרעי מהסיבה שחוק זה נכתב עוד בתקופת העותומאנים המוסלמים ולא השתנה.

 

1.3.2         מהם ענייני המעמד האישי.

עניינים אלו מצויים בסימן 51 לדבר המלך במועצה. והם:

תביעות בנישואין או גיטין – מזונות – ואפוטרופסות

 

1.3.2.1         העניינים שהוסרו בענייני המעמד האישי.

 

1.3.2.1.1        חוק האימוץ.

חוק האימוץ חוקק ב-1960 ובסע' 34 המחוקק מסיר את ענייני האימוץ מענייני המעמד האישי.

 

בשנת 1981 נחקק חוק אימוץ חדש הנקרא "חוק אימוץ ילדים התשמ"א 1981" ובו בסע' 26 נאמר שביהמ"ש המוסמך לענייני חוק זה הוא ביהמ"ש לענייני משפחה.

 

ובסע' 27 (א) נאמר שגם בד"ת (בית דין דתי) מוסמך לדון בענייני אימוץ ובלבד שיתקיימו ב' תנאים:

א. ההורים או המאמצים מסכימים בכתב.

ב. המאומץ מסכים בכתב לסמכות בד"ר ובתנאי שהוא מסוגל להבין את העניין. ואם אין הוא מסוגל להבין את העניין או שהוא מתחת לגיל 9 – החלטה בעניין תינתן ע"י היוהמ"ש.

 

סע' 27 (ב) מחיל את החוק האזרחי בענייני אימוץ על ביד"ר

 

1.3.2.1.2        חוק הירושה.

חוק הירושה בסע' 156 (ב) מוחק מסימן 51 לדבר המלך במועצה אם ענייני הירושות והצוואות.

צוואה – אדם מכין מבעוד מועד צוואה.

ירושה – כאשר אין צוואה חל חוק הירושה.

סע' 155 (א) מסמיך לביד"ר שהיה לו סמכות בענייני המעמד האישי לתת צו ירושה וצוואה אם כל הצדדים הנוגעים בדבר מסכימים.

ס"ק (ג) מאפשר לדון בערכאה דתית ע"פ הדין הדתי ובתנאי שלא מדובר בקטין או בפסול דין שאז לא יפגעו זכויותיו כפי שהם היו מתקבלות ע"פ חוק הירושה.

 

שני עניינים אלו הוצאו מסמכות ביד"ר לחלוטין.

 

1.3.2.1.3       חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

סע' 78 לחוק זה מקנה סמכויות לדון בענייני אפוטרופסות לביהמ"ש לענייני משפחה סמכויות אלו הם בענייני משמורת הסדרי ראיה וכו'.

סע' 79 לחוק אומר שחוק זה אינו בא לגרוע מבד"ת ולא להוסיף סמכות עליו. ואולם עדין הסמכות ניתנת לביהמ"ש לענייני משפחה.

 

ואומרים פרופ' שאווה ז"ל ופרופ' שיפמן שבכל מקום שתהיה לקונה בחוק האזרחי בענייני אפוטרופסות נפנה לדין העברי.

 

לסיכום:

בחוק האימוץ אין בעיה לדון בביד"ר בכפוף לתנאים – והדין הוא הדין האזרחי.

בענייני צוואות וירושות אין בעיה לדון בביד"ר ובלבד שכל הצדדים מסכימים, והדין הוא דין דתי(עם חריג).

בענייני אפוטרופסות – הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה – הדין הינו אזרחי, ורק אם יש לקונה פונים לדין העברי.

 

1.3.2.1.4       ענייני הרכוש בנישואין וגירושין.

עניינים אלו כוללים גם כתובה רכוש של"ב, ואולם הרכוש הוצא מן המעמד האישי על אף שהינו בתוך ענייני הניו"ג.

 

בענייני הרכוש יש שני הסדרים:

1. זוגות שהתחתנו לפני 1/1/1974 וידועים בציבור מאותה תקופה חלה עליהם "הלכת השיתוף" שהיא ברית פסוקה.
2. זוגות שהתחתנו לאחר ה- 1/1/1974 חל עליהם חוק יחסי ממון שחוקק בשנת 1973 ומסדיר את ענייני ממון בני הזוג.

סע' 13 לחוק יחסי ממון אומר שחוק זה חל גם כאשר העניין נידון בבד"ת זולת אם שני הצדדים הסכימו שיחול עליהם הדין הדתי.

 

וכאשר זוג שנישא לפני חלות חוק יחסי ממון בג"צ בבלי 1000/92 אומר שעל בד"ת לדון ע"פ פסיקת בג"צ ולהחיל את הלכת השיתוף על הצדדים.

וא"כ זוגות שנישאו לפני ה- 1/1/1974 חלה עליהם הלכת השיתוף מכוח בג"צ בבלי ולא חוק יחסי ממון.

 

ענייני הרכוש יצאו מן המעמד האישי בפסיקה

ב-ע"א 77/77 ראבי נ' ראבי.

וב- ע"א 253/65 ריקר.

 

1.3.2.2         עניינים שנשארו במעמד האישי.

הכלל כאמור הוא "שעל ענייני המעמד האישי יחול הדין האישי".

 

1.3.2.2.1       ענייני ניו"ג – למעט רכוש.

עניינים אלו כוללים – כתובה – גירושין – של"ב. ובהם לא ניתן להגיש תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה שאין לו סמכות בעניין, כפי שעולה מסע' 2 לחשבד"ר.

 

1.3.2.2.2        מזונות.

סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אומר שאדם חייב במזונות בן זוגו ע"פ הדין האישי החל עליו.

ולכן ע"פ הדין האישי העברי גבר חייב במזונות אשתו ואין האישה חייבת במזונות בעלה.

 

1.3.2.2.3       אבהות.

אצל כל הדתות למעט המוסלמים קביעת אבהות יצאה מן המעמד האישי.

בסע' 7 לחוק הפרוצדורה העותומאנית מופיעה רשימה של ענייני המעמד האישי של המוסלמים. ומופיע שם שעניין האבהות הוא בתוך ענייני המעמד האישי של המוסלמים.

 

פס"ד פלוני נ' פלונית 3077/90

העובדות:

ילדה מוסלמית שנולדה מחוץ לנישואין והיא רצתה לברר מיהו אביה, ואולם ההלכה המוסלמית לא מחייבת את הגבר להודות באבהותו. (כך פסק ביה"ד השרעי).

בערעור לבה"ד השרעי הגדול אמר בה"ד שהתיק יחזור לביה"ד האזורי והאישה תוכיח שהיא הייתה נשואה לאותו נתבע. ולכן כאשר חזר התיק לאזורי הוא אמר שמאחר שהיא איננה נשואה אין להכיר באבהותו.

האישה ערערה למחוזי שטען שאין זה בסמכותו לדון בזה.

ובערעור לעליון אומר השופט חשין שאכן מאחר שנושא האבהות נמצע בענייני המעמד האישי לא ניתן לדון בזה.

ואולם מטעמים של כללי הצדק הטבעי תוך הסתמכות על ח"י כהו"ח, וכבודו של אדם הוא לדעת מיהם הוריו. הוא החיל על האבא את חוק האבהות האזרחי. ואולם הוא קבע שפסק הדין אינו מחייב פס"ד אחרים.

 

1.4         סיווג סמכויות.

ישנם כמה סוגי סמכויות

1. סמכות ייחודית.

סמכות זו אומרת שישנה רק ערכאה אחת אשר מוסמכת לדון באותו עניין ספציפי.

כגון: סע' 1 לחשבד"ר מתיר "רק" לביד"ר לדון בענייני ניו"ג.

 

2. סמכות מקבילה.

כאשר יש יותר מערכאה אחת המוסמכת לדון

כגון: סע' 4 לחשבד"ר המקנה לאישה לבחור היכן היא תובעת מזונותיה. במקביל לסעי' 3 (1) לחוק ביהמ"ש לע"מ, כאן יש שתי ערכאות מוסמכות.

 

3. סמכות שיורית.

סמכות זו מקנה לערכאה מסוימת סמכות לדון בדבר שאין ערכאה מוסמכת לדון בו.

לדוגמא: כל מה שקשור בענייני משפחה כגון תביעה כספית הסמכות היא של ביהמ"ש לענייני משפחה (סע' ג-1 לחוק זה).

 

4. סמכות נגררת – (אינצדינטלית – אגבית).

סע' 76 לחוק בתי המשפט מתיר לערכאה הדנה בנושא שבסמכותה לדון בעניינים שאינם בסמכותה אגב הנושא שבסמכותה.

לדוגמא:

אישה מגישה תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה ותובעת מזונות אישה, והבעל טוען שהוא לא נשוי לה. ועל אף שאין בסמכות ביהמ"ש לקבוע אם היא נשואה אם לאו, מ"מ רשאי הוא להחליט בעניין אגב הנושא שהוא דן בו והחלטתו תהיה תקיפה רק לעניין זה בלבד (ובמקביל הבעל יכול לפנות לביד"ר שיחליט בעניין ויבטל את החלטת ביהמ"ש).

 

1.5         ישנם ג' סוגים בתי דין דתיים:

א. ביה"ד  המוסלמי (השרעי).

סימן 52 לדהו"מ מקנה סמכות ייחודית לבית הדין המוסלמי בכל ענייני המעמד האישי של המוסלמים.

 

2. בה"ד הנוצרי.

סימן 54 לדהו"מ מקנה לבתי הדין הנוצרים לדון בג' עניינים בלבד: נישואין – גירושין – ומזונות.

 

3. ביה"ד הרבני (ביד"ר).

החוק מקנה לביד"ר סמכות ייחודית רק בענייני ניו"ג.

 

חוסר השוויון העולה מן הסמכויות שבוארו לעיל מתאזן בסע' 3 (ב1) המקנה לביהמ"ש לענייני משפחה לדון בכל עניני המעמד האישי למעט ניו"ג. (סמכות מקבילה).

בנושא זה ישנם ב' סוגי ברירות:

א. ברירת השיפוט – דהיינו איזו ערכאה מסומכת לדון בכגון דא – זיהוי שאלת הסמכות.

ב. ברירת הדין – מאחר שבדיני משפחה מסומכים לדון בהם שתי ערכאות ישנם שתי מערכות דינים:

 

1. דין אישי – דהיינו דנים אותם ע"פ הפרסונה. וכל אדם יידון ע"פ דתו. ולכן אם באים לפנינו זוג נשוי האחד נוצרי והשנייה יהודיה – אם נדון אותם עפ"י הדין האישי האישה בשל היותה יהודיה תחשב ללא נשואה והגבר בשל היותו נוצרי ייחשב לנשוי.

א"כ הדין האישי ידון על בסיס דומיסל (תושבות) וכן ע"פ האזרחות או ע"פ הדת.

הבעייתיות בכך היא בכמה מישורים:

א. פיצול הדין – כל אדם ודתו ומנהגיו.

ב. חוסר אחידות.

ג. אי ידיעת הדין.

בעקבות הבעייתיות דלעיל המחוקק הישראלי מוציא יותר ויותר עניינים מן הדין האישי והופך אותם לדין טריטוריאלי בעיקר בכדי ליצור אחידות.

 

2. דין טריטוריאלי – ע"פ שיטת המשפט המודרנית בה יישפט אדם ע"פ הטריטוריה שלו וזאת בעיקר בכדי ליצור אחידות בדין. ולכן דיני ירושה שהיו בעבר דין אישי הוצאו מן הדין האישי ע"י חקיקת חוק הירושה ובכך נוצר שוויון, ולכן אם אנשים רוצים בכל אופן לדון בדיני ירושה בביד"ר הם צריכים לחתום כולם על הסכמה להישפט בפני ביד"ר (ומי האישה שתסכים לחתום ולוותר על חלקה בירושה).

 

בה"ד הדרוזי.

לדרוזים ישנו חוק הנקרא "חוק בתי הדין הדרוזים".

 

סע' 5 לחוק זה מאפשר לתבוע בבתי הדין את כל ענייני המעמד האישי.

 

ואולם לגבי רכוש לא נאמר דבר בחוק זה ובעניין זה ישנם שני פסקי דין.

 

פס"ד פחאלדין.

בפס"ד זה נדון האם ניתן כרוך ענייני רכוש לתב"ג.

ואמר ביהמ"ש ליישם את הלכת הטפל הולך אחר העיקר ומאחר שהתב"ג היא העיקר ניתן לכרוך אליה ענייני רכוש שהם הטפל.

 

בג"צ נבאל נ' מרעי 9611/00

בבג"צ זה שונה הלכת פחאלדין ובו נאמר שמאחר שבחוק בתי הדין הדרוזים לא הוכנס סעיף כריכה לא ניתן לכרוך בבתי הדין הדרוזי.

1.6         מסלולי פניה בביד"ר ובתי המשפט.

ישנם שני מסלולים שאחד אינו נוגע בחבירו:

1. ביד"ר.

א. בית הדין האזורי.

ב. תוך 30 יום ערעור בזכות לבה"ד הגדול שמחד גיסא אינו מהווה תקדים מחייב ומאידך גיסא הוא יכול להחליט בניגוד לדעת האזורי.

2. בתי המשפט.

א. ביהמ"ש השלום = ביהמ"ש לענייני משפחה.

ב. תוך 45 יום ערעור בזכות לביהמ"ש המחוזי.

ג. תוך 30 יום רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

 

ומעל לשתי סמכויות אלו עומד בג"צ שע"פ סע' 15 לח"י השפיטה מוסמך הוא לדון בחריגה באחת מאלה:

א. חריגה מסמכות פרסונאלית – בה בית הדין חרג מיחס לבעל הדין. כגון: ביד"ר דן בענייני נוצרייה. וכיו"ב.

ב. חריגה מסכמות עניינית – כאשר בית הדין חורג בגוף החוק. כגון: ביד"ר דן בענייני רכוש ללא כריכה או הסכמה.

ג. חריגה מכללי הצדק הטבעי – כגון: אי נתינת זכות טיעון או שימוע כנדרש – חוסר בהנמקה – החלטה במעמד צד אחד וכיו"ב.

 

כאשר פונים לבג"צ עדיף למצות תהליכים לפני שבאים בשערי בג"צ, דהיינו לאחר דיון בבה"ד האזורי ראשית מערערים לבה"ד הגדול ורק לאחר מכן פונים לבג"צ שאחר הוא ידחה את הפניה על הסף.

 

2           חשבד"ר

 

2.1         רקע היסטורי

סימן 51 לדבר המלך במועצתו אומר… יהיה השיפוט בענייני המצב האישי בהתאם להוראות חלק זה, מסור לבתי הדין של העדות הדתיות.

בשלב זה ניתנת הסמכות לבד"ת לדון בענייני מצב אישי.

סימן 51 ממשיך ואומר ענייני מצב אישי פירושם, תביעות בענייני נישואין או גיטין מזונות, כלכלה, אפוטרופסות, כשרות יוחסין וכו'.

בעבר היו נושאים נוספים כגון ירושה וכו' שהושמטו מן הסימן הנ"ל. (וסימנך – נמכ"א – נישואין גיטין – מזונות – כלכלה – אפוטרופסות).

 

סימן 47 לדהומ"ע אומר "… יהיה לבתי המשפט האזרחיים גם השיפוט בענייני המצב האישי של אנשים בישראל כמוגדר בסימן 51 – שיפוט זה יהיה מוצא לפועל בהתאם לכל חוק פקודות או תקנות שיונהגו או יוחקו להבא, ובהתחשב עם אלא ישפטו לפי חוק המצב האישי הנוהג לגבי בעלי הדין.

ביאור:

גם כאשר באים לבתי המשפט ענייני המצב האישי הרי שהם חייבים לפסוק בהם ע"פ דין דתי.

 

וכותב השופט זילברג "מדוע נידונים ענייני המצב האישי על פי החוק הדתי או הלאומי של בעלי הדין? על שום שהסדרם אינו דבר השווה לכל נפש על שום שעניינים אלה, חוט של הווי ומסורת משוך עליהם והם שונים ומשתנים עם הבדלי השקפת עולם – השקפות דת, מוסר, תרבות מסורת, מנהגים וכו' של הנוגעים בדבר".

דהיינו א"א באבחת חרב למחוק מנהגים של עדות דתיות שונות, ולכן החוק השאיר את ענייני המעמד האישי

בידי בד"ת.

 

2.2         חשבד"ר (חוק שיפוט בתי דין רבניים).

עיקרו של חוק זה הוא בתחום הסמכות. וחוק זה נותן בדין לבתי הדין סמכות כמו של בית משפט.

 

2.2.1         ישנם ג' סמכויות לביד"ר:

1. סמכות ייחודית – ללא סמכות מקבילה – כגון: רק לביד"ר סמכות לעסוק בענייני נישואין וגירושין.
2. סמכות מקבילה – סמכותו של ביד"ר מקבילה לסמכות בתי המשפט ולשניהם יש סמכות לדון, כגון: במזונות אישה.
3. סמכות נכרכת – בעניינים אלו אין סמכות לביד"ר, ואולם ע"י תביעת גירושין אפשר יהיה לכרוך סמכויות אלו כגון: תביעת גירושין ואליה נכרכת תביעת רכוש.

 

סע' 2 לחשבד"ר אומר "נישואין וגירושין של יהודים יערכו בישראל על פי דין תורה"

סע' זה עוסק בדין ונמשך מתקופת המנדט שאז הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין הייתה של ביד"ר.

 

3           סעי' 1 לחשבד"ר

 

סע' 1 לחשבד"ר אומר "ענייני נישואין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".

סע' זה מצריך ארבעה תנאים מצטברים:

1. 1. ענייני נישואין וגירושין.
2. של יהודים.
3. בישראל.
4. אזרחי המדינה או תושביה.

 

ביאור:

3.1.1          ענייני נישואין וגירושין.

עניינים אלו עוסקים בהצהרה על תוקף נישואין – רווקות – טקס שנערך בטל (אדם זרק מימיה על נערה וקידש אותה – קידושי צחוק) – כשרות להינשא – כשרות העדים – שלום בית – מורד/ מורדת (מסרב/ת לקיים יחסי אישות). כל אלו הם בסמכות ביד"ר  – סמכות ייחודית.

 

3.1.1.1          ענייני ממון

דהיינו ברור שהסמכות לנישואין וגירושין היא של ביד"ר אך האם גם ענייני הרכוש הם בסמכותו של ביד"ר.

 

בעניין זה יש את ג' פסקי הדין סידיס שבהם התבררה ההלכה בעניין.

הראשון:

בני הזוג סידיס רבו תקופה ארוכה וענייניהם הגיעו לבתי המשפט.

בפס"ד זה דנו בנכסי מלוג של האישה מלפני הנישואין בהם הקרן קיימת לאישה והפירות לבעל (ע"פ ד"ת) וא"כ עלתה השאלה מי הסמכות לדון בזה.

ואמר בית המשפט שניתן להחיל בפרשנות רחבה את ענייני הרכוש "בענייני נישואין וגירושין".

 

השני:

כאן עלה הדיון על תנאי שידוכים ע"י שטר תנאים וא"כ מי הסמכות שתידון בכגון דה.

ואמר ביהמ"ש ששטר תנאים על אף היותו הפרת הבטחות נישואין בכל אופן עניינו אזרחי, והלכך הסמכות לדון היא של בתי המשפט האזרחיים.

 

השלישי:

סע' 2 לחוק שיווי זכיות האישה אומר שאישה יכולה לעשות קנין בניגוד לכלל ההלכתי של "מה שקנתה אישה קנה בעלה"

ואמר בית המשפט שע"פ החוק הנ"ל לביד"ר אין סמכות לעסוק בענייני רכוש, ולכן הוציאו את ענייני הרכוש במענייני המצב האישי.

ולכן כיום נותרה רק הכתובה כסמכות ייחודית של ביד"ר.

 

3.1.1.2          ענייני גירושין.

ענייני אלו הם: תביעת גירושין – תוקף גירושין – ביצוע הגט – בסמכות ייחודית של ביד"ר.

 

3.1.2         של יהודים.

כאן תשאל השאלה האם ע"פ החוק שני הצדדים צריכים להיות יהודים או מספיק שהאחד יהיה יהודי בכדי שתהיה סמכות לביד"ר?

ביד"ר מעדיף להרחיב את סמכויותיו גם כאשר האחד מן הצדדים יהודי. ואולם בג"ץ הוא הקובע בעניין הסמכויות, וההלכה בזה עלתה מהפס"ד הבא:

 

בג"צ אווה בסן נ' ביה"ד הרבני 214/64

העובדות:

אווה בסן עולה ממילאנו פנתה לרבנות וקיבלה תעודת רווקות ובנוסף היא בקשה הצהרה שהיא יהודיה ואכן ביה"ד לאחר בירור קצר נותן לה הצהרה. ואווה בסן נישאת, לאחר זמן הם החליטו להתגרש והבעל טוען שמאחר שהיא איננה יהודיה אין הוא חייב במזונות אישה. מאחר שבנישואי תערובת אין חיוב למזונות אישה.

ואומר ביה"ד האזורי שהאישה יהודיה והבעל חייב במזונות.

הבעל מערער לבה"ד הגדול שפוסק מחד גיסא מאחר שהאישה ספק יהודיה הרי שהוא חייב בגט לחומרה. ומאידך גיסא במזונות אין הבעל חייב לשלם מאחר שהם ענייני ממון והמוציא מחברו עליו הראיה.

האישה מערערת לבג"ץ האומר שכאשר מדובר בבני זוג מעורבים ישנה בעיה. לדוגמא: נישואי מוסלמי ויהודיה – ע"פ ד"ת הנישואין אינם תקפים, ולעומתו ע"פ הדין השרעי נישואי ערבי ויהודיה תקפים (בשל היות היהודים עם הספר) ולכן אומר בג"ץ שברגע שבה"ד מכריע שהאשה היא ספק יהודיה, בית הדין חייב לסגור את התיק ולשחרר אותו לבית המשפט שידון בו ע"פ החוק האזרחי (חוק שיפוט בענייני התרת נישואין).

ובכל מקום שיש סמכות דתית ביהמ"ש ייקח חוו"ד מבתי הדין הדתיים שבמקרה של ספק הם ישחררו אותו לבית המשפט שידון בזה.

 

וא"כ ע"פ פס"ד זה על אף שביד"ר מפסיד כוח אולם זהו עניין הכרחי המונע התנגשות בין דתות.

 

3.1.2.1         סיכום ביניים

שניים מתוך ארבעת התנאים של סע' 1 לחשבד"ר:

א. "ענייני נישואין וגירושין" – סמכות עניינית: שלום בית – רווקות (לא כולל ענייני רכוש) כתובה.

ב. "של יהודים" שניהם חייבים להיות יהודים (בג"ץ אווה בסן) וברגע שהאחד איננו יהודי אין סמכות לביד"ר.

ובנוסף בג"ץ מתערב בענייני ביד"ר מכוח סע' 15 ד 4 לח"י השפיטה ובו בג"ץ יתערב רק בענייני סמכות ולא בענייני הדין ולעתים נדירות בג"ץ יתערב בהחלטות ביד"ר ע"פ סע' 15 ג לח"י השפיטה בו בג"ץ נותן סעד למען הצדק.

 

3.1.3         אזרחי המדינה או תושביה

זהו התנאי השלישי של סע' 1 לחשבד"ר העוסק בסמכות בינלאומית פרסונאלית.

דהיינו הביד"ר לא ידון על מי שאיננו אזרח המדינה ועל אף שהדין הדתי חל על כל יהודי באשר הוא. אולם מאחר שהביד"ר מקבל את סמכויותיו מהמחוקק הרי שהם ניתנו לו רק כאשר אחד מן הצדדים אזרח או תושב.

 

אזרח המדינה – זהו מבחן ע"פ הרישום במשרד הפנים האם הוא רשום כאזרח ואפי' אם הוא לא תושב המדינה.

 

תושב – זהו מבחן נזיל וע"כ סע' 80 לחוק הכשרות המשפטית אומר שתושב ייבדק ע"פ מרכז חייו של אדם, וגם זה מבחן בעייתי מאחר שקשה לבדוק מהו מרכז חייו של אדם ובמיוחד שהוא מחלק את זמנו בין שתי מדינות.

 

3.1.4         בישראל

זהו התנאי הרביעי העוסק בסמכות בינלאומית טריטוריאלית.

 

וכאן עולה השאלה מי או מה צריך להיות בישראל האם זה חוזר על המילה "יהודים" או על "ענייני הנישואין והגירושין" או על שניהם.

 

תכלית שילוב המילה בישראל בחוק היא בכדי להגביל את סמכותו של ביד"ר מהחשש של פגיעה בנימוסים בינלאומיים.

ולכן אם המילה בישראל עולה גם על יהודים וגם על ניו"ג, צומצמה סמכות ביד"ר מהסיבה שככל שיש יותר תנאים יש פחות סמכות.

 

מי שקובע את פרשנות החוק הוא הבג"ץ הבא:

 

בג"צ כהנוף 3/73

העובדות:

יהודים שנישאו בפריס בעודם מתגוררים שם. ולאחר זמן הם עלו לארץ ומחליטים להתגרש והבעל מגיש תביעת גירושין בטענה שאשתו מורדת. ומבקש גט. והאישה לעומתו טוענת שאין בעניינם סמכות לביד"ר מאחר שהם לא נישאו בישראל.

ואומר השופט ברנזון (אבי הגישה הטריטוריאלית) שהמילה בישראל הולכת גם על ענייני נישואין וגירושין וגם על יהודים (גישה מצמצמת) ואולם זוג הרוצה להתגרש בישראל אין לו ערכאה אחרת לדון בה מלבד ביד"ר.

וא"כ ע"פ דברי ברנזון אם זוג דן על עצם תוקף הנישואין נראה שלא תהייה סמכות לביד"ר.

 

פס"ד זה נכון היה לתקופה ההיא.

 

בג"צ כהן 51/80

העובדות:

יהודים אזרחי המדינה כהן וגרושה נישאו נישואין אזרחיים בשיטת נישואי מקסיקו (שיטה זו מתבצעת ע"י פנייה לעו"ד שמיפה את כוחם של זוג מקסיקנים שהולכים להינשא בשם הפונים ולאחר זמן הם שולחים בפקס את אישור הנישואין שלהם ועם תעודה זו הזוג פונה למשרד הפנים שרושם אותם כנשואים).

הזוג כהן החליטו להתגרש וכהן ביקש מאשתו שתאבה לקבל גט (צריך את הסכמת האישה מחדר"ג) אחרת הוא יתבע ביטול הנישואין מדמעיקרא.

ואומר השופט לנדוי שגם ענייני נישואין אזרחיים צריכים להיות בביד"ר מהסיבה שגירושין אזרחיים אינם תופסים בביד"ר ואז ביד"ר לא יסכימו לחתן אותם ולכן בג"ץ אינו רוצה לשים ראשו על לבנה לוהטת זו.

 

ע"פ בג"צ כהן גם נישואין צריך שיהיו בביד"ר ואולם אין בזה הלכה ברורה עד בג"ץ ורבר.

 

בג"ץ ורבר 5385/95

אומר השופט זמיר שהמילה "בישראל" בחוק חשבד"ר עולה על "יהודים" דהיינו כאשר ישנה תביעה ניו"ג של יהודים הם צריכים להיות פיזית בישראל במהלך התביעה. ולכן זוג תיירים יהודים שבמהלך טיולם בארץ החליטו להתגרש יש לביד"ר סמכות לדון בעניינם.

 

3.1.4.1         "יהודים בישראל" (בג"ץ ורבר)

מה ההיקף הנדרש של נוכחות בישראל האם הצדדים צריכים להיות פיזית, וא"כ מהו היקף הזיקה המדינתית לשם החלת סמכויות ביד"ר?

 

3.1.4.1.1       התובע

האם התובע צריך שיהיה בישראל? מי שעוסק בזה הוא הפס"ד הבא:

בג"צ חן 297/77

העובדות:

אזרחי ישראל תושבי ארה"ב החליטו להתגרש ובשעה שהבעל הגיע לארץ האישה ממקום מושבה בחו"ל שולחת תביעת גירושין דרך אביה היושב בציון בכדי לעכב את יציאתו מן הארץ וללחוץ עליו לתת גט.

 

השופט לנדוי (דעת מיעוט) אומר שאם התובע שולח את תביעתו לארץ בוודאי שאין בעיה של סמכות ומותר לביד"ר לדון בתביעה על אף שהאישה איננה בארץ.

דעת הרוב אומרת שמאחר שהחוק דורש ששניהם יהיו בישראל הדרישה היא ששניהם יהיו בישראל.

 

לאחר כמה שנים דעת המיעוט של לנדוי הופכת לדעת רוב בפס"ד הבא:

בג"צ הראל 238/81

השופט שמגר מקבל את דעתו של השופט לנדוי ואומר שאין צורך שהתובע יהיה בארץ ואולם הנתבע חייב להיות בישראל.

 

3.1.4.1.2       הנתבע

האם ניתן להסתפק בנוכחות קונסטרוקטיבית (בכוח) של הנתבע, והנתבע יראה ויחשב כאילו הוא כאן, מאחר שהוא תושב ישראל.

בג"צ קריב 871/86

העובדות:

זוג שהתחתן כדמו"י (כדת משה וישראל) בדרא"פ, ולאחר זמן הם עלו לארץ והתאזרחו בה. ובשלב מסוים היא נסעה לטיול להוריה שבדרא"פ ובקשה להתגרש והבעל הגיש בקשה לשל"ב ולחילופין גירושין.

ב"כ האישה טוען לחוסר סמכות לביד"ר מאחר שהיא איננה בישראל.

ואומר השופט גולדברג. שיש לביד"ר סמכות על אף שהנתבעת איננה בארץ מאחר שרוב ענייניה נמצאים בארץ והיא תושבת קבע.

 

3.1.4.1.3       האם ניתן להסתפק בנוכחות קונ' של הנתבע כאשר הוא אזרח בלבד?

בשאלה זו עוסק בג"צ ביגר.

 

בג"צ ביגר 3664/92

אומר ביהמ"ש שכאשר מדובר באזרח שמרכז חייו איננו בישראל אך יש לו זיקה לישראל (כגון: ביקורים – נכס), הרי שהוא יחשב כאילו הוא כאן.

 

בג"צ ביגר הוא הרחבה משמעותית לסמכויות ביד"ר מה שמעלה את השאלה איך קורה מצב בו ביהמ"ש מרחיב את סמכויות ביד"ר. ונראה שהסיבה לכך נעוצה בזה שאין לבתי הדין הדתיים ברחבי העולם שום סמכויות אכיפה קונסטרוקטיביות – בשונה מסמכויות האכיפה של בתי הדין הדתיים בארץ, וזו הסיבה שבג"צ מרחיב את סמכויותיו של ביד"ר בכדי לתת מענה לעגונות יהודיות.

 

בג"צ ורבר 5385/95 נותן הבחנה בנוכחות הקונ' של הנתבע בכך שהוא מבדיל בין תביעות גירושין בהם מספיקה זיקה כל שהיא לתביעות אחרות.

 

3.1.4.2         לסיכום הפסיקה:

נוכחות קונ' תוחל במקרים הבאים:

א. לגבי תובע – פס"ד חן והראל – א"צ שהתובע יהיה בארץ.

ב. לגבי הנתבע שהוא תושב של קבע בישראל – פס"ד קריב מצריך זיקה מסוימת.

ג. לגבי נתבע שאינו תושב קבע בישראל – פס"ד ביגר וורבר המצריכים זיקה ממשית.

 

3.1.5         סיכום ארבעת התנאים של סע' 1 לחשבד"ר.

א. ענייני ניו"ג – האם גם ענייני ממון – פס"ד סידיס.

ב. יהודים – כאשר יש ספק הסמכות עוברת לבג"צ.

ג. אזרחי המדינה או תושביה – סמכות בינלאומית פרסונאלית.

ד. בישראל – האם אפשר נוכחות קונ' – תובע – נתבע.

 

בג"צ סבג 6751/04

העובדות:

זוג יהודים צרפתיים הגרים במונקו, שאינם אזרחים ואינם תושבים, נישאו בצרפת כדמו"י + נישואין אזרחיים. ובשנת 2000 ניתן פס"ד של גירושין אזרחיים במונקו. והאישה הגישה באמצעות שליח תביעת גירושין ותביעת מזונות אישה בביד"ר.

(הסיבה שהבעל הסכים להתגרש באזרחי נעוצה בכך שפס"ד של גירושין אזרחיים א"צ בהסכמתו של אחד הצדדים אלא מספיק שביהמ"ש השתכנע שתם הקשר).

בית הדין הרבני מוציא צו עיכוב יציאה לבעל – וכאשר הוא מגיע לארץ לביקור מולדת הוא נעצר.

הבעל פונה לביד"ר בטענה של חוסר סמכות שהרי הוא לא אזרח ולא תושב (תנאי ג' בסע' 1). וביד"ר משיב לו שאכן אין בסמכותו לדון בת"ג ואולם דרך תביעת מזונות האישה הוא יכול לדון בת"ג.

בערעור לבה"ד הגדול חולק בה"ד הגדול על בה"ד האזורי ואומר שאין סמכות לביד"ר לעסוק בתביעת גירושין. ואולם יש לו סמכות לעסוק בתביעת מזונות ובכך הוא משאיר את צו עיכוב היציאה על כנו.

הבעל עותר לבג"צ ודנים בזה ג' שופטים:

השופטת פרוקצ'יה (דעת רוב) אומרת שלא מתקיימים בענייננו התנאים של סעי' 1 לחשבד"ר, ומאחר שאין כאן הסכמה גם לא מתקיימים התנאים של סע' 9. הלכך אין לביד"ר סמכות לדון בזה ובטל צו עיכוב היציאה ובנוסף הוטל על האישה סך שלושים אלף ₪ הוצאות משפט. (בדברי השופט רובינשטיין נדון בהמשך).

 

בעקבות כך חוקק התיקון לחשבד"ר סע' 4 א' האומר:

לביד"ר יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו ע"פ דין תורה בהתקיים אחת מהזיקות האלה.

(1) מקום מושבו של הנתבע בישראל (לא צריך ששניהם יהיו אזרחים או תושבים).

(2) שני בני הזוג הם אזרחים ישראלים (ללא צורך לזיקה לארץ).

(3) מקום מושבו של התובע בישראל ובלבד שהתגורר בה במשך שנה לפחות בסמוך להגשת התביעה (ללא קשר למקום מושב הנתבע). (המשך הסעיף ע"ש).

(ה) אין בהוראות סעי' זה כדי להקנות לביד"ר סמכות שיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין (דהיינו סע' זה נועד לצורך גט בלבד, כאשר בענייני המזונות תטפל מדינת המוצא של בני הזוג).

 

ולכן כאשר בוחנים את שאלת הסמכות של ביד"ר ראשית נבדוק אם מתקיימים התנאים של סע' 1 לחשבד"ר (המקנה סמכויות נרחבות). וכאשר חסרים חלק מהתנאים ומדובר בת"ג פונים לסעי' 4 א לחשבד"ר.

 

חשוב לציין שסמכות בד"ר ע"פ סע' 1 לחשבד"ר איננה מותנית באמונתם והשקפתם של בני הזוג.

בג"צ רגוזינצקי.

בני זוג יהודים אשר אינם רואים את עצמם כיהודים אלא אתיאיסטיים ללא קשר לדת. וקבע ביהמ"ש שיהודים שבסמכות ביד"ר הם ע"פ המבחן ההלכתי דהיינו מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר ע"פ ההלכה.

 

4           סע' 4 לחשבד"ר.

 

סע' 4 לחשבד"ר אומר "הגישה אישה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות שלא אגב גירושין נגד אישהּ היהודי או נגד עזבונו לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין".

 

4.1         ישנם חמישה הבדלים בין סע' 1 לסע' 4:

1. אישה – רק אישה יכולה לתבוע מזונות מבעלה וגבר אינו יכול לתבוע מזונות "במקום אשתו" (מזונות גבר אינם קיימים בביד"ר כלל ועיקר).
2. יהודיה – אין צורך לאזרחות או תושבות ומספיק ששני בני הזוג יהודים.
3. נוכחות – א"צ לנוכחות פיזית מאחר שלא הוזכרה המילה בישראל.
4. עצם התביעה – מדובר בתביעת מזונות שלא אגב גירושין.
5. הסמכות – בשונה מסע' 1 המקנה סמכות ייחודית לביד"ר, סע' 4 נותן רשות ביד האישה לתבוע מזונות בבי"ד.

 

הסיבה שחוקק סע' 4 מובאת בהצעת החוק של סגן שר הדתות דאז זרח ורהפטיג האומר "האישה היא הצד החלש יותר ולכך החוק צריך לבוא לעזרת החלש  ע"י יצירת שוויון, בכך שהוא נותן סיוע ייחודי לאישה".

 

4.2         ברירת הדין בסע' 4.

דהיינו ע"פ איזה דין יפסוק בית הדין האם הדין האישי או הדין האזרחי.

סע' 2 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) אומר אדם חייב במזונות בת זוגו ולפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

א"כ החוק מחיל דין אישי בתביעת מזונות אישה.

 

סע' 4 לחשבד"ר אינו משנה דבר מסי' 47 ו-51 לדהו"מ מאחר שגם בתקופת המנדט הייתה סמכות מקבילה וברירת הדין הייתה הדין האישי וכך גם כיום.

 

4.3         מה כוללת תביעת מזונות אישה.

ראשית כל צריך לציין שמזונות אישה הם "אינם" מזונות ילדים.

סע' 4 לחשבד"ר מדבר על תביעת מזונות אישה שלא אגב תביעת גירושין, אלא כאשר הנישואין קיימים.

כגון: כאשר הבעל בורח מביתו לבית אימו או לבית פילגשו. עדיין הוא חייב במזונות אשתו ללא קשר לתביעת גירושין.

הליך זה של תביעת מזונות אישה שלא אגב גירושין נעוץ בכך שאם האישה תובעת גירושיה הרי שהיא מפסידה כתובתה ולכן לעיתים נוח לאישה לתבוע מזונות בכדי שהבעל ישוב לחסות תחת כנפיה.

תביעת מזונות אישה קיימת רק כאשר אין לאישה כל הכנסה, ואולם אם היא עובדת ומרוויחה "כל צרכה" אין הבעל חייב במזונות אשתו כפי שנאמר בגמ' "צאי מעשה ידייך במזונותיך".

 

4.4         אופי הסמכות.

סע' 1 (3) לחוק בתהמ"ש לענייני משפחה אומר. בחוק זה ענייני משפחה אחת מאלה – תובענה למזונות או למדור.

שם סע' 3 (א). ענייני משפחה לפי חוק זה ידונו בבית המשפט לענייני משפחה.

 

וא"כ מה היחס בין הסמכות המוקנית ע"פ סע' 4 לחשבד"ר לסע' 1 ו-3 לחוק בתהמ"ש לענייני משפחה?

לשאלה זו עונה סע' 25 (א) לחוק בתהמ"ש לענייני משפחה ואומר "חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה".

א"כ תביעת מזונות הינה סמכות מקבילה המוקנית מחד גיסא לבתי הדין הדתיים, ומאידך גיסא לבית המשפט לענייני משפחה. ואולם הסמכות המרכזית היא של ביהמ"ש לענייני משפחה ורק כאשר בד"ת תפס ראשון סמכות בעניין, בית המשפט לא יתערב.

ולכן אם אישה הגישה תביעתה לשתי הערכאות סע' 25 (ב) לחוק בתהמ"ש לענייני משפחה אומר שבית המשפט מוסמך לדון כל זמן שבית הדין הדתי לא דן.

 

4.5         על מי ניתן להחיל את סע' 4 לחשבד"ר

האם אישה יהודיה יכולה להגיש תביעת מזונות נגד בעלה היהודי ודי בכך שהוא יהודי?

עניין זה הטריד את בג"ץ שדן בזה בפס"ד קנול.

 

בג"צ קנול 135/58

העובדות:

מדובר בבעל יהודי שאינו אזרח או תושב המדינה. ואשתו הגישה תביעת מזונות (ללא ת"ג). ושם עלתה השאלה האם יש לביד"ר סמכות.

ואומר השופט זילברג. שעל אף שלשון הסעי' ברורה ודי בכך ששני הצדדים יהודים. מ"מ פרשנות הסעי' היא שצריך עוד זיקה מסוימת לארץ כגון: נישואין בישראל כדמו"י עם כתובה.

ולכן אם הנישואין היו בחו"ל לא נראה שתהיה סמכות לביד"ר.

 

 

בג"צ גולדברג 323/73

העובדות:

גם כאן מדובר בנישואין כדמו"י לא בישראל.

השופט ויתקון מצטט את השופט זילברג בבג"צ קנול ואומר שזיקה מסוימת יכולה להספיק כאשר הבעל נמצא בארץ ומקבל את התביעה בארץ.

 

שני פסקי הדין הנ"ל באו לצמצם את סמכות ביד"ר שהוקנתה לו ע"י סע' 4.

 

4.6         לסיכום סע' 4.

ע"פ לשון הסעיף די בכך שמדובר ביהודי ויהודיה ואולם הפסיקה מצמצמת ומצריכה זיקה מסוימת.

 

בג"צ סבג (המשך). 6751/04

המשך העובדות:

לאחר שגברת סבג הבינה שלא תהיה בסמכות ביד"ר לעסוק בתביעת גירושין, היא תבעה את בן זוגה בתביעת מזונות אישה דרך סע' 4 לחשבד"ר. וע"י כך הוצא לבעלה צו עיכוב יציאה.

ואומרת השופט פרוקצ'יה (באמרת אגב) שארבעת התנאים של סע' 1 לחשבד"ר אוצלים על כל החוק מאחר שהמחוקק לא ראה צורך לחזור על תנאים אלו בכל סעיף וסעיף.

ובמקרה דנן מאחר שעולה מן התביעה שכל העניינים הכלכליים נסגרו בין בני הזוג, והתביעה האמיתית בתוך זה היא תביעת גט ולא מזונות אישה, וא"כ תביעת מזונות אגב גט איננה נובעת מסע' 4 (העוסק במזונות שלא אגב גירושין), אלא מכוח סעי' 3 העוסק במזונות אגב גירושין. ומאחר שתביעת מזונות אלו דורשת כריכה בתביעת גירושין. ותביעת גירושין אין לביד"ר סמכות בעניין, הלכך אין לאישה סמכות לתבוע מזונות גם מכוח סע' 3.

(אמרת האגב תחשב לאוביטר מאחר שהעיסוק בפס"ד זה הוא לא בסע' 4 אלא בסע' 3 כפי שאומרת פרוקצ'יה).

השופט רובינשטיין (דעת מיעוט). מבין את מצוקת הנשים היהודיות בעולם ולכן הוא מחיל את סמכות ביד"ר בעניין מאחר שהיא נחשבת "למעוכבת מזונות מחמתו".

השופט עדיאל מסכים לדבריה של פרוקצ'יה ולכן כך נפסק להלכה.

 

בשולי הדברים, אמרת האגב של פרוקצ'יה, היא איננה הלכה ואולם צריך להתייחס אליה בפרקטיקה בעיקר כאשר מייצגים את הבעל (כאשר מייצגים את האישה ניתן לטעון שמדובר באוביטר).

 

4.6.1         סיכום ביניים:

הלכת קנול – ע"פ סע' 4 לחשבד"ר די ביהודי או ביהודיה + זיקה מינימאלית, ואולם בהלכה זו נפער סדק ולתוכו מזדחלת אמרת האגב של פרוקצ'יה בבג"צ סבג.

 

4.7         ההבדלים בין מזונות ע"פ סע' 3 למזונות ע"פ סע' 4.

מזונות ע"פ סע' 4 – אגב נישואין.

מזונות ע"פ סע' 3 – אגב גירושין – היינו כאשר ישנה תביעת גירושין באוויר ועולה תביעת מזונות עד הגט.

 

לאחר חלוקה זו אם אישה תובעת גירושין בביד"ר ללא תביעת מזונות ורוצה לתבוע מזונות אישה בבהמ"ש אין זה אפשרי מאחר שאלו תביעות סותרות.

ואולם אומר השופט זוסמן בבג"צ שרגאי שאם הגבר הגיש תביעת גירושין ומנגד האישה תובעת מזונות בביהמ"ש זה ניתן מאחר שתביעת מזונות לא חייבת להיות אגב גירושין.

כך היה מקובל עד בג"צ שיר.

 

בג"צ שיר 4864/90

אומר השופט שמגר שאישה יכולה לתבוע גירושין ובמקביל לתבוע מזונות אישה בביהמ"ש ואין האחד סותר את השני.

פס"ד זה מטשטש את ההבדל בין סע' 3 לסע' 4.

 

4.7.1         מתי יקנה ביהמ"ש את סמכותו על אף שהתביעה הראשונה הייתה בביד"ר.

הכלל אומר שכל זמן שיש שינוי נסיבות, ניתן לתבוע הגדלת מזונות

וא"כ כאשר תובעים הגדלת מזונות היכן הערכאה המוסמכת לכך האם בערכאה שבוצעה בה הגירושין או שאפשר לבחור?

ע"א ג'ראח 167/63

עוסק בסמכות נמשכת ובחובת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

העובדות:

אישה תובעת מזונות בביד"ר שפוסק מזונות לילדים ולא פוסק מזונות אישה.

לאחר זמן האישה פונה לביהמ"ש המחוזי בבקשה להגדלת מזונות בטענה שהיוקר האמיר. וטוען הבעל לחוסר סמכות של ביהמ"ש מאחר שתיק זה התקיים בביד"ר. ומוסיף הבעל שהאישה לא קבלה מזונות אישה מאחר שהיא מורדת ובעניין זה לא השתנו הנסיבות.

ובערעור לעליון אומר ביהמ"ש ששינוי הנסיבות המאפשר את פתיחת התיק צריך להיות במקביל לנסיבות הראשונות, ולכן רק כאשר בדיון הראשון קבעו שהיא איננה זכאית למזונות מאחר שהיא עובדת, ולאחר זמן היא פוטרה, אכן השתנו הנסיבות, ואולם כאן מדובר שהיא הייתה מורדת ובזה לא השתנו הנסיבות. וכאשר באמת משתנות הנסיבות אין בזה מעשה בי"ד וזוהי עילה נמשכת.

ובאשר לשאלת הסמכות האם חוזרים לדון באותה ערכאה שדנה בתיק.

אומר ביהמ"ש שכאשר יש שינוי נסיבות צריך לחזור לדון בעניין באותו מקום ע"פ חובת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

 

ואולם חובת הכיבוד קיימת רק כאשר נקבע איזה שהוא סכום למזונות אישה בערכאה הראשונה, שאז זהו פס"ד מתמשך, אך אם בפס"ד הראשון נקבע שאין לבעל כלל חיוב למזונות כגון שהיא עובדת ומתפרנסת כל צרכה, ולאחר זמן היא פוטרה, הרי שהיא יכולה לתבוע מזונות בכל ערכאה שתחפוץ על אף שהערכאה הראשונה היא ביד"ר.

עניין זה עלה מבג"ץ מוזס 15/64

העובדות:

האישה הגישה תביעת מזונות בביד"ר ואמר ביה"ד שמאחר שהאישה עובדת ומשכורתה מכסה את כל צרכיה אין היא זכאית למזונות. ולאחר זמן היא פוטרה ובעקבות כך הגישה במחוזי תביעת מזונות.

ואמר ביהמ"ש המחוזי שאין לו סמכות בעניין ע"פ חובת הכיבוד ההדדי.

ובערעור לעליון אומר ביהמ"ש "שקביעה שאינה צריכה כמוה כנדחתה". וכאשר נקבע שהאישה איננה זכאית למזונות אין המשכיות לדיון וכאשר הנסיבות משתנות היא יכולה לתבוע מזונותיה היכן שתחפוץ.

 

4.8         סיכום ענייני מזונות אישה:

תביעה ראשונה – רק אישה יכולה לתבוע. גבר לא יכול לתבוע.

יכולה לבחור היכן לתבוע בין הסעיפים:

סע' 4 – שלא אגב גירושין

סע' 1-3 – אגב תב"ג.

סמכות מקבילה – ניתן לתבוע גם בביד"ר וגם בביהמ"ש.

ואולם לאחר שנפתח התיק בביד"ר א"א לפנות לביהמ"ש.

תביעה שניה –     רלוונטית רק כאשר השתנות הנסיבות

וכאשר הנסיבות לא השתנות כגון שהיא מורדת זה מעשה בי"ד וא"א לתבוע שוב (פס"ד ג'ראח).

כאשר לא נקבע סכום למזונות האישה יכולה לתבוע בכל ערכאה שתחפוץ (פס"ד מוזס).

ואולם אם נקבע סכום מתמשך והשתנו הנסיבות (בין לגבר ובין לאישה) אזי חוזרים לאותה ערכאה שדנה בתיק ע"פ חובת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

 

5           סע' 3 לחשבד"ר.

 

סע' 3 לחשבד"ר אומר "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים אם ע"י האישה ואם ע"י האיש יהא לבי"ד רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג".

 

בשונה מס' 4 – סע' 3 פתוח בפני כולם, ומאחר שמדובר שהוגשה תביעת גירושין ע"פ סע' 1 ולכן צריך שכל התנאים של סע' 1 יתקיימו ורק אז ניתן יהיה לכרוך אליו את סעי' 3.

 

סע' 3 פתוח גם לגברים וגם לנשים (בשונה מסעי' 4).

 

סע' 3 הוא אינו בתחום הסמכות הייחודית של ביד"ר אלא רק בכריכת גירושין. ולכן אם תביעת הגירושין נפלה מכל סיבה שתהיה, נפלה התביעה כולה ומרוץ הסמכויות נפתח מחדש.

 

א"כ לסיכום אופיו של סע' 3:

א. פתוח בפני הגבר והאישה.

ב. תביעה אגב גירושין, דרך התנאים של סע' 1.

ג. סמכות מקבילה ולא ייחודית.

 

משמעות הכריכה היא שבני הזוג יכולים לכרוך לתביעת הגירושין ללא הסכמתו של הצד השני את כל ענייני המעמד האישי ולכן רכוש הוא עדין בתחום המעמד האישי וניתן לכרוך אותו.

 

5.1         הרציונל של סע' 3.

הרציונל מובא בהצעת החוק של סגן שר הדתות דאז זרח ורהפטיג האומר שחלוקת סמכויות הורסת משפחות ולכן ניתן לכרוך סמכויות ולמנוע את פיצול הדין.

 

5.2         מה ניתן לכרוך ומה צריך לכרוך.

פס"ד גולדמן מחלק את הנושאים לשניים:

א. נושאים הקשורים לגירושין "בעצם טיבם טבעם" כגון: החזקת ילדים בהם א"א להכריע בדין ללא הסכמת הצדדים. נושאים אלו אין צורך לכרוך אותם במפורש והם נכרכים מאליהם.

ב. נושאים שאינם קשורים לגירושין בעצם טיבם טבעם – כאשר בהכרעתם נוביל לחיסול יעיל של יחסי הזוג. אלו נושאים שאם הם לא נכרכו במפורש ניתן לפנות בהם לבית המשפט.

 

עם הזמן נאמר שרק החזקת ילדים כלול בעצם טיבם וטבעם של הגירושין ורק בהם לא צריך לכרוך במפורש.

 

בנושא "עצם טיבו וטבעו" גם ניתן לפנות בראשית לבית המשפט כאשר לא פנינו לבית הדין.

 

5.3         הרציונל בדרישת הפירוט.

הרציונל לכך נעוץ בכך שביהמ"ש האזרחי נתפס "כָּלֵב" והגזע ולכן כאשר רוצים לתת לביד"ר סמכות בעניין צריך לבקש זאת במפורש (דברי פרופ' רוזן צבי).

 

5.4         פירוט נושאי הכריכה.

יש חמישה נושאים שבהם דנים האם צריך כריכה.

5.4.1         החזקת ילדים.

החזקה זו מתחלקת לשניים:

א. משמורת פיזית – היכן פיזית הילדים יתגוררו (חופשות סופ"ש – הסדרי ראיה).

ב. רוחנית – נושאי חינוך וכיו"ב.

בד"מ וינטר 1/60

דן האם החזקת ילדים הוא נושא שכרוך בעצם טיבם וטבעם של הגירושין והוחלט שהחזקת ילדים אינו צריך כריכה מפורשת מאחר שזהו נושא שכרוך בעצם טיבם וטבעם של הגירושין.

 

בג"צ רון.

כאשר מדובר בנושא רגיש הדורש פתרון בצמוד לגירושי ההורים.

הסמכות מקבילה – בעניין זה יש סמכות גם לביד"ר וגם לביהמ"ש.

 

ולגבי תביעה שנייה הקביעה היא "לכל ימי קטנותו של קטין" זוהי תחשב לעילה נמשכת ולכן במקרה של שינוי נסיבות (כגון חזרה בשאלה של אחד מבני הזוג) אם התיק היה בביד"ר – וביד"ר הכריע בעניין – התיק ישוב ויתברר בביד"ר. ואם התיק נפתח בביהמ"ש התיק ישוב ויתברר בבית משפט.

 

א"כ בנושא תביעה שנייה ישנו הסדר פוזיטיבי קבוע בו חוזרים לאותה ערכאה שנפתח בה התיק (בשונה ממזונות אישה שבו ישנה אפשרות לפס"ד אפס מזונות).

 

 

5.4.2          מזונות אישה

סעי' 3 בעניין מזונות האישה מיועד לגבר, מאחר שלאישה יש גם את סעי' 4 שדרכו היא יכולה לתבוע מזונות. ואולם הגבר כאשר הוא תובע פסיקה לגבי מזונות אשתו יכול הוא לעשות זאת רק דרך סע' 3.

 

ואולם מגבלותיו של סעי' 3 הם שרק דרך תביעת גירושין ניתן לכרוך תביעת מזונות אישה. ולא ניתן לתבוע ישירות מזונות אישה.

וכמו"כ כאשר הבעל הגיש תב"ג וכרך אליה תביעת מזונות, האישה איבדה את זכות הברירה שניתנה לה מאחר שכאן הבעל ניצח במרוץ הסמכויות.

 

א"כ מזונות אישה אפשר לכרוך בביד"ר ואולם הם צריכים כריכה מפורשת (זוסמן בשרגאי).

 

{בשולי הדברים – לאישה יהיה אינטרס לתבוע מזונות בביד"ר רק כאשר הגבר הוא מורד שאז ביד"ר יכולים לקנוס אותו במזונות אשתו על אף שהיא מפרנסת עצמה כל צרכה.}

 

5.4.3         מזונות ילדים.

מזונות הילדים הם למעשה הסוגיה המרכזית בהליכי הגירושין, מאחר שזוג עם ילדים המחליט להתגרש הם ימשיכו להיות כרוכים האחד בשני לפחות עד שהילדים יגדלו.

 

סע' 3 לחשבד"ר אומר (בסיומו) "לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג".

וא"כ כפי שעולה מן הסעיף מותר יהיה לכרוך בתביעת גירושין מזונות ילדים.

 

ואולם לבג"צ לא היה נוח בכך שענייני מזונות הילדים יידונו בביד"ר בעיקר מהסיבה ששם נפסקים מזונות ילדים נמוכים ביחס לבתי המשפט מאחר שבביד"ר מקדישים לגט את מירב המאמצים ובתמורה לגט פוסקים מזונות נמוכים.

ולכן אמר בית המשפט (בשרגאי). שמה שנאמר בסע' 3 שניתן לכרוך מזונות ילדים אלו מזונות מסוג השבה – דהיינו הגבר או האישה תובעים האחד מן השני החזרים על תקופה שאחד הצדדים לא שילם. וכמו"כ הגבר יכול לדון בתביעת השבה בטענה שהיא מוגזמת.

ואולם תביעת ילדים עצמאית בהם הילד תובע את מזונותיו לא ניתן כלל לכרוך ואפי' כריכה מפורשת.

 

תביעת ילדים עצמאית כאמור לא ניתן לכרוך דרך סע' 3. ואולם כאשר האישה תובעת מזונות בביהמ"ש והבעל מאיים שלא יינתן גט, מותר לאישה למשוך תביעתה מבית המשפט ולתבוע החזקת ילדים בביד"ר דרך סע' 9 העוסק בתביעה בהסכמה.

 

5.4.4         חינוך הילדים.

בג"צ פלורסהיים 181/68

בג"צ זה דן האם חינוך ילדים הם מעצם טיבם וטבעם של הגירושין ולכן לא צריך לכרוך אותם במפורש או שהם צריכים כריכה מפורשת.

העובדות:

הסכם גירושין בביד"ר שבו הוסכם שהילדים בחזקת האם. ולאחר מתן הגט האישה הגישה תביעת הגדלת מזונות לביהמ"ש המחוזי.

מאחר שבד"ר קנה סמכות בחזקת הילדים הבעל פונה לביד"ר בבקשה להכניס את הילדים לגן דתי והאישה טוענת ששניהם חילונים וכל רצונו הוא להציק לה ומנגד הבעל טוען שמנצנצים בו הרהורי תשובה.

וביהמ"ש דן האם הסמכות שקיבל ביד"ר בענייני חזקת הילדים כוללת גם את חינוך הילדים.

ואומר ביהמ"ש ע"פ סע' 15 לחוק הכשרות המשפטית שבו החינוך הופרד מענייני החזקה. ולכן גם כאשר דנים בכריכה צריך לכרוך במפורש את ענייני חינוך הילדים ומאחר שבמקרה דנן לא כרכו את חינוך הילדים, ביד"ר לא קנה סמכות.

 

חלוקה זו שיצר בג"צ פלורסהיים בין החזקה לחינוך יוצרת קונפליקט אדיר – בו ההורים הניצים מנסים לפצל בין החזקת הילדים ע"פ המסגרת הביתית, לבין חינוך ילדים ע"פ המסגרת החינוכית.

 

ובעניין כריכת חינוך הילדים לאישה יש יתרון מאחר שלא ניתן לתבוע חינוך ילדים ללא תב"ג ולכן כאשר כבר בוצעו הגירושין ולא כרכו את ענייני חינוך הילדים הבעל כבר לא יכול לתבוע בביד"ר.

 

בג"צ אמיר 5507/95

העובדות:

בני זוג החפצים להתגרש והאישה הגישה תביעת חזקה על הילדים בביהמ"ש המחוזי. ללא שכרכה אליה את ענייני חינוך הילדים.

לעומתה הבעל הגיש תב"ג בביד"ר וכרך אליה את ענייני חינוך הילדים ולאור העולה מפס"ד פלורסהיים שחזקה איננה כוללת חינוך ביקש הבעל שילדיו יתחנכו במוסדות חב"ד.

האישה יצאה מהבית ולקחה את ילדיה עמה ורשמה אותו לממ"ד. ובית הדין הוציא צו להעבירו לחב"ד.

ומכאן העתירה.

ואומר השופט חשין "העותרת היא האם ומבקשת שבנה ילמד בממ"ד, והאב מבקש שילמד בחב"ד,ובשיטת המשפט הישראלית מהרגע שהחל מרוץ הסמכויות, במקום שהצדדים יעסקו בתוכן "מה טוב לילד" הם עוסקים בחיפוש יגע אחר הסמכות".

ולכן אומר חשין שהלכת פלורסהיים היא נכונה רק ביחס לביד"ר שבו צריך לכרוך במפורש את ענייני חינוך הילדים והם לא נכרכים מאליהם. ואולם בתי המשפט מאחר שהם איבריה הראשיים של הרשות השופטת לא צריך להפריד ביניהם ותביעת חזקה כוללת ענייני חינוך.

 

ובדנג"ץ נטען שפס"ד של חשין סותר את פלורסהיים ופוגע בביד"ר והשופט ברק דחה את בקשת הדנג"ץ.

 

א"כ לסיכום:

בביד"ר –      חזקה – לא צריך לכרוך במפורש.

חינוך – צריך לכרוך במפורש (פלורסהיים).

 

בביהמ"ש –  משמורת פיזית כוללת משמורת רוחנית

ותביעת חזקה כוללת חינוך.

 

5.4.5         רכוש.

ע"א נופרבר 488/89

בפס"ד זה השופט שמגר אימץ את דברי פרופ' רוזן צבי שמבחין בין ג' סוגי רכוש.

א. כתובה – את ענייני הכתובה לא צריך לכרוך מאחר שהם חלק מענייני הגירושין.

ב. עניינים החייבים להיות מוכרעים בעת פקיעת הקשר – כגון: דירת מגורים – ריהוט וכיו"ב. אפשר לכרוך וצריך לכרוך במפורש.

ג. נכסים מסחריים – עניין זה נשאר אז בצ"ע ואולם כיום הפסיקה איננה מבדילה בין נכסים מסחריים לנכסים משפחתיים ולכן בנכסים מסחריים אפשר לכרוך וצריך לכרוך.

 

5.5         סיכום:

חמשת הנושאים הנכרכים ע"י סע' 3.

א.  החזקת ילדים – עצם טיבם וטבעם של הגירושין וא"צ לכרוך.

ב.  מזונות אישה – כריכה מפורשת.

ג. מזונות ילדים – על אף לשונו הברורה של סע' 3 בג"צ מבחין בין שני סוגי מזונות:

1. השבה – ניתן לכרוך וצריך לכרוך במפורש.
2. עצמאית – לא ניתן לכרוך כלל.

ד.  חינוך הילדים – בביד"ר – כריכה מפורשת (פלורסהיים).

בביהמ"ש – א"צ כריכה מפורשת (אמיר).

ה. ענייני רכוש – ישנם 2 ענייני רכוש:

1. כתובה – א"צ לכרוך.

                   2 שאר ענייני הרכוש – צריך לכרוך.

 

5.6         תנאי הכריכה.

מטרתו של סע' 3 לחשבד"ר מתייתרת כאשר קדמה תביעה בבית המשפט, שאז אין לביד"ר שום סמכות לדון. וע"פ סע' 25 ב' לחוק בתהמ"ש לענייני משפחה ניתנת לביד"ר סמכות לדון רק כאשר ביהמ"ש לא החל לדון בנושא.

זהו א"כ מרכז הכובד של מרוץ הסמכויות שבו השיטה המשפטית הישראלית מאיצה בצדדים לפתוח בהליך גירושין בכדי שהוא יקבל יתרון על זולתו.

 

הכריכה ע"פ סע' 3 יצרה שתי בעיות:

1. לאחר שסעי' 3 כלא את האישה לדון בענייניה בביד"ר וא"כ סע' 4 עוקר מתוכנו.
2. את עצם כריכת נושאים מרובים לתב"ג בג"צ לא אהב מאחר שהליך זה גורע מסמכותו.

 

ולכן נוצרו יש מאין ג' תנאים מצטברים שרק כאשר הם יתקיימו הכריכה תתאפשר. ג' תנאים אלו נקראים "המבחן המשולש"

א. תביעה כנה.

ב. הכריכה צריכה שתהא כדין.

ג. כריכה כנה.

 

מבחן משולש זה עולה מפס"ד גבעולי (118/80). ומתייחס רק לביד"ר.

מבחן זה מצמצם את סמכותו של ביד"ר מאחר שגם כאשר אדם כורך עניינים שונים לתב"ג, האישה יכולה להגיש תביעה לבית המשפט בטענה שתביעת הבעל איננה כנה.

 

5.6.1          תביעה כנה.

מהי תביעה כנה, והאם היא תתברר רק כאשר תהיה לבעל עילת גירושין?

 

רע"א הר 9357/96

העובדות:

הבעל הגיש תב"ג וכרך אליה מזונות.

האישה הגישה בביד"ר תביעה לשל"ב ותביעת מזונות בבהמ"ש

ואומר ביהמ"ש המחוזי שתביעת הגירושין של הבעל איננה כנה מאחר שאין עילה לגירושין. (עניין זה הוא בעייתי מאחר שבכדי למצוא עניין שיהווה עילה לגירושין צריך פשוט להכפיש יותר את הצד השני).

ובערעור לעליון אומר ביהמ"ש שתביעה כנה איננה יכולה להבחן ע"י המצאות עילה לגירושין מאחר שזהו מצב הגורם להעמקת הקרע בין הצדדים.

ולכן תביעה כנה היינו כנות הבעל ולא כנות התביעה ואת כנות הבעל ניתן לבחון ע"י הנסיבות. ובמקרה דנן מאחר שהאישה הגישה תביעה לשל"ב (שהיא תביעה טקטית ומלמדת על חוסר רצונה להגיע לשל"ב). ולבעל יש מאהבת נראה שתביעתו של הבעל כנה ואכן הוא רוצה גט.

 

(ובהמשך נראה שהתניית גט בוויתורים מבן הזוג השני מלמדת שהתביעה איננה כנה ע"פ בג"צ פלמן).

 

5.6.2         כריכה כדין.

זהו התנאי המצטבר השני המצריך שהכריכה תהיה כדין, ושתהיה מפורטת ומפורשת כפי שעולה מבג"ץ פלוני 5747/03.

 

5.6.3          כריכה כנה

ע"א דותן 192/82

העובדות:

הבעל הגיש תב"ג וכרך אליה מזונות.

האישה הגישה תביעת מזונות והחזקת ילדים. לביהמ"ש המחוזי שאמר שהתביעה והכריכה של הבעל היא איננה כנה ע"פ מה שהראה ב"כ האישה מסרון אהבה של הבעל לאישה, מה שמראה על אי כנות התביעה ומאחר שהוא לא הציע לה מזונות פוזיטיבים גם הכריכה שלו איננה כנה.

וביהמ"ש העליון אמר שאי הצעה פוזיטיבית על מזונות מראה על חוסר כנות הכריכה.

כנות הכריכה תיבחן האם הבעל התכוון להביא את כל הנושאים בבת אחת בכדי לגמור את הסכסוך באופן מהיר ויעיל. ולכן כאשר הבעל תובע תב"ג בביד"ר והחזקת ילדים בבהמ"ש פיצול זה מראה שכריכתו איננה כנה מאחר שהוא לא באמת מעוניין לסיים את הסכסוך.

 

א"כ לסיכום מבחן כנות הכריכה הוא כפי שעולה מבג"צ 5747/03 ובו ייבחן האם הכורך מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת יעילה וממשית בעניין הכרוך. (החזקת ילדים א"צ שהכריכה תהה כנה מאחר שהם כרוכים מעצם טיבם וטבעם של הגירושין).

 

חובת ההוכחה לכנות התביעה והכריכה מוטלת על הכורך מאחר שכבר ביאר שבית המשפט הוא לב ליבה של המערכת וכל הרוצה לכרוך בביד"ר יוכיח כנותו.

 

5.6.4         אם נפלה תביעת הגירושין – מה באשר לכריכות.

הכלל אומר שכאשר נפלה תביעת הגירושין כל הכריכות נופלות. ועל אף שמלשון הסע' משמע שגם כאשר נופלת התב"ג ניתן לדון בכריכה, מ"מ הפסיקה מחייבת שהתוצאה תהיה פס"ד לגירושין.

 

ישנם ארבעה תוצאות לתב"ג.

1. האופטימאלית מטעם התובע – בה מורה ביד"ר לכפות גט על אחד הצדדים – ע"י כלא – גט כפוי.
2. פס"ד לחיוב גירושין. בו ביד"ר מחייב להתגרש – ע"י שלילת רישיונות וכיו"ב.
3. אין עילת גירושין ברורה וביד"ר ממליץ לזוג להתגרש – זהו פס"ד לא טוב מאחר שהוא נותן פתח לסחטנות הצדדים.
4. ביד"ר אומר שאין עילה לגירושין – ולכן לא ראוי שיתגרשו.

 

ע"פ ג' האפשרויות הראשונות זהו פס"ד לגירושין ואליו ניתן לכרוך ככל שיחפוץ ביד"ר.

ואולם ע"פ אפשרות ד' – זוהי לא תב"ג והכריכות נופלות.

 

5.7         טבלת סיכום בנושא כריכה:

 

 

 

5.8         האם הרציונל של המחוקק התממש ע"י סע' הכריכה?

כפי שביאר באריכות סע' הכריכה יוצר מרוץ סמכויות.

ולכן פרופ' רוזן צבי מציע שתי הצעות חלופיות:

א. או שניתן לכרוך הכול במקום אחד.

ב. או שבביד"ר ידונו רק בענייני גירושין גופה. ושאר עניינים בבית המשפט.

 

מ"מ סע' הכריכה יוצר עידוד לאי האפשרות לפיוס בין הצדדים. כמו"כ יוצר חשדנות, הלך רוח של התדיינות כאשר הצדדים נמצאים בלחץ פסיכולוגי כבד. וכמובן לשמחת עו"ד הליך זה מיקר את התהליך.

 

פרופ' שאווה אומר שמרוץ הסמכויות נותן יתרון לזריז ולחוטא. ומשיב לו ע"ז ברק בבג"צ בבלי שכך קובע החוק.

 

5.8.1         מי יחליט האם תביעת הבעל כנה.

אם ביד"ר יחליט – בוודאי תשובתו תהיה שהתביעה כנה.

אם ביהמ"ש יחליט – בוודאי תשובתו תהיה שהתביעה איננה כנה.

 

מי שדן בזה הוא בג"צ פלמן.

 

בג"צ פלמן 8497/00

העובדות:

ידועים בציבור במשך כ-9 שנים. החליטו להינשא מהסיבה שכריסה של האישה כבר בין שיניה.

כאשר הילד בגיל שלוש וחצי הבעל מגיש תב"ג בטענה שהילד לא שלו. וכרך אל התביעה תביעת רכוש.

האישה הגישה לבית המשפט תביעת פירוק שיתוף בדירת המשפחה ובחשבון הבנק.

הבעל בבואו לביהמ"ש ביקש לדחות את תביעת האישה מהסיבה שהסמכות בעניין היא של ביד"ר.

 

ביהמ"ש דחה את בקשתו וטען שתביעתו בביד"ר היא איננה כנה ועניין זה הוכח ע"י שב"כ האישה שאל את הבעל אם כל ענייני הרכוש יוסדרו האם הוא מעוניין בגט והבעל בסכלותו השיב שהוא לא חשב ע"ז. ולכן מוכיח ביהמ"ש שתביעתו בביד"ר איננה כנה.

בערעור למחוזי ביהמ"ש העמיד את פס"ד על כנו.

 

ובמקביל ביד"ר שטען שתביעת הבעל כנה המשיך לדון בתיק וקבע חלוקת רכוש וכו'.

האישה ערערה לבה"ד הגדול שאמר שאכן תביעת הבעל כנה.

 

שני פסקי הדין של בה"ד הגדול ובהמ"ש המחוזי התנגשו בהוצל"פ ולכן האישה עותרת לבג"צ.

 

ואומרת השופטת בייניש שלגבי שאלת הכנות שתי הערכאות (בה"ד – ביהמ"ש) יכולות להכריע. ומי שהכריע ראשון שהתביעה כנה הוא זה הקובע.

ובמקרה דנן מאחר שביהמ"ש הוא הראשון שקבע שהתביעה איננה כנה הולכים בתר החלטתו.

ואולם אומרת בייניש שאם יתברר שהיה מחטף ,נתונה הסמכות לערכאה השנייה להחליט שמדובר במחטף ואז היא זו שקובעת.

 

אמירתה של בייניש פותחת מרוץ חדש – ויקרא שמו בישראל "מרוץ החלטות". בו אנו אצים רצים לביהמ"ש או לבה"ד שיחליט האם תביעת הבעל כנה.

הבעייתיות שמרוץ החלטות יכול לגרום – היא בכך שהוא יפגע בעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, ופוגע גם באיכות ההנמקה וכיו"ב.

ולכן הפתרון הוא להגביל מרוץ זה למקרים חריגים ומיוחדים.

כגון:

עמ' פלונית נ' פלוני 452/03

העובדות:

ביד"ר החליט שהתב"ג של הבעל היא כנה ואמיתית ולכן הוא קונה סמכות בעניינו.

האישה פונה לביהמ"ש לענייני משפחה שהסכימו עם ביד"ר.

 

בערעור למחוזי אמר ביהמ"ש שזהו מקרה מיוחד ע"פ הנסיבות המיוחדות שהאישה הוכיחה ובכך שע"פ נסיבות אלו מוכח שתביעתו של הבעל איננה כנה (חגג לה מסיבה ערב תביעת הגירושין). ולכן ביד"ר ביצע מחטף והסמכות עוברת לביהמ"ש לענייני משפחה שיחליט האם התביעה כנה.

 

סיכום:

– הרציונאל של סמכות הכריכה לא התממש.

– נוצר מרוץ הסמכויות.

– ביהמ"ש פיתח יש מאין את המבחן המשולש בכדי לסייג את הכריכה.

– הערכאה הראשונה מחליטה האם התביעה כנה – אא"כ יש טעם מיוחד – הבעייתיות היא מרוץ ההחלטות.

 

 

 

6           סע' 9 לחשבד"ר.

 

סע' 9 לחשבד"ר אומר "בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בס' 51 לדהו"מ, או בפקודת הירושה אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה יהיה לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".

 

6.1         אופי הסמכות.

הנושאים שבהם הסכמת הצדדים תקנה סמכות לביד"ר הם ענייני המעמד האישי ע"פ הפירוט הבא:

א. מזונות קטין.

ע"פ דברי השופט זוסמן בפס"ד שרגאי שבתביעת מזונות עצמאית הדרך היחידה שביד"ר יקנה סמכות תהיה "בהסכמה".

 

ב. אפוטרופסות.

הסמכות בענייני אפוטרופסות לביד"ר תהיה באחת משתי הצורות הבאות:

1. כריכה – באופן שכרכו אותה לתב"ג.
2. הסכמה – כאשר שני הצדדים מסכימים – וזוהי האפשרות המועדפת מאחר שהיא איננה חייבת להיות כרוכה (ללא תב"ג).

 

ג. רכוש.

לאחר פס"ד סידיס בהם ענייני הרכוש הוצאו מן המעמד האישי הרי שביד"ר אינו יכול לדון אפי' בהסכמה בעייני רכוש. והדרך היחידה היא ע"י כריכה לתב"ג.

 

ד. ענייני ניו"ג שלא נכנסים תחת סע' 1 לחשבד"ר.

דהיינו כאשר אין לביד"ר סמכות לדון בנושאי גירושין.

בג"צ גורדון 10/71

העובדות:

בני זוג יהודים נישאו בחו"ל היא אזרחית ותושבת ישראל הוא אזרח ותושב אנגליה. האישה הגישה בחו"ל תב"ג ומנגד הוא הגיש בביד"ר תביעה לשל"ב והוסיף לבקש מביד"ר שיורו לאישה לא לפתוח הליכים בחו"ל.

האישה טוענת ובצדק שאין לביד"ר סמכות לדון בתיק מאחר שהבעל איננו אזרח המדינה.

ואכן בה"ד האזורי הסכים שאין בסמכותו לדון בעניין.

 

בערעור לגדול אומר בה"ד שיש לביד"ר סמכות ולכן האישה עותרת לבג"צ.

וטוען ב"כ הגבר שהאישה מאחר והיא תושבת ישראל, מוקנית לביד"ר סמכות לדון בענייניה, והגבר מאחר שהוא איננו תושב ואולם הוא מסכים לדון בביד"ר – ביד"ר יקנה לגביו סמכות דרך סע' 9.

 

ואומר ביהמ"ש שאין מדובר בהסכמת שני הצדדים ולכן אין לביד"ר סמכות לדון בתיק זה.

 

6.1.1         שני תיירים שאינם אזרחי ותושבי המדינה מסכימים להתדיין בביד"ר האם זה אפשרי?

יש בעניין זה שתי פרשנויות של פרופ' שאוה.

 

6.1.1.1         פרשנות צרה.

היא הפרשנות של סע' 9 לחשבד"ר האומר "אשר אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה". ולכן בעניין ניו"ג שבהם יש לביד"ר סמכות שיפוט ייחודית לא ניתן להגיע להתדיין בביד"ר גם כאשר מדובר באנשים שלא עומדים בתנאי סע' 1 בהסכמה.

ואולם במזונות ואפוטרופסות שאין בהם סמכות שיפוט "ייחודית" לביד"ר, יש לביד"ר סמכות לדון  בהסכמה.

 

6.1.1.2         פרשנות רחבה.

ע"פ פרשנות זו כל מקרה יידון לגופו. ולכן בעניינינו כאשר מדובר בזוג תיירים שבהם אין לביד"ר סמכות שיפוט מאחר שהם תיירים או אז מתקיימים תנאי סעי' 9 שבהם ניתן לבוא ולדון בהסכמה בבית הדין.

 

6.1.2         זוגות מעורבים.

לאור הפרשנות הרחבה פרופ' שאוה בדק ומצא שביד"ר מגרש זוגות מעורבים (הסיבה שהם פונים לביד"ר היא מאחר שהאינטרס של ביד"ר היא לגרש אותם ומיד ולכן אנשים הרוצים להתגרש בהליך מהיר היו פונים לביד"ר).

 

הבעייתיות בכך שביד"ר מגרש זוגות מעורבים היא כאשר מדובר בזוג מעורב יהודי ומוסלמי. וכידוע שע"פ הדת היהודית מחד גיסא הם אינם נשואים. ואילו ע"פ הדת המוסלמית מאידך הם נחשבים לנשואים מאחר שהיהודים נחשבים לעם הספר. ולכן זוג מעורב שכזה ע"פ הדת המוסלמית יאשם בביגמיה.

 

בג"צ סרגובי נ' ביד"ר ומנהל האוכלוסין 9476/96.

הבעייתיות שבוארה לעיל הפריעה לעו"ד סרגובי שפנה לבג"צ שעסק בעניין במשך כעשר שנים ובשנת 2006 השופט ברק צמצם את סמכות ביד"ר ופסק שע"פ מה שנאמר בסעי' שרק ענייני המעמד האישי של "יהודים" ולכן זוגות מעורבים אינם יכולים לחסות תחת צילו של סע' 9 ואפי' כשהם מסכימים.

(למעשה הפתרון למצב זה הוא להוריד הנחיה למשרד הפנים שלא ירשום זוגות מעורבים שהתגרשו בביד"ר כגרושים).

 

6.1.3         אופי ההסכמה.

האם הסכמת הצדדים להתדיין בביד"ר צריכה להיות במפורש וששניהם יאמרו שהם מסכימים?

בג"צ הספל 141/71

אומר השופט ויתקון שגם הסכמה שבשתיקה תחשב כהסכמה.

הסכמה זו צריך שתעשה ע"פ מה שנאמר בסע' 15(ד)(4) לח"י השפיטה שבהם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שנקרתה לפניו.

ולכן כאשר בני זוג באים להתדיין בביד"ר והאישה משיבה בטוב טעם על טענות הבעל הרי שבכך היא קיבלה מבלי משים את סמכות ביד"ר.

 

6.1.3.1         אופן ההתרה של זוגות מעורבים

סימן 55 לדבר המלך במועצה בא"י אומר שכאשר ישנם בני זוג מעורבים מעדות דתיות "מוכרות" (שיש להם בי"ד דתי בארץ). יפנו בני הזוג לנשיא ביהמ"ש העליון שיכריע לאיזה בית דין יש סמכות לדון בענייניהם או שייתן את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.

 

א"כ לנשיא ביהמ"ש העליון יש ג' אפשרויות בדבר:

א. ביה"ד X = גבר.

ב. ביה"ד X = אישה.

3. בית המשפט לענייני משפחה.

 

ע"פ סימן 47 לדהו"מ כאשר יש בני זוג מעורבים ויש הסכמה בניהם הרי שהם יכולים לפנות ישירות לבית המשפט לענייני משפחה.

 

6.1.3.1.1       התרת נישואין של זוגות מעורבים

בעניין זה ישנו חוק מיוחד הנקרא "חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) התשכ"ט 1969.

 

סע' 1(א) לחוק מחיל את סמכות בית המשפט לענייני משפחה להתיר נישואין של זוגות מעורבים.

 

סע' 1(ב) אינו מחיל חוק זה כאשר שני בני הזוג הם מאותה דת.

 

סע' 3(א)(1) נותן שתי אפשרויות להתרת נישואין של זוגות מעורבים:

א. בהסכמה – הפרוצדורה קלה ופונים לביהמ"ש לענייני משפחה.

ב. שלא בהסכמה – מגישים כתב הגנה, פרוצדורה ארוכה, ופונים לבתי הדין הדתיים הרלוונטיים בשאלה האם בני זוג אלו צריכים לעבור אצלם טקס גירושין.

 

 

הדין שיחול בהתרת נישואין אלו הוא ע"פ סע' 5 לחוק התרת נישואין של זוגות מעורבים באחת מן האפשרויות הבאות:

1. הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג.
2. הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג.
3. הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג.
4. הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין – ולכן כאשר הם נישאו בקפריסין תישלח חוו"ד של עסוק בתחום איך הם אמורים להתיר את נישואיהם.

 

סע' 5 (2) כאשר ישנה הסכמה אין צורך לברר מה הדין ורשאי ביהמ"ש לפסוק שנישואיהם מותרים

 

6.1.4         סיכום ביניים:

סע' 9 מדבר על נמכ"א ובהסכמה.

ניו"ג – פרשנות צרה ורחבה.

זוגות מעורבים – פס"ד סרגובי.

 

6.2         סמכות שיפוט נמשכת.

עד עתה בוארו הדלתות בהם ניתן להיכנס לביד"ר והם הדלתות המרכזיות – סעיפים: 1 – 3 – 4 – 4א – 9.

 

ואולם ישנה דלת צדדית נוספת בה בה"ד דן בדברים שלא מגיעים דרך הדלתות הישירות.

דלת הסמכות הנמשכת ניתן להיכנס דרכה רק כאשר נכנסנו דרך דלת ראשית ונולד נושא חדש שאז יש לביד"ר סמכות לדון בו.

 

סמכות נמשכת היא יצירה פסיקתית שהתפתחה והיא חלק מעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

 

ולכן כאשר תובעים מזונות ילדים:

תביעה ראשונה – דרך סע' 9 בהסכמה בלבד.

תביעה שניה – דרך הסמכות הנמשכת.

 

וכן כאשר האישה פותחת דיון בביד"ר בענייני מזונות אישה הבעל יכול לתבוע הפחתת מזונות אלו דרך הסמכות הנמשכת כאשר שונו הנסיבות.

 

א"כ לסיכום: בתביעה ראשונה נבחן את כל הדלתות המקוריות. ובתביעה שניה נוספת דלת הסמכות הנמשכת.

 

6.2.1         דיון עתידי לאחר הסכם הגירושין.

בג"צ סימה אמיר 8638/03

העובדות:

הסכם גירושין בין צדדים שאושר בביד"ר ובו הוסכם שמזונות הילדים יהיו נמוכים ובתמורה מחצית הדירה של הבעל תועבר לחזקת האישה.

כמו"כ סוכם שהאישה לא תתבע הגדלת מזונות ילדים ואם היא תתבע מחצית הדירה של הבעל תחזור לרשותו. וכמו"כ סוכם שכל דיון עתידי יתקיים בביד"ר.

האישה תבעה בביד"ר פעמיים הגדלת מזונות ילדיה ונדחתה.

ובפעם השלישית היא פנתה לבית המשפט בטענה שעולליה תובעים בשם עצמם הגדלת מזונותיהם. ואכן בית המשפט הגדיל לה את המזונות.

הבעל תבע בביד"ר את מחצית הדירה שניתנה לה האישה פנתה לבג"צ בטענה לחוסר סמכות.

 

ב"כ ביד"ר דן בעניין באיזה דלת הבעל יכול להיכנס לביד"ר

ע"פ סע' 1 – לא מדובר בניו"ג.

סע' 4 – לא מדובר במזונות אישה.

       סע' 3 – אין תב"ג.

סע' 9 – ענייני רכוש אינם חלק מענייני המעמד האישי.

    סמכות נמשכת בג' אפשרויות:

        מזונות אישה – לא שייך.

        החזקת ילדים – כנ"ל.

        מזונות ילדים – כאן טען נציג ביד"ר שמאחר שמדובר במזונות ילדים יש לביד"ר סמכות

 

ובזה אמר בג"צ שאין קשר בין תביעת מחצית הדירה למזונות הילדים.

ולכן טען נציג ביד"ר שהרי ע"פ ההסכם של הצדדים שבו נאמר שכל דיון עתידי יהיה בביד"ר זהו סוג של הסכם בוררות שהצדדים קבלו עליהם את סמכות ביד"ר.

 

והשופטת פרוקצ'יה דוחה את דברי נציג ביד"ר בשני מישורים:

א. לא נאמר בהסכם במפורש שלביד"ר ניתנת סמכות בורר.

ב. גם אם ייקבע במפורש שביד"ר הוא הבורר – אין ביד"ר יכול לשמש בורר מאחר שהוא ערכאה מוסמכת ע"פ חוק, ומוסמך להפעיל סמכויות שניתנו לו וענייני רכוש הם לא מסמכויותיו ולכן אין הוא יכול לדון בהם.

ומוסיפה פרוקצ'יה שבכלל אין לביד"ר סמכות לעסוק בדיני ממונות כלל וכלל, וגם כאשר הצדדים מסכימים שהוא ישמש כבורר.

 

החלטה זו של פרוקצ'יה טלטלה את המערכת הפוליטית, ולכן מאז הגופים הדתיים מנסים דרך המגרש הפוליטי להקנות לביד"ר סמכות חוקית לעסוק בדיני ממונות, ובמיוחד בעניינים עתידיים השייכים בגט.

ואולם למעשה ביד"ר ממשיכים לדון בדיני ממונות ומסתמכים על כך שדבריה של פרוקצ'יה היו באמרת אגב ולכן הם אינם מחייבים את ביד"ר.

 

הבעייתיות בהלכת סימה עמיר ובדבריה של פרוקצ'יה היא שכאשר האישה תובעת הגדלת מזונות הבעל טוען שהגט מוטעה מאחר שהוא אומר שהוא נתן את הגט רק על סמך שהאישה לא תתבע מזונות.

ואכן היה מקרה בו בי"ד ביטל גט והוציא הוראה לביד"ר לבטל את הגט. ואישה זו הייתה נשואה ובהריון וממילא הילד יהיה ממזר!!! עניין זה נמצא על שולחנו של נשיא בה"ד הגדול הרב עמאר ומחכה להכרעה.

 

זהו הקונפליקט הרגיש ביותר בדיני המשפחה – ואכן עלתה הצעה שרק בי"ד מיוחד יכול לבטל גט. ואולם העניין תלוי ועומד.

 

6.3         סיכום סופי:

בתביעה ראשונה בבי"ד – נבחן את אפשרויות הכניסה דרך הדלתות הראשיות – סע': 1 – 3 – 4 – 9. לחשבד"ר (סמכות ראשונית מקורית).

בתביעה שניה בבי"ד באותו נושא – נבחן את הדופן השנייה האם כבר נידון העניין (סמכות נמשכת). ואכן אם ביד"ר "דן ופסק" ע"י עיון בחומר ושמיעת חוו"ד אפי' בתביעת הגדלת מזונות אנו "נכריח את הילד" לחזור לאותה ערכאה במקרה של שינוי נסיבות מהותי, ובנושאים מתמשכים קרי מזונות (אישה וילדים) והחזקת ילדים. ואולם אם זו הייתה חתימה בעלמא (כמו במקרה סימה עמיר) ניתן לתבוע בבית משפט. המניע לכך תהיה תביעה של הבעל לגט מוטעה.

 

7           טבלת סיכום לדלתות ביד"ר

 

 

1           ביהמ"ש לענייני משפחה

1.1         רקע.

חוק בתהמ"ש לענייני משפחה נחקק בשנת 1995 והוא מסדיר את כל ענייני המשפחה למקום אחד.

חוק זה נתן תרומה אדירה לתחום דיני המשפחה מאחר שעד אז היו שני פיצולים: הן בסוג הערכאה – אזרחי – ביד"ר. והן בתוך הערכאה האזרחית שתיק משפחתי היה מתפצל בו לביהמ"ש לנוער (בענייני ילדים). ביהמ"ש השלום (שאר עניינים). ביהמ"ש מחוזי (עניינים שבסמכותו).

ואכן התכנסה לשם כך וועדת שיינבוים מתוך הבנה שחסרונותיו של פיצול הדין הם כבירות מאחר שמדובר בהעסקת מס' רב יותר של שופטים – הגדלת הוצאות משפטיות – פתרונות לא גלובליים – סדרי דין וראיות נוקשות – ופגיעה בפרטיות. ולכן הם המליצו להקים בית משפט אזרחי שלתוכו יתנקזו כל הסמכויות הרלוונטיות בדיני המשפחה.

 

ע"י חקיקת חוק בתי המשפט לענייני משפחה המחוקק רצה להסדיר שני דברים:

א. ריכוז כל התביעות one Family – one Judge.

ב. גישה שונה (יבואר בהמשך).

 

ואולם החוק לא קיבל את כל המלצות וועדת שיינבוים, מאחר שהם המליצו שבתי המשפט לענייני משפחה יהיו בדרגת בית משפט מחוזי. ומשיקולי עלות החוק קבע שהם בדרגת בית משפט שלום. ובשל כך הערעור הוא למחוזי ואז נוצר מצב בו הערעור לביהמ"ש העליון הוא ברשות ורוב הבקשות לרע"א נדחות ואין תקדים מחייב בהלכות מחוזי}.

א"כ השוני הוא באופי השופטים שבערכאה ע"פ מה שנאמר בסע' 2(ב) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה.

 

מטרות החוק.

הדגש בחוק זה הוא על פתרון הסכסוך הכללי בדרך של פישור וייעוץ ע"פ האמור בתקנה 258 כ"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

 

1.1.1         יחידת סיוע.

במסגרת הקמתו של ביהמ"ש לענייני משפחה הוקמו יחידות סיוע בהם יושבים עובדים סוציאליים והם מייעצים לבתי המשפט ומסייעים לבני הזוג הבאים בשעריו.

תק' 250 יט לתקסד"א מפנה את הבאים לפניו ליחידת הסיוע בכדי שתתן להם שירותי אבחון יעוץ או טיפול בענייני משפחה.

 

תק' 258 כ (א) לתקסד"א אומרת "בן זוג רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע.

(ב) בקשה ליישוב סכסוך תוגש ע"פ טופס 26 ב' ויצורף לה טופס 26 א' מאומת בתצהיר.

טופס 26 ב' הוא בקשה ליישוב סכסוך בו הצדדים פונים ליחידת הסיוע שתסייע להם ליישב את סכסוכם.

 

הניסוח בטופס 26 הוא רך ואיננו מתלהם.

 

ועולה השאלה האם פניה לבקשה ליישוב סכסוך קונה סמכות לבית המשפט? וכמו"כ האם אין חשש בעקבות בקשה טקטית זו שהצד השני ירוץ לביד"ר בכדי לקנות סמכות?

תקנה 258 כ (ג) לתקסד"א אומרת "הגשת בקשה לישוב סכסוך תיחשב להגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל העניינים המפורטים בתקנה 258 ז (1) עד (3) ובלבד שהעניין נובע מהקשר שביניהם כבני זוג".

עניינים אלו הם – תובענה כספית או רכוש – מזונות מדור – בעניין קטין לגבי משמורת חינוך ביקור וכו'.

וא"כ תקנה זו אומרת שהגשת בקשה ליישוב סכסוך מקנה סמכות לבית המשפט ומנגד מאחר שהנוסח שלה רך היא מרגיעה את המערכת.

 

תקנה 258 כא (א) אומרת סירב בן הזוג האחר להופיע בפני יחידת הסיוע .. יורה ביהמ"ש על חידוש ההליכים בפניו, הייתה ההפניה ליחידת הסיוע ע"פ בקשה לישוב סכסוך יורה ביהמ"ש לבן הזוג שהגיש את הבקשה להגיש כתב תביעה תוך 30 יום..

(ב) "הוגש לבית המשפט כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך – לא הוגש כתב תביעה תימחק הבקשה".

 

1.1.1.1         האם בקשה זו לישוב הסכסוך בבית המשפט קונה  סמכות?

ישנם שתי דעות בעניין.

השופט גייפמן אומר שתקנות סדרי הדין גוברות על סמכות ביד"ר ולכן הסמכות תהיה לבית המשפט.

פרופ' שאוה אומר – מאחר שבקשה לישוב סכסוך כמוה כתביעת של"ב שנמצאת בסמכותו של ביד"ר וא"כ לא ניתן ליטול סמכות חוקית של ביד"ר ע"י חקיקת משנה (תקנות). ויתרה מכך שהרי סע' 3 לחשבד"ר מקנה לביד"ר סמכות בכריכה לתביעת גירושין ואיך תבאנה תקנות שהם חקיקת משנה ותדחנה את החקיקה הראשית.

 

ומאז יש שופטים שפוסקים כגייפמן ויש שפוסקים כשאווה. עד שעניין זה הגיע לבג"צ.

 

בג"צ פלוני נ' בה"ד הגדול 9834/01

העובדות:

האישה הגישה בקשה ליישוב סכסוך והגבר באותו יום הגיש תביעת גירושין לביד"ר ששעת התביעה איננה ברורה. מי מבין שתי הסמכויות גוברת.

 

ואומרת השופטת בייניש (כדרכה בקודש) שמאחר ובאותו מקרה הגבר מסיבותיו שלו הגיש את תביעת הרכוש בבית המשפט הסמכות תינתן לבית המשפט.

 

ואולם מה עושים בפועל האם ניתן להשתמש בבקשה לישוב סכסוך בכדי לתפוס סמכות.

עניין זה שב ובא לבה"ד הגדול לערעורים בי-ם.

 

ביד"ר הגדול תיק 4280-21-1 (4/07) פלונית נ' פלוני.

העובדות:

האישה הגישה בקשה לישוב סכסוך והבעל רץ לביד"ר והאישה טענה שכבר תפסה סמכות ע"י בקשתה.

 

ואמר הדיין הרב דייכובסקי ע"פ דברי שאוה שמאחר שביד"ר הוא ערכאה שיפוטית והתקנות לישוב סכסוך נתקנו רק לבתי המשפט ,יתכבד שר המשפטים ויתקין תקנות, בהם גם בביד"ר יהיה ניתן להגיש בקשה לישוב סכסוך.

ומוסיף ואומר שגם אילולי התקנות היו תקפות, מה עם כנות התביעה? שהרי כל רצונה של האישה הוא לתבוע סמכות, ולכן מסקנות אלו מובילים אותו להרהורים נוגים שכל מטרת התקנת התקנות הייתה בכדי ליטול סמכויות מביד"ר שמוקנות לו ע"פ חוק "ולכן התקנות בטלות".

 

עניין זה התגלגל עד שניתן פס"ד הבא:

בג"צ פלונית נ' ביה"ד הגדול 5918/07

אומרת השופטת בייניש (הרכב של תשעה שופטים) שתקנות התקסד"א הותקנו כדין. אלא שיש להגיש את הבקשה בכנות כאשר ע"פ בג"צ פלמן שתי הערכאות מוסמכות לדון ולבחון אם כנות הבקשה לישוב הסכסוך. ומי שמחליט הוא הערכאה הראשונה עד שהשנייה תחליט שבוצע מחטף ותחליט בעצמה.

 

וא"כ ע"פ פס"ד זה הדרה בעיה לדוכתא וגם מרוץ ההחלטות שב ודופק על דלתותינו בבחינות ונוסף גם הוא על שונאינו.

 

ואומר ד"ר יצחק כהן שהפתרון הוא ליצור יחידות סיוע שוות גם בבהמ"ש וגם בביד"ר.

 

1.1.2         קושי בהשגת ראיות.

ישנו מאפיין נוסף של בהמ"ש לענייני משפחה שישנו קושי בהשגת ראיות מכמה סיבות:

א. סכסוכי משפחה אינם מתועדים.

ב. הקרובים אינם מוכנים להעיד לטובת אחד הצדדים.

 

ולכן יש את סע' 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה המאפשר לסטות מסדרי הדין המקובלים ולקבל עדויות מקטין ומשמועה וכו'.

זהו חלק מן האופי האינקוויזיטורי שבו השופט מתערב בהליך, בניגוד לשיטה האדוורסרית הנהוגה בשיטת המשפט הישראלי (כך גם נהוג בבתי הדין בבחינת "את פתח לו").

 

1.2         אישור הסכמים.

בדין האזרחי כאשר שני בעלי עסקים מגיעים לפשרה ביניהם לאחר סכסוך אין הם יכולים לבוא לבית המשפט בכדי שיאשר את הסכם הפשרה, שהרי בית המשפט אינו מוכר כגוף העוסק בפשרות. הצורה שניתן לאשרר פס"ד זה היא ע"י הגשת תביעה נגד אחד הצדדים, או אז מציגים לשופט את הסכם הפשרה, והוא נותן לו תוקף של פס"ד.

 

לא כך הדבר בדיני משפחה, שבה המערכת רוצה להקל על בני הזוג, ובמקום שיגישו תביעה האחד נגד האחרת הרי שהם יכולים לבוא לפני שופט ולקבל תוקף להסכם שלהם.

עניין זה עולה מסע' 3 (ג) לחוק בתי המשפט האומר שהסכם זה צריך שיהיה בפני הצדדים, ובכך השופט יתרשם שאכן הסכם זה נעשה ללא כפיה ומהסכמה חופשית, ויתרה מכך השופט מברר ששני הצדדים מבינים את ההשלכות של ההסכם שהם חתמו עליו.

 

כאשר השופט מאשר את הסכם הפשרה של הצדדים לא תמיד הוא נותן להסכם זה תוקף של פס"ד והנ"מ לכך היא לאופן מימוש ההסכם.

לדוגמא: הסכם בו הבעל מתחייב לאשתו דמי כיס בסך 2,000 ₪. כאשר הסכם זה איננו מתממש על האישה להגיש תביעה לאישור הסכם זה כפס"ד, ובכך יהא יכולה לפנות להוצל"פ שיגבו את הכסף מן הבעל.

 

נוסף לכך, כאשר שופט אזרחי מאשר פס"ד הוא שולח אותו לצדדים ובזה חלקו נגמר. וכאשר הסכם זה מופר הצד התובע פונה להוצל"פ שיממש את הפס"ד.

לא כך בבתי המשפט לענייני משפחה בהם המחוקק נתן לשופט (ע"פ סע' 7 לחוק) סמכויות הוצל"פ לתת הוראות ביצוע על התיק הרלוונטי.

 

צריך לציין שהסכם ממון לאחר נישואין "חייב" אשור ע"י שופט או ביד"ר. ואולם הסכם ממון לפני הנישואין די לו באישור נוטריון.

 

דיון בדלתיים סגורות.

ישנו כלל העולה מסע' 68 לחוק בתי המשפט הקובע את פומביות הדיון ,ושכל דיון יתקיים בדלתיים פתוחות.

לא כך בבית המשפט לענייני משפחה בו ברירת המחדל היא דיון בדלתיים סגורות (כפי שעולה מסע' 68 ה' לחוק בתי המשפט).

התוצאה לכך היא שרק כעשר אחוז מן התיקים בענייני משפחה מפורסמים.

 

1.3         סיכום ביניים:

• חוק בתי המשפט לענייני משפחה עוסק רק בסדרי דין ואין בו מילה וחצי מילה על צורת הדין.
• חוק זה מקנה גמישות בסדרי דין וראיות.
• יחידות סיוע הפועלות בצד בית המשפט.
• בקשה לישוב סכסוך.
• אישור הסכמים ללא תביעה.

 

1.4         סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה.

סע' 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה אומר שכל פירוט עילות סעיף 1 יידונו בבית המשפט לענייני משפחה.

 

1.4.1         סע' 1 לחוק מתחלק לג' חלקים:

א. סע' 1 (1) אומר "ענייני משפחה – תובענה בענייני המעמד האישי…". מעמד אישי היינו נמכ"א. (ניו"ג שכתוב כאן היינו ניו"ג של זוגות מעורבים שבהם יש סמכות לבית המשפט לענייני משפחה).

(3) "תובענה למזונות או מדור" – ללא הגבלה בשונה מביד"ר.

(4) תובענה לאבהות או לאמהות.

(5) תובענה בעניין החזרתו של קטין חטוף…

 

ב. סע' 1 (6) מפרט כ-10 חוקים שכל תובענה בהם הולכת לבית המשפט לענייני משפחה (בעבר הם היו פזורים בין כל הערכאות).

 

ג. סע' 1 (2) אומר תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" יהא נושאה או שוויה אשר יהא:

(א) – בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאשתו בן זוגו לשעבר וכו'.

(ב) – ילדו לרבות ילדו של בן זוגו.

(ג) – הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם.

(ד) – נכדו.

(ה) – הורי הוריו.

(ו) – אחיו ואחיותיו – שלו ושל בן זוגו.

 

ונשאלת השאלה האם כל סכסוך בתוך המשפחה שייך בסע' זה לבית המשפט לענייני משפחה?

 

וא"כ נראה שכל סכסוך באחד מענפי המשפחה הרחבים בכל נושא שיהיה ידון בבית המשפט לענייני משפחה.

(ואכן בהצעת החוק נאמר "תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה").

ואולם על פניו כל סכסוך יהא שוויו אשר יהיה, ידון בבית המשפט לענייני משפחה ועל אף שסמכותו היא כסמכות בית משפט השלום המוגבלת לשניים וחצי מליון ש"ח.

 

פס"ד שטפל בבעייתיות זו הוא פס"ד חבס.

רע"א חבס 6558/99

העובדות:

אב ובנו בעלי חברות שמונו לדירקטורים בחברה שלהם. לימים הבן יצא לחו"ל, וכשחזר הוא מצא שהוא הועבר ממשרתו כדירקטור. ולכן הוא פנה לבית המשפט המחוזי.

 

כאשר השופט קרא את כתב התביעה וההגנה הוא החליט להעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה מאחר ש"רק" הוא יכול לדון בזה.{בין בשאר עלה שבוחשת בעניין אמא חורגת}

ועל אף שהבן הוא זה שתבע בבית המשפט המחוזי, האב הוא זה שערער על כך מאחר שאכן היו עוד סכסוכים ביניהם והבן הבין שעדיף לו לבו בעניין בבית המשפט לענייני משפחה.

 

השופט ברק קבע ג' פרמטרים שבהם יידון העניין בביהמ"ש לענייני משפחה.

ראשית בכל תיק ותיק שמגיע לבית המשפט הסמכות העניינית שבו נקבעת לפי הסעד. דהיינו ע"פ מה שמבקש התובע.

לדוגמא: סכסוך בין צדדים ע"ס 5 מליון ₪ והתובע תבע רק מחצית המיליון, סכסוך זה יישפט בבית משפט השלום על אף שמהות הסכסוך היא חמישה מליון שקלים.

ואולם בדיני משפחה הסמכות העניינית תקבע ע"פ הנושא דהיינו אם הסכסוך הוא משפחתי הרי שהוא ילך לביהמ"ש לענייני משפחה.

 

ולזה יש ג' מבחנים:

א. ככל שיחסי המשפחה קרובים – או אז מדובר שיהיה בסכסוך משפחתי – לעניין זה סבא ונכד רחוקים יותר מאב ונכד.

ב. ככל שמספרם של גורמים לבר משפחתיים הוא רב – לדוגמא: אב ובנו שותפים במשרד ולאחר מריבה נחלק המשרד לשניים חציו לאב וחציו לבן, ולכן מאחר שבסכסוך זה מעורבים אנשים חוץ משפחתיים הלכך סכסוך זה נקרא סכסוך עסקי שיבחן ע,פ מבחן הסעד.

ג. בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים ורק באחד מהם התגלע סכסוך – ומכך מתברר שהסכסוך הוא סכסוך מסחרי גרידא ולא סכסוך משפחתי כולל.

 

 

מבחן נוסף עולה מע"א חיים 1662/99

העובדות:

אם תושבת קריית יערים שמזכה את אחד מבניה באופציית בן ממשיך לשם זכאות בקרקעות וכיו"ב. ולאחר זמן בן אחר מציג מסמך בו האם נתנה לו את הזיכיון הנ"ל.

ביהמ"ש המחוזי החליט שההסכם עם הבן האחר בטל.

 

ובערעור לעליון מעלה בן זה טענה שהסמכות בעניין היא של בית המשפט לענייני משפחה (ניתן להעלות טענת סמכות בערעור).

ואומרת השופטת פרוקצ'יה – שמאחר שבמשך שנתיים התנהלה בין הצדדים תביעה עסקית לכל דבר, הלכך אנו נעזרים בראיה הסובי' של הצדדים. ומאחר שהם ראו ברוב זמנם את הסכסוך כסכסוך עסקי, אכן סכסוך זה הוא עסקי וסמכותו של המחוזי רלוונטית בעניין.

 

העולה מן האמור מבחן רביעי לשאלת הסמכות והוא "הראיה הסובייקטיבית של הצדדים".

 

היכן תוכרע שאלת הסמכות – ועל פי מה?

הכלל בכך הוא שמי שמכריע הוא בית המשפט הראשון שפונים אליו. ולאחר שהשופט קורא את כתב ההגנה והתביעה הוא מחליט בשאלת הסמכות.

 

ואולם כאשר השופט המחוזי החליט שהסמכות היא של ביהמ"ש לענייני משפחה, וביהמ"ש לענייני משפחה קובע שמדבור בסכסוך עסקי טהור, ולהיפך?

לעניין זה ישנו סעיף 79 ב' לחוק בתי המשפט האומר שאפי' שהחלטה מעין זו קרתה בטעות אין לערער על ההחלטה הראשונה והסמכות היא ע"פ מה שקבעה הערכאה הראשונה.

 

1.5         סיכום סופי:

• סעי' 1 לחוק ביהמ"ש לע"מ מרכז את הנושאים שבהם יש סמכות שיפוט לבית משפט זה.
• הבעיה העיקרית היא רחבותו של סע' השיפוט מכוח סע' 1(2).
• פס"ד חבס – ג' פרמטרים לבחינת הסכסוך המשפחתי.
• פס"ד חיים – פרמטר נוסף לבחינת סכסוך זה.

2           טבלת סיכום השוואתית בין סמכויות ביד"ר לביהמ"ש – והדין

 

 

עד כאן הדלתות

מזונות אישה וילדים{מהתרגיל)

2.1         מזונות אישה

 

הסמכות בהם היא מקבילה.

ביד"ר – סע' 3 לחשבד"ר ע"י כריכה – סעי' 4 סעיף הברירה וסעי' 9 בהסכמה.

ביהמ"ש לע"מ – סע' 1 (3) לחוק העוסק בתובענה למזונות או מדור.

 

סע' 3 (ב1) לחוק משווה בעניין מזונות אישה את כל הדתות כולל המוסלמית הנותן סמכות לביהמ"ש לע"מ לדון בענייני משפחה.

 

סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אומר שהדין החל כלפי מזונות אישה הוא דין אישי ואדם שאין לו דין אישי יחול עליו "חוק המזונות".

(בתוספת הראשונה לפקודת הירושה מופיעה רשימת העדות המוכרות בארץ כאשר מי שלא מופיע ברשימה זו יחול עליו חוק המזונות).

2.1.1         מתי אישה זכאית למזונות.

הכלל ע"פ הדין האישי אומר שהבעל חייב במזונות אשתו עד מתן פס"ד לגירושין.

מה כוללים מזונות אישה.

ככלל אישה איננה יכולה לקבל גם מזונות אישה וגם פנסיה (למשל) שהרי ע"פ הדין האישי האישה מחויבת לתת את כספה לבעלה, וע"כ היא צריכה לבחור בין שניהם.

 

תביעת מזונות כוללת.

כלכלה – מזון – חומרי ניקוי – נופש בארץ ובחו"ל – קוסמטיקה – פנאי – בילויים – ומתנות.

מדור – כאשר מגיע לאישה מזונות מגיע לה מדור, דהיינו מזונות יכולות להיות ללא מדור ואולם מדור חייב להיות עם מזונות.

 

2.1.1.1         טענות שהאישה יכולה להעלות.

1. "האישה עולה עמו ואינה יורדת עמו".

     עולה עמו – פי' שהאישה זכאית למינימום הדרוש לה בהתאם למנהגי המקום והחברה, וכמו"כ זכאית לאותה רמה שהאיש מרשה לעצמו, דהיינו אם רמת חייו של הבעל גבוהה מאשר היה נהוג בבית הוריה הרי שהיא צריכה לחיות לפי רמת חיי הבעל (עולה עמו).

     ואינה יורדת עמו – אם הוריה חיים ברמה גבוהה משל הבעל, האישה זכאית לרמת החיוב הרגילה בבית הוריה.

 

2. האישה איננה חייבת להתפרנס מרכושה ואיננה חייבת למכור את רכושה בכדי להתפרנס.

 

3. אינני ניזונת ואינני עושה – דהיינו כאשר האישה מרוויחה יותר ממזונותיה היא יכולה לטעון שהיא מוותרת על המזונות ומנגד לא נותנת לבעלה את כספה.

 

(לא כל מה שהאישה תובעת היא תקבל, שהרי אם האישה תובעת כספי בילויים ומתברר שמעולם היא לא הטריחה את עצמה מחוץ לדלת ביתה לא יינתן לה הכסף ולכן צריך להוכיח כל פרט ופרט).

 

תביעת מזונות היא תביעה כספית לכל דבר ועניין ולכן צריך להוכיח הוצאות ע"י קבלות.

 

ככלל במזונות אישה תובעים מיום הגשת התביעה "בלבד" ואין בהם מזונות השבה.

 

טענות שהבעל יכול להעלות.

 

1. אין תוקף לנישואין – וממילא אינו חייב במזונות.

 

2. עילות פטור:

א. איננה עמו – היינו בני הזוג לא גרים יחד, ואז האישה איננה זכאית למזונות.

 

הפסיקה אומרת שברגע שיש סיבה שהאישה עזבה את הבית כגון שהבעל מכה אותה לא תקום לבעל עילת איננה עמו לביטול מזונות.

ואכן גם ע"פ ההלכה כאשר המניעה למגורים מגיעה מהבעל הוא חייב כמזונות ע"פ שו"ע אבן העזר סי' ע' סע' י"ב האומר "אם הייתה לה קטטה עם בעלה ולא מתהדר לה עמו והמניעה ממנו ולוותה למזונות צריך לשלם לה". אולם אם המניעה ממנה אין האישה חייב במזונותיה.

 

עניינים אלו עלו מ –

ע"א ביקל נ' ביקל (6136-93)

ו- ע"א פלולי נ' פלולי (4316 – 96)

בהם ביהמ"ש העליון חיזק את ההלכה האומרת שאם האישה איננה דרה עם הבעל והמניעה ממנו הבעל חייב במזונותיה.

ובע"א מילר נ' מילר (256-65)

נשאל ביהמ"ש מהי רמת ההוכחה שהאישה צריכה להוכיח את הסיבה לעזיבתה את הבית ואמר ביהמ"ש שהוכחה מספיקה שתהיה "קלה כנוצה".

 

ב. פסול של התנהגות האישה.

כגון: מעשה כעור. אלו מעשים מקדמיים בטרם בוצעה הבגידה כגון: יוצאת בלילות וחוזרת שתויה וכדו'.

(ברע"א 4982-92 טביב נ' טביב עסקו במעשה כיעור).

(בע"א 2123/93 גל נ' גל עסקו במעשה כיעור הדדיים).

 

ג. אישה מורדת.

היינו לא מקיימת יחסי אישות עם הבעל (במקרה זה אם קיימת לכך סיבה מיוחדת כגון: טענת חוסר גבורת אנשים לא תעמוד לו עילת פטור זו).

 

ד. עוברת על דת משה.

היינו התנהגות האישה שגורמת לאיש לבצע חטאים כגון: אי שמירת כשרות – שבת – נידה (זו טענה הדדית שגם האישה יכולה לטעון).

(ככלל ענייני מורדת הם בסמכות ייחודית של ביד"ר).

 

ה. קיזוז.

הבעל זכאי לקזז במזונות אשתו מגובה משכורתה של האישה.

 

וכאן עולה השאלה אישה שאינה עובדת האם הבעל יכול לומר לה לצאת לעבוד בכדי לפרנס את עצמה.

שאלה זו עלתה בפס"ד פלולי -ביקל – פדן – מזור.

פס"ד מזור – נאמר שלא ניתן להכריח את האישה לצאת ולעבוד על אף שיש לה פוטנציאל השתכרות.

פס"ד ביקל ופדן – נקבע שאם מדובר באישה שיש לה פוטנציאל השתכרות והיא בריאה היא מחייבת לצאת לעבוד.

פס"ד פלולי (ההלכה) חוזר להלכת מזור שקובע שלא מחייבים את האישה לצאת ולעבוד "אבל" אם מדובר באישה צעירה ובריאה שיש לה פוטנציאל השתכרות נמליץ לה לצאת ולעבוד והיה אם התברר לאחר זמן שהיא לא התאמצה בצורה סבירה לצאת ולעבוד, יפחיתו לה במזונות. ומנגד אישה מבוגרת או חולנית בוודאי שלא יכריחו אותה לצאת ולעבוד.

 

ו. קיזוז פירות נכסי מלוג.

כאשר יש לאישה רכוש משלה וקניין משלה הבעל לא יכול לקזז את הנכסים ממזונותיה. כך עולה מחוק שווי זכויות האישה בסע' 2 המגן על נכסי האישה.

וכמו"כ פס"ד סידיס קבע שלאור חוק שיווי זכויות האישה לא ניתן לפגוע בנכסי האישה מלפני הנישואין, ואפי' מפירות הנכסים לא ניתן לקזז.

 

ז. טענת בוגדת.

טענה שהאישה בגדה בבעלה תתקבל רק כאשר הוכח זאת ע"י שני עדים המעידים שהיה קינוי (לא תסתרי עם פלוני) וסתירה (עדות שנסתרה עם פלוני).

2.1.2         מזונות אישה – זכות למדור.

 

מה כוללת הזכות למדור?

שכר דירה או דמי משכנתא, הוצאות החזקת הבית (ועד בית – מים – חשמל – ארנונה טלפון).

 

בפס"ד 258/81 ליפשיץ נ' ליפשיץ

נקבע שבחיוב המזונות נמצא גם מדור והמדור כולל גם הוצאות החזקת הבית.

 

מאילו מקורות מימון חייב לשלם הבעל מזונות? האם גם ע"י מימוש נכסיו?

 

ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס

בפס"ד זה החזירה השופטת נתניהו תביעת מזונות לבימ"ש המחוזי כדי שיחשב מחדש את חשבון המזונות לאישה ולילדיו לאור העובדה שלא היה חסר אמצעים כפי שטען מכיוון שהיה בבעלותו דירה ועובדה זאת יש לשכלל את יתר המרכיבים המביאים לקבוע מזונות לגובה מסוים.

 

ע"א 232/85 עמיצור נ' עמיצור

קבעה השופטת נתניהו בנסיבות המקרה שהבעל לא עשה מספיק כדי למצוא עבודה ולהשתכר כראוי בהתאם לכישוריו (הוא אדריכל במקצועו) אלא ההפך מצא עבודה בשכר נמוך וזאת כדי להביא לצמצום דמי מזונות האישה והילדים. ולכן קבעה השופטת שעליו למכור את הדירה בבעלותו כדי שיוכל לשלם דמי מזונות בהתאם לצרכי האישה והילדים אלא א"כ ימצא עבודה בהתאם למקצועו.

 

הכלל אומר "עולה עמו ואינה יורדת עמו" אומר פרופסור שרשבסקי שעולה עמו וכו' פירושו שאין האישה חייבת להסכים להחליף כפר בעיר, וכן באותה עיר מדירה טובה לדירה רעה.

ופרופסור אריאל רוזן צבי ז"ל כותב: שהבעל מחויב בדמי מדור ולא בדירה ממש, זכותה זו של האישה אין בה כל סממנים חפציים אלא זכות קניינית בנכס ספציפי דהיינו בדירה או בבית שיש לה זכויות קנייניות כל שהם זכות המדור וטיבה לא ישתנו בין שהבעל ישכור לה מדור ובין שיעניק לה כסף ובין אם משתמש לשם כך בדירתו.

 

 ע"א פס"ד כליפא נ' כליפא

מדובר בזוג נשוי שהאיש מגיש תביעה לפירוק שיתוף, והאישה מגישה תביעת מזונות ומדור למחוזי,

ואומר בימ"ש שאסור להוציאה מדירת המגורים אשר רשומה על שני בני הזוג כי זה הוצאתה מנווה הטוב לנווה הרע וכדי שלא תצטרך לרדוף אחר הבעל לדמי שכירות.

ובערעור לעליון אומר ברק שנווה הטוב לנווה הרע זה רק לקבוע איכות המקום והסביבה ומספר החדרים ולא קשור לבעל או שכירות

נמצא שבפס"ד כליפא אין מדור ספציפי.

 

2.1.2.1         מדור ספציפי

זכות האישה לדרוש מדור ספציפי וביד"ר ייתן החלטה שזכאית להתגורר באותה דירה שגרו בזמן נישואיהם וזאת מכוח הדין האישי העולה מסעיף א לחוק המזונות שאסור לאיש להוציאה מהנווה הטוב לנווה הרע עולה עמו ואינה יורדת עמו ולפי פס"ד כליפא דלעיל בימ"ש לא מחויב ליתן מדור ספציפי לאישה.

 

פס"ד ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש

העובדות

מדובר בזוג נשוי ודירה רשומה על שניהם האיש פונה לביהמ"ש השלום ומבקש פירוק שיתוף האישה מגישה תביעת מזונות ומדור לביד"ר ובימ"ש השלום תופס סמכות גם בנושא המדור כשאלה אגבית לפירוק השיתוף (לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט כדלעיל). ומחליט לפרק את השיתוף ולדון גם על מדור.

והאישה ערערה לביד"ר הגדול והערעור התקבל ומנגד הבעל ערער לעליון והשאלה העולה בבית המשפט האם במקום שיש החלטה על פירוק שיתוף יינתן גם החלטה לגבי מדור ספציפי?

ואומר ביהמ"ש שפירוק שיתוף של בני הזוג בתביעת גירושין כמוהו כפירוק שיתוף במקרקעין ולכן לפי סעיף 76 בית המשפט יכול לדון גם בתביעת המדור הספציפית והערעור של הבעל התקבל.

ועל בית המשפט השלום לבחור בין שני דרכים:

א. לעכב את ההליך אצלו לגבי הפירוק עד שביד"ר ייתן החלטה בעניין המדור.

ב. ליתן החלטה בעניין המדור כשאלה אגבית.

ואחרי פס"ד ר"ח ותיקון חוק המקרקעין סעיף 40 (א) {רבהּ} כשיש דירת מגורים על שם שני בני הזוג בימ"ש מעכב את הפירוק עד שיידון נושא המדור הספציפי.

 

בג"ץ אקנין נ' אקנין 5969/90

העובדות

האיש מגיש תביעה לפירוק שיתוף בבימ"ש השלום. האישה מגישה תביעתה למזונות ומדור לביד"ר האזורי והעו"ד של האישה פונה לבימ"ש ומבקש לעכב את ההליכים ובימ"ש מסכים.

והבעל ערער לביד"ר הגדול ונדחה.

והגיש תביעה לבג"ץ

ואומר השופט גולדברג – שמכיוון שמדובר במזונות ומדור החל עליהם דין אישי לכן הפרשנות שבג"ץ פירש בכליפא אינה מחייבת את ביד"ר.

והשופט חשין – שאין סמכות לביד"ר להקפיא את תביעת פירוק השיתוף ולשעבד את חלקו של הבעל מכיוון שזה קנייני לכוח חוק המקרקעין ואין לביד"ר סמכות בעניין.

 

לסיכום:

מדור ספציפי שתי הערכאות שוות.

לכן באזרחית – ברק קבע שאין מדור ספציפי. פס"ד כליפא.

ולביד"ר – האישה תוכל לקבל מדור ספציפי לפי פס"ד אקנין.

 

פס"ד 304/04 יאיר נ' ביד"ר האזורי חיפה

העובדות

הבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבימ"ש ולאחר מכן הגישה האישה תביעה לשל"ב ולמדור בביד"ר. והביד"ר הוציא צו למדור ספציפי ובימ"ש פסק לפרוק השיתוף בכפוף להסרת פס"ד הביד"ר למדור ספציפי והבעל ערער לעליון לביטול המדור הספציפי ונדחה הערעור.

ובג"ץ אומר כאשר יש מרוץ סמכויות בין בימ"ש לביד"ר אזי המועד הקובע הוא זמן הגשת התביעה, אך כאשר לא מדובר במרוץ סמכות מכיוון שהתביעות העוסקות בעניינים שוני קרי פירוק שיתוף לעומת מדור ספציפי ותביעת של"ב.

ואמנם באקנין נקבע שתביעת האישה לביד"ר לא שולטת את תביעת פירוק השיתוף לבימ"ש אם זאת עקרון כבוד ההדדי בין הערכאות מחייב משנתנה החלטה בביד"ר על מדור ספציפי על בית המשפט להתחשב בהחלטה זו ויש ליישם את העיקרון החשוב של כבוד הדדי בין הערכאות.

 

2.2         מזונות ילדים.

 

2.2.1         הסמכות:

ניתן לתבוע בביד"ר מכוח סע' 3 לחשבד"ר ובכריכה.

ורק מזונות מסוג השבה.

או מכוח סע' 9 לחשבד"ר ובהסכמה.

 

ביהמ"ש לע"מ ע"פ סע' 1 (3) מקנה לביהמ"ש לדון במזונות ילדים הן מסוג השבה והן מסוג רגיל.

 

וכאשר בני זוג עורכים הסכם גירושים בביד"ר ובין היתר הם קובעים את מזונות הקטין, האישה יכולה לתבוע בשם הקטין תביעה חדשה להגדלת מזונות, ועדיף לא לתבוע זאת דרך שינוי נסיבות.

ע"א עברון 404/70

קובע ביהמ"ש שהסכם בין ההורים לא חוסם את הילד בפני תביעה אזרחית מאחר שהסכם זה הוא בכי ליישב סכסוך בין ההורים ובד"כ הוא זונח את טובת הקטינים ולכן עומדת לקטין הזכות העצמאית לתבוע את מזונותיו.

ע"א שרגאי.

קובע שלא ניתן לכרוך מזונות ילדים לתב"ג אא"כ מדובר במזונות מסוג השבה.

 

הדין:

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) סע' 3 קובע:

אם יש לקטין דין אישי – מזונותיו יקבעו ע"פ הדין האישי.

אם אין לקטין דין אישי – מזונותיו יקבע עפ"י חוק המזונות. כגון: ילד נוכריה שע"פ הדין האישי איננו זכאי למזונות.

2.2.2         חלוקת המזונות:

מזונות ילדים נחלקים לשני סוגים:

א. מזונות הכרחיים.

ב. מזונות מזוג צדקה.

 

2.2.2.1         מזונות הכרחיים.

אלו המזונות המינימאליים הדרושים לקטין למהלך חייו. כגון: הלבשה, הנעלה, אוכל.

כמו"כ מזונות מדור ע"פ הדירוג הבא:

ילד אחד – 30 אחוז מדור.

שני ילדים – 40 אחוז מדור.

שלושה ילדים ומעלה – 50 אחוז מדור.

 

מזונות מדין צדקה

במזונות מדין צדקה שני ההורים חייבים במזונות אלו ביחס להכנסותיהם, ולכן אם האישה מרוויחה יותר מהבעל היא תישא בהם יותר.

 

יש למזונות אלו שני תנאים מצטברים:

א. הנותן הינו אמיד – דהיינו לאחר מילוי צרכיו יישאר לו לתת לקטין.

ב. הילד נצרך.

 

כאשר ביהמ"ש נותן פס"ד למזונות הוא אינו מחלק בין מזונות הכרחיים למזונות מדין צדקה אלא הוא קובע מזונות ומשקלל בהם שני מרכיבים אלו.

 

ההלכה קבעה מזונות ילדים הכרחיים הם בסך 1250 ₪ (מינימום) לילד – לא כולל מדור.

 

2.2.2.1.1       ילדים קטנים

ככלל מגיל 0 עד גיל 6 חלה על האב חובה אבסולוטית לשלם את מלוא הצרכים ההכרחיים של הילד, ללא קשר אם האב עני או עשיר.

המקור לכך- יש מחלוקת האם זה מהתורה – מהמשנה, מתקנות אושה, או מתנאי הכתובה.

 

כאשר מדובר בילדים גדולים יותר

6 > 12 לבנות.

6 > 13 לבנים.

נפסק בשו"ע שחייב אדם לזון ילדיו עד שיתבגרו ואולם אין כופין אותו לכך.

ואולם ב-1985 הרבנות התקינה שעד גיל 15 אב חייב במזונות ילדיו חיוב מוחלט וכופין אותו לכך.

ומגיל 15 ואילך אלו מזונות מסוג צדקה.

 

ואולם הפסיקה קבעה שכאשר הילד מגיע לגיל 15 אין האב יכול לטעון לשינוי נסיבות ולבקש לדון מחדש במזונות מאחר שפסיקת המזונות לוקחת בחשבון את כל אורך חישוב המזונות.

(אם הילד הולך לצבא ניתן לדרוש מזונות עד גיל 21 (ע"א 4480/93).

 

2.2.2.1.2        ילדים מעל גיל 18.

סע' 4 (2) מחייב מזונות ע"פ ג' התנאים של סע' 5.

(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק צרכי עצמו.

(2) הילד אינו יכול לספק צרכו מעבודה וכו'.

(3)…

 

2.2.3         מגמות שוויון.

לאחרונה יש בבתי המשפט מגמת שוויון האומרת שלא רק הגבר חייב במזונות אלא גם האישה.

מגמות אלו עולות מ –

בע"מ אוחנה 5750/03

קבע ביהמ"ש שבערכת המזונות יש לקחת בחשבון את היכולת הכלכלית של האם.

 

בע"מ צינובוי 2433/04 סע"ר 8206/96

נקבע שניתן להחיל את דיני היושר שהם חלק בלתי נפרד מהדין האישי כאשר דיני המזונות עצמם כפופים לדיני היושר במשפט העברי בהיות דיני המזונות חלק מדיני הממונות ולכן אין מניעה מהדין הדתי להחיל עליהם את דיני היושר.

 

החלת דיני היושר תתבצע באחת משתי האופנים:

א. מצמצמים את המזונות ההכרחיים למינימום ומגדילים את הנתח של המזונות מדין צדקה ובכך מחילים על האישה נתח שווה כבעלה.

ב. מכוח זה שהאישה פטורה ממזונות יחול עליה חוק המזונות ע"פ סע' 3 בו.

 

 

3           נישואין דתיים

בישראל ניתן למסד נישואין בארבעה אופנים:

1. כדמו"י – סע' 2 לחשבד"ר – האפשרות הקלאסית.

סע' זה לא נתן מענה לכל הזוגות הבאים להינשא, כגון כהן וגרושה וכיו"ב, ולכן התפתחו דרכים לעקוף אפשרות זו. (ע"פ דברי השופט ברק שאומר שלא יכולה להיות אפשרות בה אדם תושב ואזרח המדינה לא יוכל להינשא בארץ).

2. נישואין פרטיים – נישואי רחוב (דרך שנחסמה).
3. נישואין אזרחיים – ביהמ"ש נותן גושפנקא לדרך זו.
4. ידועים בציבור – ביהמ"ש נותן גושפנקא גם לדרך זו.

 

3.1         הנישואין כסטאטוס.

נישואין הם יצירת סטאטוס (מעמד) בשונה מידב"צ שאינו סטאטוס (לא מוכר רשמית).

נישואין צריך שיעשו ע"י רשות שמלווה את התהליך ביצירת הסטאטוס ופירוק הסטאטוס. לעומתם ידב"צ אין להם משמעות סטאטוטורית רשמית מלבד זה שהם ידב"צ לעניין רכוש וחלוקה (ולא לענייני ממזרות וביגמיה).

 

יש קורלציה בין היצירה לפירוק:

נישואין דתיים כדמו"י – קשה להיכנס אליהם וקשה לצאת מהם – (אפי' כהן וגרושה יחשבו נשואים).

ידב"צ – קל ליצור וקל לפרק.

 

ברירת הדין – ע"פ סע' 2 לחשבד"ר אין תוקף לנישואין אזרחיים.

 

 

קידושין ונישואין – הצורה.

 

בעניין זה יש לחלק בין צורה לכושר:

צורה – היינו צורת הקידושין.

כושר – היינו לעיתים גם כאשר ישנה צורה לקידושין אין להם כושר מאחר שיש פסלות צידית כגון: אחד משני הצדדים אינם יהודים – אח ואחות וכיו"ב.

 

3.1.1         רקע היסטורי.

בעבר החתונה הייתה מורכבת משני טקסים שהם אירוסין (קידושין) – ונישואין.

בשלב הראשון בני הזוג מתארסים ומתייחדים האחד לשניה. בשלב זה הם אסורים על כל העולם ואסורים לעצמם. וכבר בשלב זה אם אין הם מעוניינים בהמשך הקשר הרי שהאישה צריכה גט לכל דבר ועניין.

בשלב השני (לאחר שנה בד"כ) מגיע טקס הנישואין שמתיר את בני הזוג האחד לשניה.

 

עניין זה יצר תקלות רבות מאחר שבד"כ הטקס הראשון הוא קטן וצנוע ולאחר שנה היו באים כמה וכמה מחזרים וטוענים שהאישה התמה שלפניהם הסכימה להתקדש אליהם, ולכן הוחלט לאחד את שני הטקסים לטקס אחד והוא טקס הנישואין.

 

ישנם ג' צורות לנישואין ע"פ ד"ת:

1. קידושי שטר – שטר שבו כתוב הרי את מקודשת לי ועל אף ששטר זה אינו שווה פרוטה.

בעניין זה נשאלה השאלה האם ניתן לראות בנישואי קפריסין כנישואי שטר (כאשר יש עדים) ואכן רוב הפוסקים קובעים שנישואי קפריסין אינם קידושי שטר שהרי הם אינם יוצרים קידושין (קונסטיטוטיביים) אלא הם נישואין הצהרתיים בלבד (דקלרטיביים).

 

2. קידושי ביאה – זו הייתה הדרך העיקרית הנוהגת בעבר ודרך זו בוטלה משום פריצות. ואולם מדין תורה היא בוודאי תופסת (בנישואי קפריסין שבני הזוג הולכים לגור יחד נדון העניין האם הם יחשבו לנישואין מדין קידושי ביאה שהרי הכול יודעים לשם מה כלה נכנסת לחופה, ובוודאי שהם מקיימים יחסי אישות – ואכן ישנם דעות שאומרות שחובה לומר גם בקידושי ביאה הרי את מקודשת לי בביאה זו. האם זוג זה ייחשבו לנשואים? ומנגד ידב"צ מאחר שהם לא התכוונו להתחתן לא נראה שיחולו קידושין אלו עליהם. ודו"ק).

 

3. קידושי כסף – מקובל ע"י טבעת אולם לא הכרחי וניתן לקדש בכל שווה פרוטה.

 

3.1.2         נוכחות העדים

עדי הקידושין הם חלק הכרחי מתהליך הקידושין והעדרם פוסל את הקידושין.

עדים אלו הם עדי קיום ולא עדי בירור (עיי' גמ' קידושין ד:).

ואכן אומר פרופ' שיפמן שבעבר רבנים היו מגיעים לקיבוצים ומקדשים את בני הזוג ע"י עדים פסולים בכדי לפגום בקידושין ולהציל ממזרים.

 

העדים ייפסלו משני סיבות:

1. פסול קירבה – קרובים לחתן או לכלה.
2. פסול רשעה – מחללי שבת בפרהסיה.

(בעניין זה ישנה תשובה של השרידי אש שנשאל על רב שהשתמש בנהגו לצורך עדות בכמה וכמה טקסי קידושין ולבסוף התברר שהוא מחלל שבת בפרהסיה, ומביא דברי החתמ"ס שדעתם של החתן והכלה על העדים הכשרים שבקהל, וכמו"כ ישנה דעה בשו"ת בני ציון שכיום מחללי שבת בפרהסיה אינם פסולים פסול רשעה מאחר שרוב העם כאלה. ולכן אומר השרידי אש שניתן לקיים נישואין אלו).

 

ובכל מקרה כאשר יש חשש קידושין צריך גט לחומרא וכאשר חייבים בגט לחומרא יש חובות ואין זכויות – דהיינו חובה על האישה להתגרש ואולם אין על הבעל חובות ממוניות מאחר שאין מוציאין ממון מספק.

 

חשיבות הטקס – כינוס תש"י.

בכינוס תש"י – חרם ירושלים עלו כמה תקנות:

1. חשיבות הטקס – מחשש לקידושי צחוק נוספו כמה הרחבות לטקס הפורמאלי בכדי להבטיח את רצון והסכמת הצדדים. ואלו הם:

א. אסור לקדש ולארס שלא בשעת חופה.

ב. נישואין בעשרה.

ג. בהרשמה ברבנות.

ומי שעובר על אלו חייב בגט לחומרא וחייב לגרש ארוסתו כדמו"י ואם לא יגרש ישלם מזונות קנס.

ד. נוכחות רב – ע"פ מה שנאמר כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עימהם. (ע"פ המקרים שבהם רבני צוהר קדשו אנשים ישנם את תקנות תשס"ב האומרות שרק רב מוסמך או ראש ישיבה לתלמידיו מותרים לערוך טקס נישואין).

 

3.1.2.1         מעשה הנישואין כאקט פרטי.

כיום על אף שאנשים נישאים אך לא עוברים דרך הרישום ברשות אין הם יחשבו לנישואין.

 

3.1.3         מעשה הנישואין.

הרבנות מפרסמת הודעות על אנשים שמעוניינים להינשא וכל הרוצה להביע התנגדות תבוא עליו ברכה…

 

כאשר יש שילוב של כושר וצורה – יש תקפות לנישואין.

בבעיות הכושר – הכשרות לנישואין יש חמש בעיות:

 

3.1.3.1         אין נישואין לקטין.

קטין היינו פחות מ-13 ויום אחד.

קטינה היינו פחות מ-12 וחצי ויום אחד.

 

כינוס תש"י העלה את הרף של הבנות הבאות להינשא עד גיל שש עשרה מהסיבה שהן מסתכנות בהריונן.

ואולם נישואין בהם יתפסו מדין תורה.

 

3.1.3.1.1       רשות לנישואין

ישנו חוק בעניין הנקרא "חוק גיל הנישואין התש"י" שמטפל בבעיה שבה אנשים באים מקהילות שונות בעולם וכל אחד מגיע עם מנהגיו, ולכן המחוקק רוצה להגביל את גיל הנישואין.

סע' 1 לחוק אומר בחוק זה:

"נער" – גבר שלא מלאו לו שבע עשרה שנים.

"נערה" – אישה שלא מלאו לה שבע עשרה שנים.

נישואין כוללים קידושין…

 

סע' 2 אומר מי שעשה אחד מאלה:

(א) נשא נערה או נשאה נער.

(ב) ערך נישואין או סייע וכו' (היינו אפי' העדים).

דינו מאסר שנתיים…

 

סע' 3 (א) לחוק אומר נערכו נישואין בניגוד לסע' 2 והם תופסים לפי החוק החל על ענייני המעמד האישי של הצדדים תשמש עובדה זו עילת תביעה להתרתם בדרך של גט או בדרך של פירוק הנישואין או בדרך אחרת הכול לפי הוראות החוק החל על המעמד האישי של הצדדים.

בסע' זה החוק סותר את עצמו מניה וביה, שהרי מצד אחד הוא אומר שאדם שנשא נערה מחויב לתת גט. ומצד שני אומר שהכול יהיה ע"פ המעמד האישי של הצדדים, וכידוע א"א לכפות אדם לתת גט.

 

סע' 4 לחוק נותן נסיבות מקלות במקרה שאותו אדם הסכים להתגרש.

 

סע' 5 אומר שעל אף האמור בחוק זה רשאי ביהמ"ש לע"מ לתת היתר:

(1) לנישואי נערה – אם ילדה או הרתה לאיש אשר לו ברצונה להינשא.

(1א) לנישואי נער – אם האישה אשר ברצונו לשאת הרתה או ילדה לו.

(2) אם מצא ביהמ"ש נסיבות מיוחדות לקיום הנישואין.

 

3.1.3.2         בעיית כושר – קידושי עריות.

ע"פ ההלכה – 'אם – בת-  אחות – ואשת איש' לא תופסים בהם נישואין מכוח מידת חומרתם.

בניהם ממזרים ופסולי חיתון.

 

3.1.3.2.1       תרומת זרע.

בעבר הנתרמים היו רק משפחות עקרות, ואולם בתקופה האחרונה כולם תורמים זרע, מה שמהווה בעיות כגון: נישואי אחים, תביעת אבהות למזונות, ותביעת ירושה.

בחו"ל הפתרון לכך הוא שהורות ביולוגית היא איננה הורות משפטית ואולם בישראל אין לכך הגדרה, ולכן תורמי זרע נוטלים סיכון אמיתי בכך שהם מרוויחים מנה ויכולים להפסיד יותר ממאתיים ע"י כך שילדיהם הביולוגים יכולים לתבוע מהם מזונות.

ויתרה מכך הבעיה המרכזית היא בעיית הממזרות.

ולכן בשנים האחרונות, בעיקר בגלל לחצים פוליטיים, הרבנות הראשית מונתה כנאמן של בנק הזרע בכך שמידע על תורמים יכול להגיע לרבנות בכדי שתבדוק שלא יהיו נישואי עריות.

ומנגד, עניין זה מפחית את האנונימיות הנדרשת לתורמי זרע מה שיוצר סיכון לתביעת אבהות ומזונות. ולכן המשכיל בעת הזאת לא יתרום!

 

אם פונדקאית.

גם כאן ישנה בעיה הלכתית בכך שלא ברור האם האֵם הביולוגית היא האם או האם הפונדקאית היא האם.

נ"מ להיתר לאישה נשואה – נשואי אחים וכיו"ב.

 

3.1.3.3          קידושי טעות (מומים קיימים / נסתרים – חולי נפש – עקרות – גבורת אנשים).

 

באופן כללי מדובר כאן בקידושי טעות בשתי אפשרויות:

עיונית – לא תופסים הקידושין.

מעשית – שמא מחל.

ולכן כמו בכל מקרה של ספק, צריך גט לחומרא, שהרי זו הדרך הקלה להתמודד עם ספקות.

ואולם אם מדובר במום שאינו נסתר, ניתן לומר שהבעל / האישה – סברו וקבלו. והוא לא יכול לטעון שנסתחפה שדהו ואלו קידושי טעות.

 

קידושין אסורים – חייבי לאוין.

מאחר שבמשפט הישראלי ישנה דואלית, בה מצד אחד קידושין אסורים כגון כהן וגרושה שקיימו טקס קידושין מלא נישואין אלו תופסים "ודאי", ומנגד בבואם לביד"ר הוא לא יאשר את הקידושין הללו ובוודאי לא יאפשר להם מראש להינשא.

ולכן כהן וגרושה שנישאו נישואין אזרחיים, בבואם לביד"ר הוא נותן להם צו כפיה לגירושין.

ואולם אין זכויות ממוניות בין בני הזוג. דהיינו – חלוקת רכוש וודאי שמתקיימת מאחר שהם נידונים ע"פ הדין האזרחי, ואולם מזונות אישה וכתובה אינן קיימות כלל ועיקר.

וא"כ קידושין אסורים הם בודאי טובים לגבר שמעוניין להתגרש, שמחד גיסא כופים גירושין ומאידך אין הוא חייב במזונות אישה.

(מזונות ילדים – גם בנישואין אסורים ואפי' בנישואי עריות הגבר חייב במזונות ילדיו).

 

3.1.3.3.1       דוגמאות לנישואין אסורים:

א. שניות לעריות – כגון נכד וסבתא – גם בהם ביד"ר כופה לגירושין.

ב. א"א שבגדה בבעלה כידוע היא אסורה לבעל ולבועל – ולכן גם בהם ביד"ר כופה לגירושין.

ואכן מקרה שקרה בו שני זוגות שהתגרשו ונישאו האחד לשכנגדו, ולאחר זמן הבעל הגיש תב"ג ולא הייתה לו עילת גירושין ולכן הוא חויב במזונות אישה. ולאחר זמן הוא נזכר שהוא קיים יחסים עם אשתו בעת שהייתה נשואה, ואז הדיינים פסקו שזוהי עילה לגירושין וכפו עליה להתגרש ושללו ממנה את מזונותיה.

ג. גרושה לכהן – גיורת לכהן – אלו נישואין אסורים ובהם ביד"ר כופה לגט. אך יש לציין שהילד מנישואין אלו הוא חלל והבת היא חללה והם אסורים לכהן בלבד.

ד. ישראלי לממזר – ממזרה לישראלי – אלו נישואין אסורים ע"פ מה שנאמר בתורה שגם דור עשירי לא יבוא בקהל ה'.

ממזר יכול להיות מתוקן בג' אופנים:

1. הפקעת הנישואין – בי"ד מוצא עילת פסול בנישואין ע"י עדים פסולים וכיו"ב.
2. נישואין של ממזר לגויה – שהרי הבן ע"י שמתגייר הרי הוא כקטן שנולד. (ממזרה בדרך זו לא ברת תיקון שהרי הבן הולך אחר אמו).
3. נישואין לשפחה – כאשר לאחר שנולד הבן הוא משחרר אותו לחופשי.

נישואי תערובת.-

 נישואי גוי ליהודיה וגויה ליהודי אינם תופסים והילד הולך אחר אמו

 

3.1.4         תרשים זרימה לבחינת כושר וצורה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3.2         פגם בצורה: נישואין אזרחיים ע"פ הדין הדתי.

האם נישואין אזרחיים תופסים ע"פ הדין הדתי, ומה תוקפם של נישואין אלו, והאם ניתן להכשירם על אף שאין כאן קידושי כסף?

 

יש בעניין שתי דעות:

הדעה המקלה – (נישואין אלו לא תופסים כלל).

ע"פ דעה זו אין תוקף לנישואין ולכן א"צ לדרוש גט לחומרא (כך עולה מתשובת הריב"ש), והסיבה לכך היא שלא יטעו אנשים לחשוב שנישואין אלה תופסים.

 

זו בוודאי תהיה הגישה המקובלת כאשר לבני הזוג לא הייתה מניעה להינשא כדמו"י.

 

הדעה המחמירה –

מאחר שהציבור יטעה לחשוב שניתן לצאת מנישואין ללא גט, וניתן לומר שמדובר בקידושי ביאה- שהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ויש חזקת כשרות על כל ישראלי ,(בשונה מידב"צ ששם הם לא גילו בדעתם להינשא) ולכן ע"פ דעה זו מאחר שנישואין אלו תופסים מספק בכדי להיפרד צריך גט לחומרא.

 

ולכן זוג שנישאו נישואין אזרחיים הרי שהם יכולים בכל עת שיחפצו לחזור לקפריסין בכדי להתגרש.

ואולם כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין להתגרש והצד החפץ בגירושין פונה לביד"ר –

ע"פ הדעה המקלה – ביד"ר נותן פס"ד שהם פרודים.

ע"פ הדעה המחמירה – ביד"ר נותן פס"ד שהם נשואים מספק ולכן צריך גט לחומרא. ובשלב זה לא ניתן אף לחזור לקפריסין בכדי להתגרש, שהרי מבחינה רשמית הם נשואים כדמו"י ואז כמובן ישנה בעיית ביגמיה – ממזרות – עגינות (ולכן במקרים נדירים ביד"ר מקל בזה).

 

וכאן עולה השאלה הכבדה מי מוסמך לגרש את אלו שנשאו נישואין אזרחיים?

 

בג"צ פלונית נ' ביד"ר 2232/03 (ביד"ר ס"ג / 4276).

העובדות:

כשירי חיתון שהחליטו להינשא נ"א בקפריסין ובבואם לארץ נישאו אצל רב רפורמי (מתקיימת צורה) (ביד"ר התעלם כליל מכך שהם נישאו ע"י רב רפורמי) ובשעטו"מ נולדה להם בת.

לאחר זמן מה האישה הגישה תביעה ממונית בביהמ"ש האזרחי (רכוש – מזונות אישה – וילדה).

הגבר הגיש בביד"ר תביעה להצהרה שהם אינם נשואים כדמו"י, ואכן ביד"ר נענה לבקשתו וכתב שהם אינם נשואים (ע"פ הדעה המקלה).

הוסיף הגבר וביקש הבהרה מביד"ר ששני הצדדים רשאים להינשא כפנויים (ענייני ביגמיה) וביד"ר הסכים לכך.

האישה ערערה לבה"ד הגדול בבקשה לשל"ב –  והיא טוענת ממה נפשך – אם הם נשואים כדמו"י הרי שהיא טעונה גט. ואם אין הם נשואים כדמו"י מכובד ביד"ר לשלוח אותם להיפרד בקפריסין.

 

בה"ד הגדול מקבל את טענתה בחלקה ומורה לבה"ד האזורי להוסיף שורה לפס"ד שלו האומרת "שהם מתירים (מפרקים) את הנישואין האזרחיים".

 

האישה עתרה לבג"צ בטענה שנישואיה האזרחיים פורקו ללא עילה שהרי ביד"ר אינו מכיר בנישואין אלו.

באופן יוצא דופן השופט ברק מבקש מהרב דייכובסקי {דיין ביה"ד הגדול }שינמק את דעתו.

 

ואכן בתשובה מנומקת מסביר הרב דייכובסקי את דעתו בכך שיש שני רבדים לנישואין:

רובד אחד – נישואין כדמו"י. ובמידה ולא הוגדרו הנישואין כדמו"י פונים לרובד השני.

רובד שני – מאחר שקרה משהו בין הצדדים, אנו מסתמכים על דעתו של הרוגצ'ובר האומרת – שגם לבני נוח המקיימים טקס יש גדר של קנין, ובכדי לפרק קשר זה הם צריכים הליך דמוי גט. ומנגד ע"פ דעתו של הרמב"ם נישואי בני נוח ניתן לפרק ללא הליך פורמאלי מסודר.

ולכן אומר הרב דייכובסקי שכאשר יש נישואין אזרחיים העוברים בביד"ר ,הרי שהוא יבדוק האם יש סממנים{צורה} שניתן להחיל עליהם נישואין כדמו"י, ואז הם נצרכים בגט לחומרא. (ללא מזונות). ואולם אם אין סממנים של נישואין כדמו"י ע"פ הרובד השני מאחר שכולנו בני נוח, ביד"ר נותן פס"ד לפירוק הקשר. ובפירוק קשר זה אין אנו נצרכים לעילה לגירושין אלא מספיקה עילה אזרחית שהיא "תום הקשר" שמקובלת בעולם האזרחי.

ובמקרה דנן מאחר שלגבר יש מאהבת וודאי שתם הקשר ולכן ביד"ר נותן פס"ד להתרת הנישואין.

 

החידוש בכך הוא שלראשונה ביד"ר מכיר בנישואין אזרחיים מחד, ומנגד ביד"ר מרוויח כאן רווח עצום בכך שהוא בוחן את הנישואין האזרחיים ובודק האם התקיים כדמו"י.

 

השופט ברק מקבל את דברי הרב דייכובסקי ואומר שכאשר נישואין אזרחיים מגיעים לביד"ר הרי הוא מוסמך לדון אם נתקיים כדמו"י ואם לא התקיים כדמו"י הוא יכול להתיר את הנישואין.

 

א"כ לסיכום דרכי פירוק הנישואין האזרחיים:

א. פירוק באופן הקיום – דהיינו, אדם שנישא בקפריסין הוא יכול להתיר אותם בקפריסין.

ב. כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין, הצד שכנגד יכול לפנות לביד"ר שיברר אם ישנם סממנים לדמו"י צריך גט לחומרא (אם נמצא עילות), ואם אין סממנים לדמו"י הוא "כאילו" מברר מדוע הם חפצים להיפרד. ומתיר את הנישואין (ללא צורך בעילות- ודי בעילת תום הקשר). ובשלב זה הצדדים יכולים ללכת למשרד הפנים ולהיחשב ללא נשואים.

 

ואולם בהמשך אומר השופט ברק שדרך זו פוגעת בצד החלש (זה שאינו חפץ להתגרש) ולכן הוא נותן הגנות ממוניות שהם "מזונות חוזיים" (כחילופין למזונות אישה) אלו מזונות שאינם קשורים לנישואין כדמו"י ולכן גם הבעל זכאי למזונות אלו.

 

וא"כ תביעות כספיות בנישואין אזרחיים בביד"ר אינם קיימות שהרי אין מוציאין ממון מספק.

ואולם ע"פ הדין האזרחי ניתן לדרוש מזונות חוזיים שאינם מותנים בגט וניתן לקבל אותם למשך כל פרק זמן שבית המשפט יחליט.

 

ומוסיף ברק ואומר שכאשר ביד"ר פסק שאלו נישואין ע"פ בני נוח לא ניתן לכרוך לתביעת התרת הנישואין תביעות רכוש מאחר שהכריכה לא תהיה כנה מהסיבה שידוע לגבר שהאישה לא תקבל מאום. ותביעות רכוש ידונו רק בבית המשפט.

 

1.1.1.1         סיכום ביניים:

– נ"א ניתן לחזור ולפרקם בחו"ל.

– כאשר פונים בכל אופן לביד"ר הוא יבחן ב' רבדים:

רובד א' – האם הנישואין כדמו"י – ע"י צורה – גט מספק או לחומרא.

רובד ב' – נישואי בני נוח

בצד האישותי – ביד"ר יכול לתת פס"ד להתרת הנישואין.

בצד הממוני – ביד"ר שהחליט שמדובר בנישואין כדמו"י לא ייתן זכויות ממוניות מספק (הפן הפנימי).

ואולם ביהמ"ש האזרחי בפן החיצוני בית המשפט יכול לפסוק מזונות חוזיים ע"פ שיקולים שיקומיים – הסתגלותיים – הסתמכות של האחד על השני. (מזונות חוזיים קיימים אך ורק בנישואין אזרחיים ולא בנישואין כדמו"י).

 

1.2         חרם דרבנו גרשום (חדר"ג).

רבינו גרשום מאור הגולה (חי 960 > 1030 לספי') הטיל חרם:

1. אסור לאיש לקחת אישה על אשתו – על אף שמדין תורה מותר ולכן נישואין יתפסו.
2. אסור לאיש לגרש אישה בעל כורחה – למרות מד"ת ניתן לגרש אישה בע"כ אולם בכדי לממש את התנאי הראשון נקבע שאין האיש יכול לגרש את אשתו בע"כ.

 

חרם זה חיזק מחד גיסא את מעמד האישה, בכך שאנו נדרשים להסכמתה. ומאידך גיסא כאשר יש עילה לגירושין יותר קל לכפות על האישה לתת גט ואכן רק הבעל יכול לעגן.

 

כאשר אדם מקבל היתר לנישואין הוא צריך שיחתמו עליו מאה רבנים.

גם הספרדים שלא קבלו את חדר"ג אינם יכולים לשאת אישה שניה וזה ע"פ מה שכתוב בכתובה שבה הגבר מתחייב לא לישא אישה אחרת על אשתו.

 

סע' 176 לחוק העונשין אומר. נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר דינם מאסר חמש שנים.

 

סע' 179 לחוק העונשין אומר היה הדין החל על הנישואין דין התורה, לא יורשע אדם על עבירה לפי סע' 176 אם הנישואין החדשים נערכו לאחר שניתן לו היתר נישואין לפי פס"ד סופי של ביד"ר ופסק הדין אושר ע"י נשיא ביה"ד הגדול.

זהו סעיף המקל על היהודים בלבד ונותן גושפנקא חוקית להיתר הנישואין בכך שהנושא אישה שניה ע"פ היתר לא יואשם בביגמיה.

 

(לגבי ירושה ישנה פסיקה אזרחית האומרת שהאישה השנייה יורשת אותו)

1.3         חומרת איסור א"א.

השופט זילברג כותב "שלא הרי פסיקתו של השופט הדתי כפסיקתו של השופט החילוני. השופט החילוני הוא זה הקובע בין הצדדים ואין לו פחד לטעות, ומנגד הדיין הדתי חייב לדון דין אמת בדין תורה ולכן לעולם רואה דיין עצמו כאילו חרב מונחת בין ירכותיו והוא מפחד ורועד מפני סטייה מן האמת הצרופה".

 

1.4         טבלת סיכום קידושין ונישואין – הדין הדתי.

 

 

 

 

 

2           נישואין פרטיים.

 

זוהי דרך לעקוף את הנישואין הדתיים.

 

2.1         ישנם ג' דרכים לעקוף את הדין הדתי.

 

2.1.1         הסדרים תחיקתיים השייכים לפרוצדורה של הנישואין.

 

2.1.1.1         פקודת הנישואין והגירושין (רישום).

סע' 2 לפקודה אומר שהרשות הרושמת היינו הפקיד המסדר את הנישואים אם הם נ"א. האימאם ע"פ דת האסלאם. הכומר ע"פ הדת הנוצרית. הרב בנישואין ע"פ דין ישראל. והשיך ע"פ נישואי הדרוזים.

 

א"כ אדם המקדש אישה ברחוב ולא מבשר על כך למדינה הוא עובר על חוקי המדינה.

 

2.1.1.2          חוק מרשם האוכלוסין.

סע' 2 לחוק מצריך לרשום במרשם האוכלוסין כך וכך עניינם וביניהם המצב האישי – שם בן הזוג וכו'.

 

סע' 3 אומר שהרישום במרשם… יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום למעט לאום – דת – מצב אישי – שם בן הזוג.

וא"כ כאשר אדם מציג תעודת זהות בה כתוב שהוא נשוי אין בכך ראיה לנכונות העניין (ואכן בכל ת.ז. כתוב במפורש שחלק מן הפרטים אינם מהווים ראיה לנכונותם). ולכן כאשר אדם מגיע לביד"ר לא ניתן להציג את הת.ז. שלו אלא ביד"ר יבחן ויבדוק כל דבר לגופו (לאחר תשלום האגרה).

 

2.2         נישואין של הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות.

בג"צ קרן התנועה ליהדות מתקדמת נ' שר הדתות 42/82

בבג"צ זה מבקשת התנועה הרפורמית להיות רשות רושמת כעין הרשות האורתודוכסית הרושמת לבני קהילתה.

ומבססים את טענתם ע"פ סע' 2 לחשבד"ר האומר ניו"ג בישראל יעשה ע"פ דין תורה. והתורה כמו שהם מפרשים קרובה יותר לפרשנות בג"צ.

ויתרה מכך – כמו שהואצלה סמכות להיות רשות רושמת לעדה החרדית ולרב לנדא. גם להם תואצל הסמכות להיות רשות רושמת.

 

ואומר השופט אילון שהמבחנים למנות רשות רושמת, הם כמו המבחנים למינוי רב עיר.

א. מבחן טכני – בחינות הסמכה (יורה יורה).

ב. אורח חיים הולם.

ועל אף שהרפורמים יכולים לעמוד תיאורטית במבחן הראשון, אין הם עומדים במבחן אורח חיים הולם כפי שעולה מן המסמכים שהם בעצמם הגישו לבג"צ בהם נאמר:

א. אין הלכה – יש מצוות.

ב. לדעתם אנשים שנישאו כדמו"י ומתגרשים גירושין אזרחיים יתקבלו כפרודים לכל דבר ועניין.

ג. לדעתם בן לאב יהודי ואם נוכריה הרי הוא יהודי.

העולה מן האמור שהרפורמים לא מקיימים אורח חיים הולם, ולכן צדק שר הדתות שלא איפשר להם להיות רשות רושמת, בשונה מהעדה החרדית "שבמהות העניין" הולכת ע"פ ד"ת. (ובאשר לקראים שלהם ניתנה הזכות להיות רשות רושמת וזאת מכיוון שהרבנות לא נותנת להם אפשרות להינשא כלל).

 

ולכן נישואי הרפורמים הם נישואין פרטיים ולא ירשמו כנשואים אלו שנישאו על ידם ,ולכן רובם נוסעים לחו"ל בכדי לעבור טקס אזרחי.

 

2.3         נישואין פרטיים שאין לבני הזוג בעיית כושר.

ע"א רוגוזינסקי 450/70

העובדות:

שני זוגות חברי קיבוץ שנישאו זל"ז בטקס חילוני בו היו שני עדים ואמירות הדדיות של הרי את/ה מקודש/ת לי, ולאחר זמן הם פונים לביהמ"ש המחוזי בכדי שיצהיר על תוקף הנישואין.

 

ביהמ"ש המחוזי שולח אותם לביד"ר שהרי לו ניתנה הסמכות בעניין. ועל החלטה זו הם מערערים לבג"צ בטענה שהם חסרי אמונה דתית ולכן החשבד"ר לא חל עליהם.

 

ואומר השופט עציוני שסע' 2 לחשבד"ר האומר ניו"ג של "יהודים" יערכו בישראל ע"פ ד"ת, יתפרש ע"פ מטרות החוק. ולכן:

כאשר מדובר בעניינים אזרחים כמו חוק השבות שהוא אזרחי הפרשנות שתינתן לחוק תהה פרשנות אזרחית (ראה פרשת שליט נ' שר הפנים).

ואולם כאשר מדובר בעניינים דתיים כמו פרשנות החשבד"ר, הפרשנות לכך תהיה דתית. ולכן כל יהודי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר ע"פ ההלכה ענייני הניו"ג שלו יידונו בביד"ר ללא קשר לאמונה הסובייקטיבית שלהם.

 

ע"א משה צונן נ' סילביה שטל 32/81

העובדות:

צונן נתין ותושב ארה"ב ביקש להינשא בישראל לישראלית.

הרבנות התנתה את מתן אישור הנישואין בכך שצונן יביא אישור שהוא גרוש (כך נכתב בדרכון שלו). חיפש צונן ולא מצא אישור שכזה, וזמן החתונה קרב ובא. ולכן הוא החליט להיות זה שינהל את הטקס שלו, ואכן כך היה ושניהם נישאו.

לאחר זמן הם הסתכסכו והאישה הגישה תביעת מזונות למחוזי.

הבעל טוען שהם לא נשואים כלל ועיקר וכל הטקס שנעשה הוא בכדי לא לאכזב את המוזמנים.

 

ואומר ביהמ"ש המחוזי שהנישואין בטלים (האם זה אפשרי? ע"פ סע' 76 לחוק בתי המשפט כאשר שופט דן בתביעה שהיא בתחום סמכותו ומתעוררת לו כבדרך אגב שאלה אגבית שאיננה בסמכותו מותר וצריך הוא לענות עליה. – החלטה בזה תהיה טובה אך ורק לאותו עניין שנדון). אולם מגיע לאישה מזונות).

 

צונן ערער לביהמ"ש העליון.

ואומר השופט שמגר שהנישואין בטלים ללא מזונות. והסיבה לכך שהרי הם בחרו להינשא בטקס יהודי והם לא רצו להיות ידב"צ או להינשא בנ"א, ולכן כאשר נפל הטקס אין סיבה לתביעת מזונות ואפי' מזונות מתוך הסכם.

 

השופט אילון אומר שהנישואין תופסים – ולכן צריך גט. ואולם האישה לא תקבל מזונות וזאת בכדי להודיע בשער בת רבים שאין בית המשפט מעודד פגיעה בסדר הציבורי. ובכך שאדם מחליט לנהל טקס נישואין פרטי ללא אישור הרשות ישנה פגיעה בסדר הציבורי.

 

שני פסקי הדין הנ"ל (רוגוזינסקי – צונן) חסמו כמעט לחלוטין את האפשרות והכדאיות בנישואין פרטיים.

 

2.4         נישואין פרטיים כאשר יש בעיית כושר.

 

2.4.1         קביעת ערכו המשפטי של סידור קידושין פרטי.

הבסיס כאן הוא בהבנה העמוקה לכך שביהמ"ש לא יכול לומר לאנשים שהם אזרחי המדינה ומצאו אהבה לכו להינשא בחו"ל מאחר שאתם חסרי כושר. ולכן ביהמ"ש נותן פתח לאנשים שמעוניינים להינשא אך הם חסרי כושר (בשונה מאנשים שיש להם כושר שביהמ"ש חוסם את דרכם).

 

ע"א אהרן כהן ולאה בוסליק נ' משרד הפנים 238/53

העובדות:

אהרן כהן החליט להינשא לבח"ל לאה בוסליק – גרושה. בבואם לביד"ר להינשא טען כהן שאין הוא כהן, ואולם ביד"ר לא השתכנע ולא התיר להם להינשא. לאחר זמן הם פנו לעו"ד בבקשה להינשא במשרדו ואכן הוא הכין להם את הטקס באופן "די" מדוקדק.

הוא פרסם הודעה בעיתון – הוזמנו ב' עדים (אלו היו שני שוטרים שהגיעו לבדוק האם מתבצעת עבירה) כתב כתובה, קידושין בטבעת ובנוסף שטר בו נאמר "שטר זה מעיד כי אני נושא וכו' "(שתי צורות הקידושין).

לאחר הטקס כהן ובוסליק פונים למרשם האוכלוסין בכדי שירשום אותם כנשואים, וסורבו.

הם פנו לביהמ"ש המחוזי בבקשה להצהיר על תוקף הנישואין שלהם (זו הייתה טעות שהרי אם היו פונים בבקשה לרשום אותם כנשואים הם היו נענים).

 

ואומר ביהמ"ש המחוזי שאין תוקף לנישואין (מקרה זה קרה בטרם חוקק החשבד"ר ולכן לא היו יכולים הם לפנות לביד"ר).

 

כהן ובוסליק מערערים לביהמ"ש העליון.

ואומר השופט זילברג – הבה ונבחן את טקס הנישואין שנעשה:

א. קידושי שטר – לא נראה שהיו כאן קידושי שטר מאחר שע"פ מה שנאמר בשטר "שטר זה מעיד כי אני נושא" מברר שמדובר בשטר דקלרטיבי. וקידושי שטר נכונים יהיו מלשון הרי את "מקודשת" ולא אני "נושא".

ב. קידושי ביאה – על אף החזקה האומרת שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואולם במקרה דנן שמדובר בכהן וגרושה שהם נישואין אסורים ע"פ ד"ת לא חלה חזקה זו.

ג. קידושי כסף – בעניין זה התגלעה מחלוקת בין המחוזי לעליון:

השופט קיסטר (מחוזי) טוען שע"פ תקנת מהרשד"ם מאחר שהעדים השתתפו בעבירה של הנישואין האסורים, ובכך שהם נתנו יד לטקס ללא רב וללא מנין הרי הם פסולים.

השופט זילברג (עליון) חולק ואומר שגם ע"פ מהרשד"ם העדים נפסלים רק בסוף הטקס האסור.

ולכן על אף שקיימת בעיית כושר (כהן וגרושה) וצורה (נישואין פרטיים) הנישואין תופסים וניתן לרשום אותם כנשואים במרשם האוכלוסין.

 

בפס"ד זה אנו רואים שביהמ"ש נותן מענה לזוגות חסרי כושר בכך שהוא מאפשר להם לקיים את הנישואין הפרטיים שהם ביצעו.

 

בג"צ רודניצקי נ' משרד הפנים 51/69

העובדות:

יהודים תושבי ישראל האחד כהן ואשתו גרושה שנישאו בטקס פרטי, ופנו לביד"ר שיאשר להם את מעמדם כנשואים.

(ביד"ר נמצא בבעיה מאחר שאם הוא ירשום אותם כנשואים הם מעודדים את האפשרות להינשא בנישואין פרטיים).

 

ביד"ר האזורי לא נענה לבקשה והשאיר את העניין מעורפל. וביד"ר הגדול אישר את הפסק של האזורי.

 

הם פונים למשרד הפנים שירשום אותם כנשואים, שסירב לאור פסיקת ביד"ר. ולכן הם עתרו לבג"צ (נ' משרד הפנים ולא נ' ביד"ר מאחר שאין כאן בעיית סמכות).

 

ואומר ביהמ"ש שהרי גם ע"פ הדין האישי אישה זו קרובה להיות נשואה יותר מאשר היא פנויה. ולכן מצהיר ביהמ"ש שאישה זו אסורה להינשא לאחר ללא גט (תביעה אגבית על הרישום). ולכן הוא הורה לרשום אותם כנשואים במשרד הפנים.

 

(זו הסיבה שנאמרה לעיל שארבעה פריטים מתעודת הזהות של כל אדם לא מהווים ראיה לנכונותם: לאום – דת – מצב אישי – שם בן הזוג. וזאת בכדי לא ליצור מחלוקת עם ביד"ר).

 

שוב אנו רואים שבג"צ נתן מענה לאנשים עם בעיית כושר.

 

2.5         האם ביהמ"ש יאשר לבני זוג אלו הסכם לפי חוק יחסי ממון.

ע"א כהן 640/82

העובדות:

כהן וגרושה שנישאו נישואין פרטיים, וחתמו על הסכם לחיי משפחה ופנו לשופט בכדי שיאשר את ההסכם, והשופט סירב.

במקביל הם פנו לביד"ר שקבע שהנישואין אינם תקפים.

ערערו לגדול שאמר שהם לא יכולים להינשא בעתיד אא"כ יתגרשו כדת וכדין זה מזו (הפך אותם לנשואים).

 

בערעור לעליון.

שואל השופט ברק שתי שאלות:

א. שאלה מהותית – האם הם נשואים – וע"ז הוא משיב שע"פ פסק דינו של ביד"ר הגדול נראה שכן.

ב. שאלה דיונית – מהו הנטל הנדרש על העותרים להוכיח שהם נשואים. והוא משיב שעל אף שבד"ר הגדול דיבר בדרך השלילה אפילו הכי די בכך בכדי להרים את הנטל להוכיח שהם נשואים ובכדי שהם ירשמו במרשם האוכלוסין.

ולכן לאחר שהוכח שהם נשואים אין לשופט אלא רק לאשר את הסכם הממון שלהם.

 

2.6         תוקפם של נישואי תערובת פרטיים.

ע"א טפר 373/72

העובדות:

בני הזוג טפר – זוג מעורב ראו שביהמ"ש עוזר לפסולי חיתון ולכן הם קיימו טקס נישואין פרטי בו הם נישאו זל"ז.

 

פנו לביהמ"ש המחוזי (אין לביד"ר סמכות שהרי הם זוג מעורב) שסרב והם ערערו לעליון.

 

ואומר ביהמ"ש שכל זמן שנישואין פרטיים תופסים מד"ת יש לביהמ"ש אפשרות לעזור לצדדים להינשא. ואולם במקרה דנן מאחר שנישואי תערובת לא תופסים מד"ת שיתכבדו הצדדים וינשאו בנישואין אזרחיים.

 

2.7         סיכום.

נישואין פרטיים כאשר אין בעיית כושר –  הנטייה הכללית לא לעזור.

פס"ד רוגוזינסקי – לא הכיר בתוקף נישואיהם.

פס"ד צונן – לא נתן להם מזונות.

 

נישואין פרטיים כאשר יש בעיית כושר – הנטייה הכללית לעזור.

פס"ד כהן ובוסליק – (לפני החשבד"ר ולכן הם לא הלכו לביד"ר) העליון הכיר בתוקף נישואיהם.

פס"ד רודניצקי – ביד"ר סירב לדון (חששות). בג"צ נתן תוקף לנישואין והורה למשרד הפנים לרשמם (בלבד).

פס"ד כהן – אישור הסכם ממון – ביד"ר – גט מספק – ביהמ"ש העליון מורה למחוזי לאשר את הסכם הממון של בני הזוג.

פס"ד טפר – נישואין מעורבים – אין תוקף לנישואין לפי המשפט העברי ולכן לא תהיה נטייה לעזור.

 

כיום נטשו את דרך הנישואין הפרטים (ע"י ידב"צ) אולם העיקרון נשאר ללכת לקראת פסולי חיתון.

 

3           נישואין אזרחיים.

 

זו הדרך השלישית למיסוד נישואין בישראל.

והיא הדרך השנייה לעקוף את הנישואין ע"פ ד"ת.

 

3.1         נישואין אזרחיים בראי ביהמ"ש האזרחי.

ניתן למסד נישואין אלו בשני אופנים:

א. נסיעה פיזית למקומות בהם ניתן להינשא.

ב. באמצעות שליח – פקס (ע"ע נישואי מקסיקו ופרגאווי).

 

3.2         תוקף הנישואין – מעמד.

סמכות השיפוט – יהודים – ע"פ בג"צ כהנוף – כהן ו-2232/03 , נישואין אזרחיים הולכים לביד"ר.

נישואי תערובת – ביהמ"ש לע"מ ע"פ החוק להתרת נישואין.

ברירת הדין – יהודים – סע' 2 לחשבד"ר – ד"ת – כדמו"י ע"פ הדעה המחמירה – דיני בני נוח ע"פ הדעה המקלה.

                       נישואי תערובת – הדין אזרחי – ואולם ביהמ"ש ישלח לקבל חוו"ד אם בני הדתות רשומים בארץ.

 

3.3         ההשלכות הממוניות של נישואין אזרחיים – מזונות.

 

3.3.1         כשבני הזוג היו תושבי חו"ל בעת נישואיהם.

ע"א סקורניק 191/51

העובדות:

יהודים תושבי פולין שנישאו בנ"א בלבד (על אף שהיו יכולים להינשא כדמו"י) עלו לארץ והתאזרחו בה.

לאחר שהסתכסכו האישה תובעת מזונות ומנגד הבעל טוען שהרי הם נישאו נ"א רק מהסיבה שהבעל ראה באישה כאהובתו וזו הסיבה שהם לא נישאו כדמו"י.

 

ואומר ביהמ"ש המחוזי – שעל אף שע"פ הדין היהודי יכול להיות שאין הם נשואים, מ"מ ביהמ"ש מחשיב אותם כנשואים ע"פ החוק הפולני ומאחר שהם נשואים ניתן לפסוק להם בביד"ר מזונות ע"פ הדין האישי.

 

בביהמ"ש העליון אומר השופט אולשן שהרי יש בעניין מחל' בפוסקים האם ניתן לומר בנ"א שאאעבב"ז. ולכן כל זמן שאנשים מגיעים כנשואים מחו"ל ניתן לתפוס אותם כנשואים ולו מהסיבה שאנו רוצים להיות חלק ממשפט העמים. וכמו שאנו רוצים ששאר העולם יכיר בנישואי מד"י, כך אנו צריכים להכיר בנישואי חו"ל. ומשהכרנו בנישואי חו"ל כנישואין לכל דבר, חיוב המזונות יחתך ע"פ הדין והחוק הדתי החל עליהם בזמן שנפרדו (הרכבה ופיצול דהיינו פיצול האפשרות שהם נשואים והרכבה ע"י מתן מזונות).

 

3.3.2         כאשר בני הזוג היו תושבי המדינה בעת נישואיהם.

תמ"א קליידמן 2/85

העובדות:

יהודים תושבי ואזרחי ישראל כשירי חיתון (הנטייה לא לעזור) לאחר שנולד להם בן משותף הם נסעו לצרפת ונישאו נ"א.

הסתכסכו הצדדים והאישה תובעת מזונות אישה וילדים (פס"ד סקורניק לא רלוונטי מאחר שהם לא מחו"ל).

 

ואמר ביהמ"ש שגם במקרה דנן לאחר שאנו מכירים בתוקף הנישואין ע"פ מקום עריכת הטקס נלביש על הכרה זו מתן מזונות אישה (הרכבה ופיצול).

 

3.3.2.1         ככלל יש ג' גישות להבין האם נ"א תופסים בארץ:

א. גישה אנגלית – הכושר ע"פ הדין המקומי והצורה ע"פ מקום עריכת הטקס – לעיל בפס"ד קליידמן ביהמ"ש השתמש בגישה זו בכדי לפסוק מזונות לאישה שנישאה בנ"א.

 

ב. גישת פרופ' שאוה – תוקף יוכרע אך ורק ע"פ הדין האישי של בני הזוג (אומץ במחוזי בפס"ד 8256/99).

 

ג. גישה אמריקאית – הכול הולך ע"פ מקום עריכת הטקס.

 

 

וא"כ נישואין מעורבים.

ע"פ הגישה האנגלית – פסולים – אין כושר.

ע"פ פרופ' שאוה – פסולים – אין כושר.

ע"פ הגישה האמריקאית – ע"פ מקום עריכת הטקס.

 

נישואי הומוסקסואלים.

ע"פ הגישה האנגלית – פסולים – אין כושר.

ע"פ פרופ' שאוה – פסולים – אין כושר.

ע"פ הגישה האמריקאית – ע"פ מקום עריכת הטקס.

 

כיום בפס"ד פלונית 2332/03 ע"פ דברי הרב דייכובסקי שאומצו ע"י ברק ניתן להכיר בנ"א רק ביהודים כשירי חיתון מכוח דיני בני נוח. ובודאי לא בנישואים חד מינים או נישואים מעורבים.

 

רע"א פלונית 8256/99

העובדות:

יהודים תושבי הארץ (בשונה מסקורניק) כשירי חיתון (הנטייה לא לעזור) שנישאו נ"א בשיטת נישואי פרגאווי (בפקס). נרשמו כנשואים במשרד הפנים וחיו יחד כשנה ולאחר זמן הם הסתכסכו והאישה הגישה תביעת מזונות מיום התביעה ועד הגירושין בפועל – ולאחר זמן היא צמצמה את התביעה – למיום התביעה ועד העת בו היא נכנסה להריון.{מאחר}

 

בביהמ"ש לע"מ השופט גרמן פסק ע"פ גישת שאוה לפי הדין האישי של הצדדים, ומאחר שע"פ סע' 2 לחשבד"ר ניו"ג בישראל יערכו ע"פ ד"ת, וכמו"כ ע"פ סע' 17 לחוק המזונות – מזונות יינתנו ע"פ זמן פירוק הנישואין הלכך לא מגיע לאישה מזונות.

 

בביהמ"ש המחוזי הסכימו עם פס"ד של השופט גרמן.

 

(במקביל האישה פנתה לביד"ר שיכיר בכך שאין תוקף לנישואין (בכדי שהילד לא ייחשב כממזר ובכדי שתוכל להינשא לאחר) ולכן היא רוצה להיחשב כפנויה ומנגד גם הבעל הסכים לכך בכדי לפטור עצמו ממזונות).

 

ברע"א לעליון אומר השופט ברק שעד היום התחבטנו במזונות כדמו"י ע"פ הדין האישי ולכן הוצרכנו לייצור הכלאים הנקרא הרכבה ופיצול.

ואולם מהיום נפתח מסלול נפרד ויקרא שמו בישראל "מזונות חוזיים", מזונות אלו רלוונטיים רק לאלו שלא צעדו במסלול הכדמו"י אלא במסלול האזרחי.

ושואל עצמו ברק האם מזונות אלו מנוגדים לתקנת הציבור שהרי ע"פ סע' 2 לחשבד"ר נאמר שניו"ג בישראל ע"פ ד"ת. ומשיב ברק שתקנת הציבור משקפת את האני מאמין החברתי של שיטת המשפט והגשמתו של הסכם זה מקדמת את ערכי השוויון והצדק ולכן ניתן לפסוק מזונות חוזיים.

 

סיכום פס"ד זה –

מזונות חוזיים.

ידב"צ – ניתן לפסוק מזונות חוזיים בכפוף למבחן הזמן.

נישואי תערובת – ניתן לפסוק מזונות חוזיים.

פסולי חיתון – כנ"ל.

 

ומנגד.

נישואים כדמו"י – לא ניתן לפסוק מזונות חוזיים.

נישואין פרטיים (של כשירי חיתון) – כנ"ל.

 

מזונות חוזיים הם מזונות שיקומיים – יכולים להינתן גם לגבר וגם לאחר פירוק הנישואין (לגבי אישה שבגדה בנישואין תלוי בשופט מאחר שיש שופטים שיטענו שמדובר בהפרת חוזה).

 

במזונות חוזיים אין צורך בתניות מכללא ורק עניין תום הלב קובע.

 

בבג"צ – 2232 האישה בקשה מזונות גם לאחר הגירושין ובינתיים ניתן פס"ד בבג"ץ 8256 הפוסק מזונות גם אחרי הגירושין, ולכן השופטת שם פסקה מזונות לחמש שנים לאחר התרת הנישואין מחובת תום הלב (בד"כ מזונות חוזיים יקוצצו ויתקזזו במקביל לתביעה לפירוק שיתוף של כושר השתכרותו של הצד השני).

 

הביקורת על פס"ד זה הוא הסכנה בכך שא"א להעריך את תום הלב. ומנגד ע"י ניתן לפסוק מזונות ארוכים יותר.

 

3.3.3         סיכום ביניים

מזונות בנישואין אזרחיים.

ביהמ"ש לענייני משפחה – תמיד יפסקו מזונות אזרחיים גם בכשירי חיתון – גם בנישואי תערובת וגם בנישואין חד מיניים.

 

בביד"ר – מאחר שהנישואין הם לא לכתחילה או מחומרה או מבני נוח לכן לא יפסקו מזונות, ואם הבעל תבע שם מזונות הכריכה תפסל מאחר שמדובר בכריכה לא כנה (בשונה מהאישה שיכולה לתבוע מזונות ולכרוך מאחר שכריכתה כנה).

 

מזונות בנישואין פרטיים.

ביהמ"ש לע"מ – כשירי חיתון אין מזונות.

פסולי חיתון – הנטייה לעזור אין הלכה חד משמעית.

 

ביד"ר – אין מזונות (גט לחומרא ואין מוציאין ממון מספק).

 

3.4         השלכות הנישואין האזרחיים על הרישום במרשם האוכלוסין.

בג"צ פונק שלזינגר 143/62

העובדות:

שלזינגר יהודי ישראל ופונק נוצרייה בלגית שנישאו בקפריסין וביקשו להירשם במרשם האוכלוסין וסורבו.

 

ואומר השופט זילברג (דעת מיעוט) – ע"פ סע' 2 לחשבד"ר לא ניתן לרשום אותם כנשואים.

 

השופט זוסמן (דעת רוב) אומר שמאחר שמדובר בשאלה מנהלית האם ירשום פקיד משרד הפנים או לא, ומאחר שמרשם האוכלוסין תפקידו הוא איסוף סטטיסטי ואינו מהווה ראיה, ומה שמותר לפקיד לסרב לרשום ע"פ החוק הוא רק כאשר מדובר "באי נכונות גלויה לעין" כגון זיוף, רק אז הפקיד לא חייב לרשום.

ואולם לעניין האם הם נשואים או לא אין זה מתפקידו של הפקיד לבדוק ולבחון זאת ולכן יש למשרד הפנים לרשום אותם כנשואים. וסעי' 2 לחשבד"ר מתייחס רק לאנשים שנישאו בישראל.

 

כן היה בפרשת גולדשטיין העוסקת בגיור רפורמי וביהמ"ש חייב את הפקיד לרשום ולא לעסוק בשאלה המשפטית האם הם נשואים.

 

וכמו"כ היה מקרה בו זוג לסביות שהאחת הרתה מתרומת זרע, ובת זוגתה בקשה בארה"ב לאמץ את הילדה של חברתה. ובאו לפקיד במשרד הפנים שסרב לרשום אותם בטענה של "אי נכונות גלויה לעין".

ואמרה השופטת דורנר שחובה על משרד הפנים לרשום ולא שייך כאן אי נכונות גלויה לעין מאחר שזהו עניין משפט השופט.

השופט זועבי בדעת מיעוט אמר שלא ניתן כאן להשתמש בפרשת פונק שלזינגר מאחר שם מדובר בענייני מצב אישי בו ע"פ החוק הרישום אינו מהווה ראיה לנכונות הפרט. ואולם בשם האם בתעודת זהות וודאי הפרט מהווה ראיה לנכונותו ולכן אין להקיש בין שתי הפרשות.

 

בג"צ בן ארי 3045/05

העובדות:

חמש זוגות חד מיניים, אזרחי ותושבי ישראל ערכו טקס נ"א במדינה המכירה בכך (קנדה). ונגשו לפקיד הרישום שסירב לרשום אותם בטענה של אי נכונות גלויה לעין.

 

ואומר השופט ברק שניתן גם כאן להחיל את הלכת פונק שלזינגר מאחר שלמרשם האוכלוסין מעמד סטטיסטי בלבד מאחר שע"פ מקום עריכת הטקס הנישואין תופסים ניתן להם רשות להירשם.

 

ומוסיף ברק ואומר שתפקיד הרשם במשרד הפנים הוא רק לבדוק אם התקיים טקס אם לאו. ולכן גם בזוג הומוסקסואלים שבאים עם תעודה ציבורית, הפקיד מחויב לרשום אותם. וכל זאת מאחר שלמרשם מעמד סטטיסטי בלבד ואיננו מהווה ראיה לנכונותו (ע"ע הכוכבית).

 

השופט רובינשטיין (דעת מיעוט) דוחה זאת משתי סיבות:

א. מדובר באי נכונות גלויה לעין.

ב. כאן מדובר בנושא המייצג סמל חברתי ציבורי והעותרים עתרו רק בכדי לקבל הכרה, שהרי כבר לגבי מזונות וירושה ושאר עניינים הכירו בהם בפסיקה, ולא די להם בכך אלא הם רוצים הכרה ציבורית במעמדם ושהציבור יחשוב  אותם כנשואים. וע"כ אין זה מתפקידו של בית המשפט אלא מתפקידו של המחוקק ויתכבד המחוקק ויבצע את השינויים הנדרשים.

ומצטט השופט רובינשטיין את השופט ברק בספרו שאומר שהשופט משקף את ערכי החברה שהוא מייצג ואולם אסור לו להיות נושא הדגל ואכן במקרה דנן ברק לוקח החלטה לגבי מה שהחברה אמורה להחליט בו.

 

3.4.1         האם פס"ד זה של ברק מחשיב זוגות חד מיניים כנשואים?

התשובה לכך היא שברק רק הורה לרשום אותם ולא להחשיבם כנשואים.

ויש לעניין זה נפקות לכמה דברים. כגון: החוק למניעת אלימות במשפחה. ואכן היו מקרים בהם זוגות חד מיניים תבעו האחד את זולתו דרך חוק זה (המקנה סעדים נרחבים יותר) ובעניין זה נחלקו הדעות:

השופט גרמן (שופט דתי) אומר שברק רק ביקש להסדיר את מעמדם ולא להחשיבם כנשואים.

שופט אחד טען שההגנה של החוק למניעת אלימות במשפחה חל גם על זוגות חד מיניים.

ושתי הדעות מסתדרות עם דברי ברק.

 

3.5         היכן מתגרשים זוגות הומוסקסואלים.

יש בעניין שתי אפשרויות:

1. בהסכמה – לשוב למקום שבו נישאו ולהתיר את הנישואין.
2. כאשר אין הסכמה – האם הם בכלל חייבים להתגרש והרי כל עניין הגירושין הוא בכדי למנוע ביגמיה ואולם אם נאמר שאין ביגמיה בזוגות חד מיניים, הרי שהם יכולים להחליט שהם נפרדים ודי יהיה להם בכך.

 

3.6         אופני שינוי רישום במרשם האוכלוסין.

בעניין זה ישנם כמה סעיפים חשובים:

אופן א.

סע' 15 לחוק מרשם האוכלוסין אומר שכל פעילות שינוי רישום תמסור "הרשות" הנוגעת בדבר הודעת לפקיד רישום תוך ארבעה עשר יום.

ולכן כאשר מתקיים טקס נישואין הרבנות שולחת לפקיד הרישום העתק כתובה וכיו"ב בכדי לשנות את הסטאטוס אצל פקיד הרישום.

 

אופן ב.

 סע' 16 לחוק אומר שכאשר נתן בית משפט או בי"ד דתי החלטה המצהירה על שינוי בפרטי הרישום ימסור ביהמ"ש או בה"ד העתק של החלטה זו לפקיד הרישום שמחויב לרשום.

 

סע' 17 אומר שכאשר מתבצע שינוי שלא בדרך של סע' 15 (ע"י הרשות) וסע' 16 (ע"י פס"ד) מחויבים למסור הודעה על השינוי לפקיד הרישום.

 

סע' 19 ב' אומר (א) פרט רישום של תושב הנרשם לראשונה כגון עולה חדש ניתן להסתמך על תעודה ציבורית, ואם אין תעודה ציבורית ניתן להסתמך על הודעה שתימסר לפקיד.

כל זאת מפני שלרישום מעמד סטטיסטי בלבד (ע"ע כוכבית) ולכן כאשר הם יבואו להינשא או אז יבררו את מעמדם ע"י מסמכים.

 

סע' 19 ג' אומר (א) ששינוי בפרט ע"פ סע' 15 ו-16 או רישום שני ע"פ סע' 19 ב' יתאפשרו רק ע"י הצגתה של תעודה ציבורית המעידה על השינוי ואולם שינוי של מען ירשם ע"פ הודעה בלבד.

בס"ק (ב) החוק סתם פרצה בה אנשים היו משנים את המען שלהם לפי הצרכים (בחירות – מס הכנסה – מלגות) ולכן הוא אומר שבפעם הראשונה ניתן לרשום ע"פ הודעה בלבד, אולם אם בתוך שנים עשר חודשים אדם זה בא לשנות שוב את המען שלו ידרוש פקיד הרישום הצהרה בכתב על אמיתות ההודעה ועל נסיבות שינוי המען וכן ידיעות ומסמכים נוספים.

 

3.7         סיכום – נישואין אזרחיים.

 

כאשר בני הזוג היו תושבי חו"ל בעת נישואיהם.

ככלל מכירים תוקף הנישואין – ע"פ כללי המשפט הבינלאומי (מב"ל).

כללי משפט אלו חלים גם על ביד"ר מכוח הלכת בג"צ בעניין.

 

פס"ד סקורניק – הרכבה – מעמדם ע"פ החוק הבינלאומי בזמן הנישואין.

מזונות – ע"פ החוק המקומי דהיום.

פס"ד שמואל – הרכבה – סטטוס הנישואין – ע"פ החוק הבינלאומי בזמן הנישואין.

מזונות – פס"ד ניתן לאחר חקיקת חוק המזונות ולכן הוא אומר ע"פ סע' 17 וסע' 2 לחוק המזונות שהם זכאים למזונות ע"פ הדין האישי בזמן הפרידה.

 

נישואי תערובת שבאו מחו"ל.

ביהמ"ש לע"מ הם המתירים נישואים אלו מכיוון שהם לא נשואים כדמו"י. והפסיקה קבעה שהם מקבלים מזונות חוזיים.

 

היו תושבי המדינה בעת נישואיהם.

תוקף ומזונות.

בקליידמן – במחוזי – הולך עם הגישה האנגלית האומרת: כושר – ע"פ התושבות. צורה – ע"פ מקום עריכת הטקס.

בפלונית 8256/99 – במחוזי ע"פ גישת שאוה אין תוקף לנישואין מאחר שגם כושר וגם צורה יבחנו ע"י עריכת הטקס.

בעליון – לא דן בתוקף אולם פסק מזונות אזרחיים.

בפלונית 2232/03 – מכיר בנישואין מכוח דיני נוח (הרב דייכובסקי) ומכיר רק בנישואין של כשירי חיתון. וכאן הוא משלב בין הגישה האנגלית לגישה האמריקאית.

ומזונות יהיו מזונות אזרחיים / חוזיים

ולכן כל זוג מעורב או חד מיני וכיו"ב יבחנו ע"פ שלושת הגישות אם הם נשואים אם לאו.

 

מרשם

פונק שלזינגר – נישואי תערובת – נאמר שם שפקיד הרישום אינו אמור לבדוק תוקף ועל לרשום אם יש ראיה לכאורה.

 

הלכת פונק הורחבה עד הלכת בן ארי האומרת שזוגות חד מיניים ירשמו לנישואין מכוח תעודה ציבורית בלבד.

 

4           ידועים בציבור

4.1         מהם ידועים בציבור?

א. זוג המנהל חיי משפחה וחיי בית משותפים.

ב. האם אפשרי להיות ידוע בציבור למרות היות אחד הצדדים נשוי לאחר.

ג. האם דרושה תקופת זמן מינימאלית להכיר בהם כידועים.

ד. האם רלוונטי מה הציבור חושב עליהם כזוג.

ביאור:

 

4.2         זוג המנהל חיי משפחה וחיי בית משותפים.

קטגוריה זו נחלקת לשתיים:

1. קיום חיי משפחה.
2. ניהול משק בית משותף.

 

4.2.1         קיום חיי משפחה

רע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר.

אומר השופט ברנזון שקיום חיי משפחה אינטימיים של בעל ואישה המושתתים על אהבה חיבה מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גולם זה בזו.

וא"כ אין חובה לגור פיזית באותו בית ויכול שיהיה מצב בו לכל אחד מהצדדים יש דירה משלו והעיקר שיעמדו בתנאי דלעיל.

 

חיי משפחה אלו יבחנו ע"פ מדד סובי' של בני הזוג ולא ע"פ אמות מידה אובי'.

 

4.2.2         ניהול משק בית משותף.

באותו פס"ד אומר השופט ברנזון "לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי נוחות וכדאיות אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים שפירושם אכילה שתייה לינה הלבשה ושאר ירקות שאדם נזקק להם בימינו – היינו בחיי היומיום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם מי מכספו ומי מטרחתו ע"פ יכולותיו ואפשרויותיו.

 

א"כ אין חובה למשק בית פיזי משותף העיקר שיהיה ניהול מש"ב משותף ע"י יציאות יחד ארוחות וכיו"ב. וללא צורך לשיתוף בנכסים.

 

4.3         האם ניתן להיות ידוע בציבור למרות היותו של אחד הצדדים נשוי לאחר.

ע"א מד"י נ' פסלר 384/61

העובדות:

אישה נשואה שחיה עם אדם במשך כעשר שנים מחוץ לנישואין, אדם זה הוא עובד מדינה שנפטר, והיא תבעה גמלאות ובקשה פס"ד הצהרתי המודיע שהיא ידועה בציבור.

ואכן ביהמ"ש נעתר לבקשתה והוגש ערעור לעליון בטענה שכאשר מפרשים את הידועה בציבור על אף שנשואה לאחר פוגעים במוסד הנישואין.

וביהמ"ש העליון לא קיבל את טענת המדינה וקבע שידועה בציבור יכולה להיות פנויה או אשת איש.

 

4.4         האם דרושה תקופת זמן בכדי להיות ידועים בציבור.

הפסיקה לא הגדירה זמן לידועים בציבור ויכולים להיות ידועים בציבור מיד ובתנאי שיעמדו בתנאים דלעיל.

 

4.5         האם רלוונטי מה הציבור חושב על אותו זוג.

יש בזה ב' גישות.

הגישה המצמצמת – אומרת שמוטל על הידועה בציבור כאשתו והידוע בציבור כבעלה להוכיח כי מעבר לקיום חיי משפחה ומש"ב משותף יחשוב הציבור בטעות כי בני הזוג נשואים כדת וכדין.

 

הגישה המרחיבה – יש להסתפק בהוכחת חיי משפחה ומשק בית משותף ללא קשר מה חושב הציבור.

 

כיום הגישה המקובלת היא הגישה המרחיבה.

 

ע"א ורסנו נ' כהן 805/82

בפס"ד זה קובע השופט ברק שנזדקק לידיעת הציבור רק כאשר מדובר בפרשנות לגבי צדדים שלישיים.

דהיינו כאשר עוסקים בנכויות שבין הצדדים לבין צדדים שלישיים, אנו נדרש לדעת מה אותו צד שלישי חשב על אותו זוג (כגון הלוואה או מכר שבהם חשוב מה הצד השלישי חושב).

 

א"כ לסיכום:

מכל ארבעת העקרונות בכדי לדעת האם הם ידועים בציבור מספיק שיתקיימו ב' התנאים של קיום חיי משפחה ומשק בית משותף.

 

4.6         הזכויות של ידועים בציבור.

בעניין זה ישנם שני מישורים:

מישור חיצוני – זכויות של צדדים שלישיים קצבאות וכיו"ב.

במישור זה ישנם פסיקה של בית המשפט המבארת שבן זוג היינו לרבות ידוע בציבור שלו.

 

ע"א לידנדורן נ' קרנית 2000/97

בפס"ד זה פורשה תביעה של בני זוג לפיצויי בגין תאונת דרכים ע"פ סע' 78 לפקודת הנזיקין – שבן זוג לרבות ידועים בציבור.

 

ע"א מנהל מס שבח נ' לבנון 2622/01

בפס"ד זה פורש זוג ע"פ חוק המקרקעין לרבות ידוע בציבור שלו.

 

מישור פנימי – בני זוג ידועים בציבור שרכשו נכסים ובזה נקבע שהלכת השיתוף היא זו שחלה לגביהם ללא קשר לתקופה שבה הם היו ידועים בציבור (בין לפני 1/1/74 ולאחריו). עניין זה עלה מע"א שחר נ' פרידמן 52/80 כאשר הלכת השיתוף חזקה יותר מאשר חוק יחסי ממון.

4.6.1         ידועים בציבור לענייני צוואה וירושה.

סע' 55 לחוק הירושה קובע שידוע בציבור רשאי לרשת את בן זוגו ובתנאי שהוא איננו נשוי (ב"ז השני) שאז בן-בת זוגו החוקיים הם היורשים.

וכמובן צוואה גוברת על חוק הירושה.

 

4.7         מזונות אצל ידב"צ

 

4.7.1         שנות השישים.

בעבר הפסיקה בזה הייתה ענייה מאחר שלא היה מגיע מזונות ע"פ הדין האישי מאחר שהם לא היו נשואים.

 

ע"א ייגר נ' פיליפוביץ 563/65

העובדות:

אישה נשואה שבעלה נטש אותה כאשר הם גרו בחול. היא הגיעה לארץ עם בתה והכירה גבר וחיה איתו כידב"צ (פס"ד פסלר אמר שעניין זה לא נוגד את תקנת הציבור).

גברת זו גידלה את בתה ואת בנו של המשיב ביחד עם בן זוגה ונולד להם בן משותף.

לאחר שנים הגבר החליט להיפרד מהאישה והגיע לביד"ר בכדי להתגרש ממנה (בחושבו שקידושי ביאה תפסו כאן).

וביד"ר קבע שלא היו כאן קידושין.

 

האישה הגישה תביעת מזונות אישה וילדים:

מזונות ילדים ברור היה שמגיע לה על בנם המשותף.

מזונות אישה – תביעתה התבססה על ג' טענות:

א. הסכם עם המשיב שיזון אותה ואת ילדיה גם לאחר שהם ייפרדו.

ב. מטעמי צדק ויושר.

ג. מכורח הבן המשותף.

 

ביהמ"ש לא קיבל את טענת הצדק והיושר מאחר שמקרה זה אינו מצוי בדין האישי ובשל כך אין יושר לבסס תביעה על עניינים שאינם בדין האישי.

ולגבי ההסכם ביניהם ע"פ מה שנאמר בבימ"ש המחוזי מאחר שהוא נעשה בע"פ ולא ניתן להסתמך על הסכמים מכללא.

 

ובערעור לעליון נאמר שלא ניתן להתבסס על מזונות מכללא אלא רק כאשר בני הזוג חיים במשותף. ולאחר שהם נפרדים צריך הסכם כתוב.

 

4.7.2         שנות השמונים:

ע"א ורסנו נ' כהן 805/82

העובדות:

מדובר על זוג כהן וגרושה שאינם יכולים להינשא.

האישה הגישה תביעה לביהמ"ש המחוזי לחייב את הגבר במזונות מאחר שהיה לה התחייבות מצידו לזון אותה והיא ידועה בציבור שלו.

 

בביהמ"ש המחוזי נאמר (ע"פ הלכת ייגר) שמזונות לאחר פירוד צריך הסכם במפורש.

 

בביהמ"ש העליון אומר השופט ברק באמרת אגב שהוא מוכן לשקול מתן מזונות לאחר הפירוד גם אם יש רק הסכם מכללא.

עניין זה נאמר באמירת אגב מאחר שקשר זה היה קצר ולעניינינו לא היה ניתן ללמוד מכללא על הסכם מחמת קצרות הקשר.

 

4.7.3         שנות האלפיים:

ע"א פלוני נ' פלונית 8256/99

אומר שם השופט ברק שניתן לפסוק מזונות אזרחיים גם מכוח תום הלב. ואם אין הסכם מפורש או מכללא פוסקים מזונות ע"פ תום הלב והסתמכות הצדדים מאחר שעצם החיים המשותפים יצרו הסתמכות של האחת על השני.

ואומר "מזונות אלו ממלאים את תמיכת בני הזוג האחד בשני לאבטחת רמת חייו ואפשרות קיומו לאחר פירוק הקשר ודרישת היושר ושיקולי ההגינות ותחושת הצדק בישראל מובילות למסקנה לפסוק מזונות לידועים בציבור" (מי שמתחתן כדמו"י לא יכול לבקש מזונות אלו).

 

 

 

5           רכוש – הלכת השיתוף.

הלכת השיתוף נוגעת באחת מג' האפשרויות הבאות:

א. נישואין לפני 1-1-74.

ב. ידועים בציבור.

ג. נשואים לאחר 1-1-74 (דעת מיעוט).

 

החיסרון בהלכת השיתוף הוא שכאשר נכנסים לבן הזוג בתוך מהלך הנישואין נכסים חיצונים (כגון ירושה) גם הם הופכים להיות של בן הזוג האחר. ועניין זה יוצר בעיה קשה.

הפתרון לכך הוא לערוך הסכם ממון.

 

תמ"ש פלוני 371181/97

כאן אומר ביהמ"ש שכאשר התא המשפחתי מתפרק עלול להתברר לבן הזוג (החלש – בד"כ האישה) כי רוב הנכסים רשומים על שם בן הזוג האחר הטוען מכוח דיני הקנין שאלו נכסים שלו.

ולכן באה הלכת השיתוף להרגיע את בן הזוג החלש ואומרת לו שדיני המשפחה גוברים על דיני הקנין וכל הנכסים הרשומים על שם בן הזוג האחד, הם שייכים גם לבן הזוג האחר.

 

5.1         האם ענייני רכוש הם חלק מענייני המעמד האישי.

פס"ד סידיס הראשון – אמר שכן.

פס"ד סידיס השני – התלבט.

פס"ד סידיס השלישי – בעקבות חקיקת חוק שיווי זכויות האישה הקובע ומבטל את מושג הנכסי מלוג הוציא את ענייני הרכוש מן הדין האישי וקבע שכל ענייניו הם אזרחיים בלבד ואז החל התהליך של בניית הלכת השיתוף.

 

5.2         מהי הלכת השיתוף – ועל אלו מקורות משפטיים היא מתבססת.

(בהלכת השיתוף אנו רואים איך הרשות השופטת יוצרת חוק).

 

5.2.1         עקרון קנייני – בעלות משותפת.

המשמעות של הלכת השיתוף היא – שכאשר ישנו רהיט בבית גם כאשר הצד השני איננו יודע עליו כלל, הרי שהוא שותף "בחפץ עצמו". אין מדובר בשותפות כספית של מחצית משווי הנכס אלא שותפות בגוף החפץ.

ולכן אם תקופה לפני הגירושין הבעל מוכר כל מיני חפצים השייכים לבני הזוג ומעלים את הכסף, אם האישה היא שותפה כספית היא אכן בבעיה. ואולם אם היא שותפה בעצם החפץ היא יכולה לבטל את עצם המכירה.

(ואכן השופט ברק אומר שבמכירת נדל"ן שבה לא שאלו את האישה אם היא מוכנה למכור זהו חוסר בתו"ל. ואולם במכירת נכסי דניידי כגון מכונית ניתן להקנות את הגנת השוק על המכירה).

א"כ הלכת השיתוף יוצרת שותף סמוי בנכס (וכאן יש לציין שיש שופטים כדוגמת השופט דרורי המחילים את הלכת השיתוף גם על זוגות שנישאו לאחר שנת 74).

 

5.3         עיקרה של הלכת השיתוף.

בתחילת דרכה קשה היה לקבל את זה שיש לאדם שותף סמוי בנכס ולכן הציבו לה שני תנאים (שגם הם ירדו):

א. אורח חיים תקין – שיבחנו ע"י הסכם מכללא (הטרדן המתערב).

ב. מאמץ משותף של שני הצדדים ולאו דווקא מאמץ כספי משותף.

 

ואכן בפס"ד מג'ר דובר על זוג נשוי כ-40 שנה והאישה הוכרה כחולת נפש והבעל סעד אותה ובאותו זמן הוא הקים בית מרקחת. וכאשר הם התגרשו האישה תבעה מחצית בית המרקחת

ואכן במחוזי קבעו שמאחר שאין מאמץ משותף הכול של הבעל.

ובערעור לעליון אמר ברק שזה שהבעל סעד את מיטת אשתו זהו חלק ממסכת זוגית, לעיתים הבעל חולה ולעיתים האישה חולה, ולכן גם במקרה דנן מדובר במאמץ משותף המחייב חלוקה שווה.

 

5.3.1         התפתחותה של הלכת השיתוף – מהסכם מכללא לחזקה שיפוטית.

לאחר זמן הובן שלהשאיר את הלכת השיתוף כקונסטרוקציה חוזית יהווה בעיה וזאת מפני שצריך לבחון כל עניין לגופו, ולכן הפסיקה הפכה את הלכת השיתוף מקונסטרוקציה חוזית לחזקה שיפוטית מעין חקיקתית.

 

5.3.1.1         הנגזרות של שינוי מגמה זו.

לכך שהפסיקה עברה מקונסטרוקציה חוזית לחזקה משפטית יש כמה נגזרות.

 

א. פחיתות בדרישת חיים הרמוניים.

כאשר היה מדובר בחזקה חוזית היינו צריכים לבחון כל דבר לגופו דהיינו האם הבעל אכן התכוון שחצי מן הנכסים יהיו רשומים על שמו וזה היה נגזר מטיב הקשר בין הצדדים ואם הם היו רבים כל הזמן לא נראה שהיא הייתה מקבלת מאומה.

ואולם כאשר עברנו לחזקה משפטית כל עוד הצדדים לא הגיעו לפירוד ממש אפי' יש ביניהם מריבות כל הזמן והם ביחד, קיימת חזקת השיתוף. ואפי' אם הנכס הוסתר שאז לא מתקיים ההסכם מכללא בכל אופן כאשר מדובר בחזקה שיפוטית הנכס של האישה.

 

ב. א"צ במאמץ משותף.

ע"פ פס"ד מג'ר מאחר שמדובר בחקיקה שיפוטית א"צ במאמץ משותף.

 

וכמו"כ הלכת השיתוף חלה על כל הנכסים של בני הזוג גם בלי שהאישה תדע ע"ז במהלך חיי בני הזוג.

 

ג. חובת הנטל להוכחה כי אכן יש שיתוף.

זהו היבט נוסף הנגזר משינוי המגמה, שהרי אם מדובר היה בחזקה חוזית על האישה להוכיח בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, ואולם כאשר מדובר בחזקה שיפוטית על הבעל להוכיח שאין האישה שותפה בנכסים.

 

ע"א הדרי 806/93

העובדות:

הדרי בן 35 נגר במקצועו בטרם החתונה הוא החל לרכוש בית והיה חסר לו כששת אלפים ש"ח ובכדי לא לקחת הלוואה אשתו נתנה לו את הכסף. ולאחר כשלושים שנה שהם באו להיפרד הבעל טען שבכלל לא היא זו שנתנה לו את הכסף אלא אחיו והיא הוכיחה שאכן היא נתנה לו את הכסף ולכן היא תובעת מחצית מן הדירה.

 

בביהמ"ש המחוזי השופט אמר שאין שיתוף מאחר שמדובר בנכס חיצוני ומגיע לה את החלק שלה בלבד.

 

בערעור לעליון אומר ביהמ"ש שעל הצד הרוצה לשלול את הלכת השיתוף מוטל נטל חזק שבאמת הוא לא התכוון לשתף.

כל זאת על נכס חיצוני ואולם על נכס פנימי בוודאי שהשותפות היא מלאה.

וגם בנכס חיצוני כגון דירת מגורים אם בני הזוג גרים ביחד בנכס יש כאן הסתמכות וחזקת שיתוף והנכס עובר להיות נכס פנימי ובשותפות מלאה. וגם אם לא גרו בנכס ביחד לאחר זמן הם שותפים מלאים בנכס.

 

5.4         דרכים לחסום את הלכת השיתוף.

יש ב' דרכים:

א. הסכם ממון.

גם בנכסים פנימיים הסכם הממון חוסם את הלכת השיתוף, ובבואם לפני השופט לאשר את ההסכם השופט ישאל אותם האם הם מודעים למשמעות ההסכם, ואם הם מסכימים בכל אופן לחתום על וויתור, השופט מאשר את ההסכם והוא חוסם את הלכת השיתוף. (ללא אישור שופט ההסכם שוויו כקליפת השום).

 

ב. התנהגות.

זוהי דרך נוספת לסתור את הלכת השיתוף אך ורק "בנכסים חיצוניים".

היינו שמחדדים אחד לשני שאנו לא מתכוונים שהנכס יהיה בשותפות וזאת ע"י התנהגות, כגון: מכניסים את ההכנסות על הנכס לחשבון נפרד וכדו'.

כל זאת רק בנכס חיצוני ואולם בנכס פנימי לא תועיל כלל וכלל התנהגות אלא רק הסכם ממון.

 

א"כ לסיכום הנטל הכבד להוכיח שאין שיתוף הוא על הצד שרוצה לשלול זאת ורישום לכשעצמו איננו רלוונטי (ואולם יש לו משקל מסוים).

 

5.5         ההשלכות של הלכת השיתוף.

א. בעלות משותפת – כל מה שנכנס פנימה

בין נכסים פנימיים ובין נכסים חיצוניים הבעלות היא משותפת

 

ב. חלה גם על בני דתות ועדות שונות.

מאחר שהיא חזקה שיפוטית היא חלה על כולם והיא לא קשורה לדין דתי.

 

5.6         המועד למימוש הזכות ע"פ הלכת השיתוף.

זוהי זכות קניינית שבכל רגע נתון הם שותפים, ולכן אם האישה מבקשת צו שיורה על רישום הנכסים על שמה או רישום הערת אזהרה על אף שאין שום סכסוך בין הצדדים השופט לא יתעניין האם הם מסוכסכים אלא ייתן פס"ד הצהרתי שעל ידיו האישה יכולה לרשום על עצמה את הנכסים המשותפים.{לאפוקי מחוק יח"מ}

 

5.7         הלכת השיתוף בביד"ר

1. שאלת הסמכות

סמכות ביד"ר לעסוק ברכוש הינה רק ע"י כריכה וע"י המבחן המשולש (לא תועיל הסכמה מאחר שאין הם מענייני המעמד האישי).

 

2. שאלת הדין – ברירת הדין.

לא מדובר בענייני נישואין ולכן לא יהיה דין אישי אלא אזרחי (פס"ד סידיס).

ולכן הכלל אומר שהולכים ע"פ הדיין, היינו בביד"ר הדין דתי ובביהמ"ש הדין אזרחי. כל זאת למעט אם יש הוראות חוק ספציפיות, כגון: מזונות שגם כאשר הם מגיעות לבית משפט הדין אישי (ע"פ סע' 2 לחוק המזונות) ולא הולכים אחר הדיין. וכמו"כ מזונות ילדים גם בביהמ"ש הדין אישי ולא אזלינן בתר הדיין.

 

כל זאת כאשר יש הוראת חוק ספציפית ואולם בהלכת השיתוף שאין הוראת חוק ספציפית מדוע שתחול על ביד"ר.

 

עניין זה התפרץ בבג"צ בבלי בו התחדדו מאבקי הסמכויות בין ביד"ר לביהמ"ש.

 

בג"צ בבלי 1000/92

העובדות:

זוג שנישאו בשנת 1957 ויש להם שלשה ילדים בגירים הבעל טייס בחברה אזרחית והחזיק בנכסים רבים שכולם רשומים ע"ש הבעל כאשר האישה הייתה עקרת בית מסורה והתמסרה לילדים.

הבעל תבע גירושין בבד"ר וכרך מזונות וחלוקת רכוש והוא נתן גט, והם ממשיכים לריב על חלוקת הרכוש ולכן האישה הולכת ותובעת רכוש בבית משפט בטענה שהכריכה איננה כנה.

 

ביהמ"ש המחוזי קובע שהכריכה כנה (ולכן הסמכות של ביד"ר).

 

האישה מערערת לעליון ושלשת השופטים קובעים שהסמכות בעניין היא של ביד"ר מאחר שהכריכה כנה.

 

ביד"ר דן בתיק ע"פ הדין הדתי שבו אין את הלכת השיתוף ולכן מאחר שכל הנכסים רשומים על שם הבעל הכול של הבעל, והאישה נפטרה בסכום פיצויים נמוך.

 

האישה מערערת לביד"ר הגדול שמסכים עם האזורי ולכן היא פונה לבג"צ.

 

ואומר השופט ברק (כאן ברק לא יכול היה לפטור את העניין בשאלת הסמכות בטענה שהכריכה איננה כנה מאחר שכבר ישב ביהמ"ש העליון וקבע שהכריכה כנה ולכן הדרך היחידה להציל את בבלי היא לעסוק בדין).

ובאשר לטענת נציג ביד"ר שאין בעיה של שוויון מאחר שכל צד שרשום על שמו זה שלו. אומר ברק ששוויון ע"פ חוק שווי זכויות האישה מחייב שוויון גמור, ולכן גם ביד"ר שדן ברכוש על אף שהדין הולך אחר הדין הוא מחויב להפעיל הלכת שיתוף אזרחית, וזאת מכוח סע' 1 לחוק שווי זכויות האישה האומר שדין אחד יהיה לאיש ולאישה היינו הלכת שיתוף, והן מכוח שהלכת השיתוף היא דין בישראל וכעין הוראת חוק.

 

ולכן כיום ביד"ר קובע שנכס פנימי ילך לצד שהוא רשום בו, ובזה אם יפנו לבג"צ הוא יחייב להחזיר לצד שכנגד.

ואולם בנכס החיצוני לא נראה שברק יעזור שהרי גם במשפט האזרחי לעתים פוסקים שנכסים חיצוניים הם מחוץ להלכת השיתוף ולכן ביד"ר יאמר שהוא בחן זאת ע"פ דיניו וקבע שהנכס הולך לבעליו.

ואכן טען השופט ברק שאת הלכת השיתוף מפעילים גם שופטים דתיים כגון קיסטר, ע"פ הדין הדתי האומר שהולכים אחר מנהג המדינה וגם הרב דייכובסקי אימץ את הלכת השיתוף.

 

בבג"צ בבלי ההתערבות של בג"ץ הגיעה לשיא חדש מאחר שעד היום הוא התערב בסמכות ובבג"צ בבלי בג"צ התערב בדין עצמו.

 

5.7.1         בין השיטין של בג"צ בבלי.

ע"פ הדין הדתי הבעל היה בעל הנכס אולם בתמורה הוא נותן מזונות אישה – כתובה – מזונות ילדים. ואולם כשהשופט ברק אומר שאת הרכוש נדון ע"פ דין אזרחי אך הדין במזונות אישה הוא אישי, ולכן לאישה הרבה יותר קל היום להתגרש מהאיש מאחר שהרכוש יתחלק וכול חובות הבעל נשארו.

 

בג"צ 2222/99

העוב דות:

באו זוג לביד"ר ובקשו פשרה ע"פ סע' 79 א' לתקסד"א הקובע הליך  שאין בו ערעור. ואכן ביד"ר הוציא את האישה בלא כלום. ולכן היא עתרה לבג"צ.

ואומרת השופטת פרוקצ'יה שסע' 79 א' זהו כלי דיוני ואל יעלה על הדעת שהוא יעלה על המשפט המהותי המצריך לחלק את הנכסים חצי בחצי. ולכן יתכבד ביד"ר ויפעל ע"פ סע' 79 א' ואולם יחלק הנכסים באופן הראוי.

א"כ רואים שביד"ר ממשיך ומנסה לפסוק נגד הלכת השיתוף.

 

וכאן עולה השאלה מדוע העניין התפוצץ רק בשנת 92 במקרה בבלי. התשובה לכך היא בטעותו של הבעל שנתן גט לפני הסכם סופי על הרכוש, ולכן בכדי לתת גט הבעל צריך להתנות הסכם סופי לגירושין. ואולם כאשר יש פס"ד לביד"ר ניתן לתקוף אותו.(הסיבה שהבעל נתן גט או מפני שהייתה לו מישהי ולכן הוא מעוניין לזרז את הגט, או מפני שהוא רצה שהכריכה שלו תהיה כנה.)

 

5.8         על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף

 

5.8.1         נכס משפחתי.

היינו נכס משפחתי שנצבר במהלך הנישואין (נכסים פנימיים).

הדרך היחידה להוציא נכסים פנימיים היא ע"י הסכם ממון.

 

5.8.2         האם חלה הלכת השיתוף על נכס שלפני הנישואין.{נכסים חיצוניים}

כאן אנו עוסקים בנכסים חיצוניים כגון נכסים שלפני הנישואים – ירושות – צוואות – ומתנות. אלו נכסים שלא נבעו ממאמץ משותף.

ולכן בנכסים חיצוניים האמירה היא מאד משמעותית, ונקודת המוצא לדיון שנכס חיצוני הוא איננו משותף אא"כ יעמוד בתנאים שידונו לקמן. ונ"מ לעניין הנטל הנדרש להוכיח האם הנכס החיצוני עמד בפרמטרים ונכנס להיות נכס פנימי וחובת ההוכחה לכך נתונה על זה הרוצה להופכם לנכסים פנימיים.

 

לא די במינימום של חיים משותפים לבחינת נכסים חיצוניים אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולעיתים דירה חיצונית תשאב פנימה, ולעיתים עסק או חפץ אחר חיצוני יישארו בחוץ.

 

ע"א בריל 4151/99

העובדות:

בני הזוג בריל נישאו ב-1967 (לפני חוק יחסי ממון) וצברו נכסים ממאמץ משותף (פנימיים) וכן ממתנות וירושות (חיצוניים).

בעקבות משבר האישה פתחה חשבון נפרד בבחינת שלי שלי ושלך שלך. וכך הם חיו שנים ארוכות שבסופם הם באו להתגרש ולחלק את הרכוש.

 

ביהמ"ש המחוזי אמר שכל הנכסים שנצברו ממאמץ משותף יתחלקו חצי בחצי, וכל הנכסים החיצוניים יישארו בידי בעליהם בלבד. ושניהם מערערים על פס"ד זה.

 

ואומר ביהמ"ש העליון (השופט מצא) שלמרות שהלכת השיתוף עברה שינוי צורה מחזקה חוזית לחזקה שיפוטית, עדיין ישנה תפיסה שהלכת השיתוף מהותה הלכה חוזית.

ולכן השופטים החושבים שהיא מתבססת על חוזה הם מותירים את הנכסים החיצוניים בחוץ.

ואותם שופטים החושבים שמדובר בחזקה שיפוטית של צדק והגיון הם מכניסים את הנכסים החיצוניים פנימה.

ואומר השופט מצא שבמקרה דנן בו אורח החיים מושתת על אידיאולוגית שלי שלי ושלך שלך, הגם שהנכסים הפנימיים לעולם יישארו משותפים, אולם אורח חיים זה מותיר את הנכסים החיצוניים בחוץ. ומאחר שנקודת המוצא של נכסים חיצוניים היא שהם בחוץ, רק חיים משותפים מרובי הרמוניה יכניסו אותם פנימה.

 

5.8.3         היישום – הפרמטרים הקובעים מתי נכס חיצוני כלול בהלכת השיתוף.

זו באמת שאלה המטרידה את ההמון, מתי הנכסים החיצוניים יחשבו לנכסים פנימיים.

 

ככלל ישנם נכסים שיכנסו לאחר זמן מועט וישנם נכסים שימתינו לשעתם זמן רב.

כל הליך כניסת נכס חיצוני פנימה יבחן ע"פ הפרמטרים הבאים:

 

5.8.3.1         טיב הנכס.

כאשר אדם ירש נכס ועבר לגור בו יחד עם אשתו כעשר שנים הנכס יהפוך מנכס חיצוני לפנימי.

כמו"כ רכב המשרת את המשפחה שבא ע"י האישה לפני הנישואין הוא נכנס פנימה.

 

5.8.3.2          משך הנישואים וטיבם.

דהיינו ככל שהנישואים ארוכים וככל שהייתה הרמוניה טובה, כך יותר ויותר נכסים חיצוניים יכנסו פנימה.

 

ע"א פלונית 3955/99

מדובר באשה שחיה עם בעלה כעשרים שנה ומתוכם בגדה בו כשתים עשרה שנה ובקשה שנכס חיצוני של הבעל יכנס פנימה בגין משך הנישואין.

 

ביהמ"ש המחוזי קבע שהנכס משותף. והבעל ערער.

 

ואומר השופט ברק ששתים עשרה שנה של בגידה משאירות את הנכס החיצוני בחוץ.

 

א"כ רואים ש"אשם" כגון בגידה או אלימות משפיע על השארת נכסים חיצוניים בחוץ.

 

5.8.3.3          נישואים ראשונים או שניים.

בנישואים ראשונים – התפיסה אומרת שאנשים באים בעיניים עצומות בעקבות ליבם. מה שמלמד על רצונם להכניס נכסים חיצוניים פנימה.

בנישואים שניים – הזוג בא לנישואים בעיניים מפוכחות וכן גם כל צד מגיע עם משפחות מקור כגון ילדים וכיו"ב ולכן הנכסים החיצוניים אין ברצונו להכניסם פנימה ולכן הפסיקה נוטה בנישואין שניים לא להכניס נכסים חיצוניים פנימה.

 

5.8.3.4         שיפוצים ושיפורים בנכס.

כאשר בני הזוג לוקחים כסף משותף שלהם בכדי לשפץ את הבית – הנכס החיצוני – פעולה זו מכניסה אותו פנימה.

ואולם כאשר לא מדובר בהשקעה שווה, הנטייה לתת לצד שכנגד את סכום השקעתו בלבד.

 

5.8.4         חד וחלק: גם נכס שלפני הנישואים / היד"צ – יכול להפוך למשותף.

דהיינו גם נכסים חיצוניים של אנשים נשואים וגם ידועים בציבור – יכולים להפוך לנכסים משותפים ע"פ הפרמטרים דלעיל.

 

והאמור נכון לא רק לגבי נכס אלא גם ביחס לממון חיצוני גם ביחס לתמורה מנכס חיצוני.

 

הנטל בנכסים חיצונים הוא על המוציא מחזקת החיצוניות שעליו הראיה.

 

5.8.5         האם תחול הלכת השיתוף גם על נכס עסקי.

בעבר הייתה נדרשת ראייה מוגברת לשיתוף

 

5.8.5.1         נכסים עסקיים.

ע"א בסיליאן 122/83

העובדות:

בסיליאן נשואים כעשר שנים, ובעקבות משבר הוא מבקש בעלות על נכס שרשום על שמה והיא תובעת בעלות על הנכסים העסקיים שלו.

 

ואמר ביהמ"ש המחוזי שכל צד נוטל את חלקו מאחר שצריך ראיה מוגברת לשיתוף. ושניהם מערערים.

 

ואומר השופט ברק שאורח חיים משותף הוא מקור לכוונת שיתוף הן בנכסים עסקיים והן בעניינים משפחתיים ולכן גם אם הבעל הסתיר את הנכסים, בבואם לפרק שיתוף הכול יחושב חצי בחצי.

 

5.8.5.2         נכס שהוא גם עסקי וגם חיצוני

ע"א אבולוף 2280/91

העובדות:

בני הזוג נישאו בשנת 1943 וחיו ביחד כארבעים ושלש שנה. ובשנת 1987 נוצר קרע וביקשו להתגרש. וטען הבעל שלפני הנישואין הייתה לו דיירות מוגנת בחנות (דהיינו גם נכס עסקי וגם חיצוני) זכות זו נמכרה מזמן ואולם אבולוף תובע מחלוקת הרכוש את התמורה על הנכס.

 

ואומר ביהמ"ש שלא ניתן להבחין בין נכס עסקי לנכס משפחתי, ולא צריך ראייה מוגברת ולאחר שנים כה רבות גם נכס זה נכנס פנימה.

 

5.8.5.3         נכסי פרישה

ע"א לידאי 809/90

העובדות:

בני הזוג לידאי נשאו ב-1946 ולאב היה מגרש שחילק אותו שליש לבן שליש לבת ושליש לנכד בן הבן. והאב הסכים לבנו ואשתו לבנות על הקרקע.

לאחר משבר האישה תובעת מחצית מן הבית והקרקע בטענה שהיא בנתה אותו מכספה.

 

ואמר ביהמ"ש המחוזי שאכן מחצית מן המגרש והבית שייך לאישה, והסיבה שבכך שהאב התיר להם לבנות על הקרקע הוא הראה שהוא נתן את הקרקע מתנה לבני הזוג או לבן, ודרכו לכלתו (על אף ששני שליש מן המגרש לא שייכים לבן).

 

בערעור לעליון אומר ביהמ"ש שהרי א"א ולא יעלה על הדעת שהוא נתן מתנה את כל המגרש שהרי הוא רשם אותו שליש שליש שליש, ובכך הוא לא התכוון לתת להם את המגרש.

ועל טענת האישה שבנתה על הקרקע אומר ביהמ"ש שמפני דיני הקנין לא ניתן לפצל בין הקרקע לבית ולכן הוא קובע לה שיפוי על המחצית שהיא השקיעה בבית. וכן מחצית מן השליש בקרקע ששייכת לבעלה, ע"פ הפרמטרים של נכס חיצוני הנכנס פנימה.

 

ואמר ביהמ"ש שהמדד לחישוב חלוקת הרכוש הוא בשלב שאחד הצדדים עזב את הבית שאז בו ברגע תמה הלכת השיתוף.

כמו"כ תביעה של אחד הצדדים לפירוק השיתוף מפסיקה את הלכת השיתוף.

 

5.8.5.4         הפרשות המעביד בקופות הגמל – זכויות הפנסיה.

כאן הצד המחזיק בפנסיה יכול לטעון שברגע פירוק השיתוף הכסף איננו שייך לו אלא למעביד, מ"מ קבע בית המשפט שאין הבדל אם הכסף נכנס פיזית לכיס אחד הצדדים, או שהוא שמור כפיקדון אצל המעביד, ויש לצד השני זכות שווה בכספים אלו.

לדוגמא:

עובד רווק צבר זכויות פנסיה מגיל 25 עד 30 – זהו נכס חיצוני שיבחן ע"פ הפרמטרים דלעיל האם יכנס פנימה.

אדם זה התחתן והיה נשוי עד גיל 40 – אלו נכסים פנימיים ויתחלקו שווה בשווה.

מהרגע שהוא התגרש עד גיל הפרישה – אלו נכסים בלעדיים של הצובר אותם.

 

5.8.5.4.1       מועד מימוש זכויות הפרישה.

כאן קבע ביהמ"ש שמאחר שהציפייה לקבל כספים אלו הוא רק בגיל הפנסיה כמו"כ אם פודים כספים אלו מיד ישנם קנסות גבוהים לכן חלוקת קרן הפנסיה תהיה רק במועד הפדיון שלה (מה שיוצר מצב בו הצדדים קשורים כלכלית עד יום מותם).

 

5.8.5.5         פיצויי פיטורין

רע"א אורון 964/92

העובדות:

בני הזוג נישאו נישואין אזרחיים (חלה עליהם הלכת השיתוף), ורכשו בית מתמורת דירה קודמת שהבעל ירש מאמו (נכס חיצוני) כאשר בחלק מן הכסף האישה השקיעה במניות. כסף רכישת הדירה היה כ-44% מכספי הדירה הקודמת (חיצוניים) ו-56% מפיצויי פיטורין של הבעל (פנימיים).

 

ביהמ"ש המחוזי קבע שאין שיתוף בדירה.

 

וקבע ביהמ"ש העליון שהדירה תתחלק חצי בחצי ולו מהסיבה שחלק מהכסף על הדירה שנתנה בירושה נתנה לאישה בכדי שתשקיע במניות מה שהופך את כל כסף הפדיון לנכסים פנימיים.

 

5.8.5.6         נכסי עתודה כלכלית – נכסי קריירה

ע"א חסל 5640/94

העובדות:

הבעל השתחרר משירות קבע ומכספי הפרישה הקים חברה. בשנת 1980 בני הזוג נפרדו והוא עזב את הדירה המשותפת. וטען הבעל שכבר משנת 1964 יחסיהם היו מעורערים וזאת בכדי להפסיק את השיתוף מוקדם ככל שניתן. והאישה מנגד אמרה שרק בשנת 89 הוא עזב את הבית, וזאת בכדי להחיל את הלכת השיתוף כמה שיותר מאוחר.

 

וקבע ביהמ"ש המחוזי שהמועד בו מסתיים השיתוף הוא 1986. וע"ז טענה האישה שיש לה חלק בהמשך רווחיה של החברה.

 

ואומר ביהמ"ש העליון שהערכת החברה ביום הפירוק מביאה בחשבון צפי של הכנסות ושל הפסדים ולכן האישה מקבלת את חלקה לפי הזמן בו הם מפרקים את השיתוף (השיקול כאן היה לא להשאיר את בני הזוג בקשר שוטף).

 

5.8.5.7         מוניטין – כושר השכרות – הון אישי – תארים.

האם כל אלו הם נכסים ברי חלוקה?

 

פרופ' לינור ויצמן עשתה מחקר שממנו עלה שרמת החיים של הגבר לאחר הגירושין עולה בכשלושים עד ארבעים אחוז. ורמת החיים של האישה יורדת בכארבעים אחוז.

ע"פ מחקר זה הובן שחלוקת רכוש בלבד איננה יוצרת שוויון, כאשר השוויון יכול להיעשות רק ע"י חלוקת כושר ההשכרות.

 

ואולם באותו זמן קשה היה לכמת את כושר ההשכרות.

 

בע"מ פלונית 4623/04

העובדות:

בני הזוג נישאו בשנת 1971 (חלה עליהם הלכת השיתוף) צעירים וחסרי רכוש (מה שאומר שהכול נכסים פנימיים). הבעל קיבל רישיון רו"ח לאחר הנישואין (לא אומר כלום!!) וכל כושר ההשתכרות שלו נצבר לאחר הנישואין. האישה יועצת חינוכית (עובדת "בהתנדבות" במשרד החינוך) וגידלה חמישה ילדים.

האישה תבעה חלוקת רכוש בשנת 1997.

ובני הזוג התגרשו בשנת 1999.

 

וקבע ביהמ"ש לע"מ מזונות לקטינה (שנותרה) אלף וחמש מאות ש"ח. ושלושת אלפים ש"ח תשלום עיתי (חודשי) לאישה שמגיעים לה לכל ימי חיה ואף לאחר מותה (מאחר שמדובר בחלוקת רכוש), ואפי' אם הבעל יפסיק לעבוד לא יתאפשר לו, שהרי האישה השקיעה בו. ואפי' אלף החמש מאות ש"ח שנפסקו כמזונות ילדים לאחר שהילד יעבור את גיל שמונה עשרה כסף זה יעבור לידי אמו. וכמו"כ חלוקת רכוש שווה של נכסי הצדדים.

 

בערעור לביהמ"ש העליון קובע ביהמ"ש שלגבי הנכסים ודאי צריך חלוקה שוה, ואולם לגבי נכסי הקריירה של הבעל (כושר ההשכרות) הם פרי שילוב של מקורות רבים שתמיכתו של קשר הנישואין הוא רק אחד מהם. ואולם לא ניתן לתת משכורת חודשית אלא עדיף תשלום חד פעמי, ולכן אם כיום המוניטין של משרד הבעל הוא כשבע מאות וחמישים אלף, מגיע לאישה מתוך זה כמאתיים וחמישים אלף. ומסכום זה ניתן לקזז מזונות שיקומיים.

 

5.8.6         השיתוף בחובות.

ההלכה – שיתוף בחובות כמו בזכויות.

 

רע"א אניטה שלם 8971/00 (ניתן ב-12/06).

העובדות:

בני הזוג נישאו ב-1970 (הלכת השיתוף). רכשו דירה בשנת 1990 (נכסים פנימיים). דירה זו רשומה ע"ש הבעל.

הבעל התחייב בעסקים ולא עמד בהתחייבויות והצ'קים שלו חזרו והנושים הטילו עיקול על הדירה המשותפת שלהם.

 

האישה פנתה לבקשת המרצת פתיחה שבה ביהמ"ש יצהיר שמחצית מן הדירה שייכת לה בכדי להוריד את העיקול ולעזור לבעל.

 

ביהמ"ש לע"מ אומר שהאישה שותפה הן בזכויות והן בחובות ולכן ניתן להטיל עיקול על החלק שלה בדירה.

 

וביהמ"ש המחוזי קיבל זאת.

וטענו הנושים שאם הולכים אחר הרישום, הדירה רשומה על הבעל. ואם הולכים אחר שיתוף, שניהם שותפים בהכול.

 

בערעור לעליון אומר השופט ברק (באחד מפסקי הדין האחרונים שלו)

שבנכסים "פנימיים משפחתיים" השיתוף הוא בכל רגע נתון ולכן ניתן תמיד לבקש מחצית מן הנכסים אפי' ללא סכסוך, גם בחובות בהקשר לנכסים אלו כגון: משכנתא השיתוף הוא מלא הן בחובות והן בזכויות.

 

ואולם בנכסים "עסקיים פנימיים" השיתוף הן בחובות והן בזכויות רק במועד הקריטי שיכול להיות באחד מג' האפשרויות:

א. מוות – הכול עובר לבן הזוג.

ב. פשיטת רגל – נושים בפתח זוהי לא פשיטת רגל.

ג. דרדור במערכת היחסים – שאז השיתוף הוא קנייני דחוי.

ולכן במקרה דנן שלא מדובר באחד מג' האפשרויות הנ"ל מחצית הדירה תישאר רשומה על האישה מאחר שחיי בני הזוג תקינים ואין כאן מועד קריטי.

 

א"כ הזכות של האישה בדירה היא זכות קנין שביושר והיא מוגנת אא"כ הרוכש רכש אותה בתמורה ובתום לב.

 

5.9         ידב"צ – הלכת השיתוף.

ע"א שחר נ' פרידמן 58/80

העובדות:

זוג ידב"צ שבזמן השיתוף שלהם הגבר רכש זכויות ממוניות והאישה נפטרה וילדיה תבעו במקומה את החלק שלה.

ואמר ביהמ"ש שאורח חיים תקין ומאמץ משותף מקיימים את הלכת השיתוף בידב"צ. ואולם כאן הראיה יותר מוגברת וצריך להוכיח ולבדוק את התנאים הללו ונטל הראיה גדול מזוג נשוי.

 

וא"כ ככלל על זוג ידב"צ מוטל נטל הוכחה כבד יותר ע"מ להקים שיתוף ובו יש להתחשב בקיום חיי משפחה – הרמוניה. סוג הרכוש שנצבר – אופי הרכוש – משפחתי עסקי.

וכמובן יש לתת משקל כבד לדירת מגורים.

 

ע"א סאלח נ' כראמה 4885/91

העובדות:

זוג ידב"צ חיו 11 שנה וחייהם ידעו עליות ומורדות זו רצתה להינשא וזה לא ולהיפך.

בג' השנים האחרונות בני הזוג לא קיימו יחסים כלל.

הגבר טען מפני שאשתו בגדה בו.

האישה טענה מפני מחלתו של הגבר.

האישה עתרה לשיתוף מלא בנכסי הבעל שהיה עתיר בנכסים.

ועלתה שם המחלוקת לגבי כמה מגרשים שהחזיק הבעל.

 

ביהמ"ש אומר שמדובר בנכסים עסקיים שבהם הראיה יותר מוגברת ולכן יש להוכיח מצד האישה כוונה רצינית שבה בן זוגה התכוון לשתף אותה. וגם כאן ביהמ"ש הבחין בין דירת מגורים לנכסים עסקיים שבהם נטל הראיה מוגבר.

 

5.10     סיכום.

עקרונות: חיים משותפים מקיימים חזקת שיתוף.

הבחינה היא ביחס לכל נכס ונכס.

לא משנה ע"ש מי הנכס רשום.

אפי' ידב"צ זכאים לשיתוף

ניתן לסתור את הלכת השיתוף בראיות (פרמטרים).

א. נכס משפחתי: ראיות מינימאליות להקמתה – הנטל על המבקש לשלול, הפתרון הסכם ממון.

ב. נכס חיצוני: תלוי בהשקפת השופט (הסכם חוזי או חזקה משפטית) + פרמטרים – הנטל על הרוצה לשתף.

ג. נכס עסקי: בעבר ראיות מוגברות – ברק בבסיליאן קובע שהוא נכס משפחתי לכל דבר (למעט מועד השיתוף ברק באניטה שלם).

ד. נכס עסקי וחיצוני: השילוב לא גורע בהלכת השיתוף.

ה. נכסי פרישה (פנסיה – פיצויי פיטורין): חלק מהשכר – נכס משפחתי.

ו. רווחי עסק לאחר פרידה (פירות): הערכת שווי החברה ביום הפרידה (פס"ד חסל).

ז. מוניטין הון אנושי: נכיר בהם כנכסים משותפים ונחלקם.

 

5.11     ההסדר הקנייני של הלכת השיתוף יצר מספר בעיות.

א. זכויות סמויות בנכס – בניגוד לכל דיני הקנין מה שיוצר ערעור בטיחות הקנין – יגרע מערכו של הנכס – צד ג' יכול להיפגע.

ב. ההסדר הקנייני מאיץ את פירוקה של המשפחה (השופט צבי טל).

 

הפתרון: ועדת זוסמן שהוקמה ב-1965 והביאה אל המחוקק את חוק יחסי ממון (שכבר אז הובן שחוק זה הוא אות מתה).

 

 

 

6           רכוש – איזון משאבים – חוק יחסי ממון.

 

6.1         שיטת השיתוף הדחוי.

סע' 4 לחוק יחסי ממון אומר "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

דהיינו תמה לה הלכת השיתוף, והנישואין לא גורמים לכלום, גם לא להקנות זכויות בנכסים פנימיים, דהיינו הפרדה רכושית מוחלטת שמשמעה שיש בבית שני תאים כלכליים ושתי יחידות.

 

סע' 5 לחוק יח"מ אומר שעם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי הזוג.

דהיינו לאורך הנישואין אין זכויות סמויות בנכס ורק לאחר הנישואין בני הזוג מתחלים בשווי הנכס.

לדוגמא:

קבלן מכר בית – יש בבעלותו בניין – ופקעו הנישואין.

אם הזכות היא קניינית בכל רגע נתון – בבית יש זכות סמויה לאישה – ובבנין יש זכות לאישה בעצם הבניין.

אם הזכות היא קניינית דחויה – בבית אין לאישה זכות- ובבנין יש לה זכות בעצם הבניין.

ואם הזכות היא שיתוף דחוי אובליגטורי (לא קנייני) – בבית אין לאישה זכות – ובבנין יש לה זכות במחצית "משווי הנכס".

 

6.2         על מי חל החוק.

סע' 14 לחוק יח"מ מחיל את החוק רק על מי שנישא לאחר ה- 1/1/1974.

 

6.3         הערכאה הדנה בחוק.

סע' 13 (ב) קובע שניתן לדון ע"פ חוק זה גם בביד"ר זולת אם הסכימו הצדדים לדון ע"פ הדין הדתי.

 

6.4         משמעותו של הסדר איזון המשאבים.

סע' 5 לחוק קובע שנכסים חיצוניים שמורים לבעליהם (ולכאורה לא צריך הסכם ממון).

 

סע' 6 לחוק קובע לאזן את המשאבים ויתבאר ע"פ הטבלה הבאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האיזון:האישה מקבלת מחצית מן השווי. דהיינו 450 משווי כספו של הבעל וכך נוצר האיזון

 

6.5         על אלו נכסים חל החוק.

סע' 5 (2) (תיקון תשס"ט) קובע את חלוקת שווי הנכסים מחצה על מחצה בהתחשב בין השאר בנכסים עתידיים, כושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג.

 

סע' 8 (2) מקנה לביהמ"ש סמכויות מיוחדות לא לחלק את הנכסים בשווה.

 

בג"צ פלונית 5928/03

העובדות

אישה שבגדה בבעלה.

 

בה"ד האזורי קבע שאין לשלול זכויות ממוניות.

 

בה"ד הגדול קבע שמדובר בנסיבות מיוחדות ולכן האישה איננה זכאית לזכויות הפנסיה, ולא מדובר בענישה דתית אלא בנסיבות מיוחדות בהם הבעל הנבגד צריך להקים בית חדש ואין כל סיבה שהוא יעטר את אשתו הבוגדת בזהובים.

 

ואומר בג"צ ע"פ בג"צ דרור (264/77) שנטישת הבית ע"י בגידה עשויה ליצור קרע ואולם אין לפגוע בזכויות האישה ע"י נטילתם.

 

סע' 7 לחוק קובע שכאשר אחד מבני הזוג הוציא נכסים מרשותו בכוונה לסכל את זכותו של בן זוגו, ע"פ סע' 5 רשאי ביהמ"ש לראות נכסים אלו כאילו הם קיימים לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג.

 

סע' 11 לחוק קובע שבמקרים בהם בן הזוג מתעתד לסכל את זכותו של בן זוגו בנכסים, רשאי ביהמ"ש לנקוט באמצעים כגון עיקול אפי' בתוך מהלך הנישואין.

 

6.6         סע' 3 לחוק יחסי ממון.

סע' 3 לחוק קובע שאם לא עשו בני הזוג הסכם ממון יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים ע"פ חוק יח"מ.

(הסיבה שהחוק קובע "יראום כמסכימים" נבעה מלחץ דתי מאחר שההלכה איננה מאזנת משאבים ולכן יראום כמסכימים).

 

6.6.1         מתי יכול בן הזוג לממש את זכותו לאיזון משאבים.

כאן מתגלית נקודת תורפה משמעותית של החוק.

סע' 5 לחוק קובע שאיזון המשאבים מתחיל רק בגט, דהיינו אין גט אין איזון.

וא"כ כיצד ניתן להבטיח את זכותו של החלש, שהרי מדובר במעגל קסמים האומר: שהאיזון תלוי בגירושין, הגירושין תלויים בהסכמה ולא בפס"ד ,וממילא אין איזון.

ולכן מצבה של האישה הנשואה הורע מאשר היה לפני חקיקת חוק יח"מ.

כמו"כ מצבה הורע ביחס לידב"צ שלהם יש את הלכת השיתוף.

ומנגד השיתוף ממשיך גם אחרי שאחד הצדדים עזב את הבית.

ולכן חוק זה הפך לאות מתה.

(ההיגיון בכך הוא שלא רצו שאדם שמחלק רכוש לא ירצה את הליך הגט, ולכן רצו לתת תוספת כוח לגט).

 

6.6.2         כיצד בתי המשפט ניסו לפתור את הבעיה.

ע"א יעקובי קנובלר 1915/91

יעקובי

בני זוג נישאו בשנת 1975 (חוק יח"מ). האישה ילדה ולאחר זמן היא בקשה מביהמ"ש המחוזי להצהיר על נכסיה הרשומים וביהמ"ש דחה אותה.

קנובלר

בני הזוג נישאו ב-1978 (חוק יח"מ) לאחר שחיו ג' שנים כידב"צ.

המגרש שעליו נבנה ביתם נרכש ע"י הבעל מכספי הוריו (נכס חיצוני).

הכנסתה של האישה עיקרית.

והאישה ביקשה מהבעל שירשום את הנכס שלהם על שמה, והבעל במרמה מראה לה פוליסת ביטוח שבה היא רשומה שהנכס שלה (הבעל עו"ד).

האישה תבעה במחוזי שיתוף

וקבע ביהמ"ש שאין איזון משאבים אין גט. ולכן הוא קובע שהבעל נתן לאישה את הנכס מכוח דיני המתנה.

 

6.6.2.1         מפס"ד זה עולות ב' שאלות

 

6.6.2.1.1       שאלה א'.

האם חלה הלכת השיתוף על זוגות שנישאו לאחר ה-1-1-74?

 

בעניין זה קבעו שני שופטים (דעת מיעוט) והמלומד שיפמן שהלכת השיתוף חלה גם על אלו שנישאו לאחר 1974. ע"פ ההסדר האומר שעד יום הגירושין חלה הלכת השיתוף (בכדי לאפשר איזון משאבים ללא גט), ולאחר מתן הגט חל חוק יחסי ממון, (ושאל שם שמגר שהרי הלכה זו ממש סותרת את החוק? ומשיב שהלכת השיתוף נובעת מעניינים קנייניים של חלוקת ממון ואיננה סותרת את סע' 4 לחוק יח"מ.)

על אף היות דעה זו לדעת מיעוט ישנם שופטים שפוסקים הלכת השיתוף גם על זוגות שנישאו אחר 1974 ונ"מ לעניין נכסים חיצוניים שנכנסים פנימה ע"פ הפרמטרים של הלכת השיתוף.

 

דעת רוב (טל – שט"ס ומצא) שהחרתה אחר המלומדים פרופ' רוזן צבי – שאווה – שרשבסקי, שהלכת השיתוף לא חלה כלל על זוגות שנישאו לאחר 1974.

ומוסיפה השופטת שטרסברג כהן שעל אף שאין הלכת שיתוף, אולם ניתן לבחון את חלוקת הנכסים מדיני הקניין, ע"י כך שניתן לומר שהם התקבלו במתנה.

 

ופוסק ביהמ"ש העליון להוריד הוראה למחוזי שיחלק ביעקובי וקנובלר את הרכוש שווה בשווה (ע"פ דעת המיעוט ושט"ס).

 

ע"א אבו רומי 8672/00

העובדות:

זוג מוסלמים נישאו ב-1977 (חוק יח"מ). התגרשו בשנת 1997 ולהם שבעה ילדים.

כל המקרקעין רשומים על שם הבעל מכוח ירושה (חיצוני) והדירה המשותפת מכספי אימו (חיצוני).

האישה תבעה להצהיר על זכותה ע"פ הלכת יעקובי קנובלר מכוח הלכת השיתוף (ולא מכוח קניין כמו שנפסק שם).

הבעל תבע סילוק יד (הפרדה רכושית – ע"פ חוק יח"מ ניתן לתבוע סילוק יד עד מתן הגט).

 

ביהמ"ש  לע"מ קיבל את טענת הבעל מאחר שהלכת השיתוף בטלה ולא שייך פירוק שיתוף בנכסים חיצוניים ולכן הוא הוציא את האישה מהבית.

 

ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון (שט"ס) קיבלו את פסיקת ביהמ"ש לע"מ ואמרה השופטת שט"ס שניתן היה לתבוע פירוק שיתוף מכוח דיני המתנה אולם בשביל זאת צריך ראיות חזקות.

 

6.6.2.2         א"כ כאשר בודקים חלוקת רכוש של זוגות שנישאו אחר 74.

א. חוק יח"מ – בסיס החוק – נדרשות הוכחות נמוכות.

ב. לחילופין / אם אין גט או שיש נכסים חיצוניים – דעת מיעוט קנובלר.

ג. חילופי חילופין / קניין מתנה – כובד משקל של ראיות.

 

6.6.2.3         סיכום ביניים.

דעת הרוב: הלכת השיתוף לא חלה על בנ"ז שנישאו אחר 74.

 

בע"מ פלוני 10734/06

בפס"ד זה נקבע שבהתאם לגישת הרוב ביעקובי קנובלר אין בהוראותיו של סע' 5 לחוק יח"מ בכדי למנוע יצירת שיתוף לפי הדין הכללי החל על העניין לרבות בנכס שנרכש ע"י אחד מבני הזוג טרם הנישואין.

 

וכמו"כ אין הגנה גם אם בני הזוג יגורו בנכס החיצוני ולכן יש מקום להסכמי ממון (ועל אף שסע' 5 לחוק המתנה מצריך דרישת כתב מ"מ אמרה שט"ס שהקנייה ריאלית של מתנה איננה מצריכה כתב דהיינו עצם זה שהיא גרה בבית מראה שהוקנתה המתנה).

 

6.6.2.3.1       שאלה ב'.

האם ניתן לפרש את סע' 5 לחוק יח"מ באופן שיוקדם מועד חלוקת הרכוש ולקבוע שפקיעת הנישואין היינו הידרדרות בנישואין?

 

דעה א' (דעת רוב): השופטים מצא דורנר ושמגר פירשו שפקיעת הנישואין הינו עניין דתי והוא הליך הגט. ואמר השופט שמגר שמאחר שבמקור בהצעת החוק הוצעה אי תלות בגט ובלחץ הדתיים נקבע התלות בגט, לכן לא ניתן לקבוע את תכלית החוק באופן שונה.

 

דעה ב' (דעת מיעוט) פקיעת הנישואין היינו הידרדרות בקשר, מהסיבה שחוק יח"מ הינו חוק אזרחי. ולכן כבר בשלב ההידרדרות ניתן לחלק את הרכוש (השופט טל הציע לחלק את הרכוש בפס"ד לגט והשיבה לו שט"ס שהרי כמה פעמים ביד"ר ממליץ בפועל למתן גט).

 

6.6.2.4         סיכום ביניים:

רק גט מביא להפעלת איזון המשאבים.

ולכן חשוב לציין בהסכם הממון מתי יחול איזון המשאבים.

ואולם לא ניתן לציין כי הגירושין יחולו במועד עזיבת האחד את הבית מהסיבה שגירושין צריכים לעבור הליך ספציפי בביד"ר.

 

6.7         חוק יחסי ממון כיום (2010).

סע' 5 א' (א) לחוק יח"מ אומר "הזכות לאיזון משאבים לפי סע' 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן.

1. חלפה שנה מיום שנפתח אחד מהתהליכים האלה:

 א. הליך להתרת נישואין (לא רצו להתלות בביד"ר).

 ב. תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג.

2. קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה של תשעה חודשים וכו'.

(ב) ביהמ"ש רשאי לקצר את התקופות הנ"ל במקרה שמצא נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (כגון אלימות צו הרחקה).

6.7.1         פתרון נוסף – פיצויים.

פתרון זה נולד בביד"ר לפני התיקון לחוק.

השופט אילון בע"א ליברמן 630/79 אמר שביד"ר מיסד את עניין הפיצויים עד שיחול איזון המשאבים. וכאשר יגיע בסופו של דבר האיזון, יקוזז הפיצוי.

 

6.7.2         פתרון נוסף – תביעת נזיקין אזרחית.

זהו הסדר המהווה איום משמעותי על הבעל ופתח שוב מחלוקת בין ביד"ר לביהמ"ש.

 

תמ"ש (י-ם) 11270/03 – וכנגדן תיק 7041-21-1 רבני גדול (3-08).

העובדות:

אישה חרדית בסיוען של ארגוני נשים שעוגנה ע"י בעלה, פנתה לערכאות בתביעה נזיקית נ' בעלה בטענה שהוא גורם לה נזק בזה שהוא מעגן אותה. נזק מסוג עוגמת נפש – בושה – סבל – בדידות – צער – אובדן הנאות מיניות – אובדן הסיכוי להינשא.

ארגוני הנשים הביאו אסמכתא מהעובדת סוציאלית שכתבה שכתוצאה ממרכזיותם של הנישואין במגזר החרדי כאשר ישנם רווקות וגרושות הציבור נרתם ומחפש להן מזור בדמוי בעל, בעוד שהנשים העגונות אינן יכולות לחפש לעצמן בעל ובכך הן מודרות מהציבור.

 

וקבע ביהמ"ש שעל אף שהעיגון קיים רק שנתיים מתוך שנים עשר שנות הנישואין, מ"מ גם בעשר שנים הראשונות בעלה גרר אותה מערכאה לערכאה, ומאדמו"ר לאדמו"ר, ובגין כל סבל זה נפסק לה סך 410000 ₪ פיצוי נזק.

ועל אף שניתן לטעון לאונס ממון לגט ביהמ"ש נתן דעתו על העניין ואמר שנזק זה נפסק לה על העבר כאשר אונס לגט הוא אונס עתידי.

 

פנתה האישה לבעלה בתנאי, או שהוא ייתן לה גט או שהיא תפנה עם הפס"ד להוצל"פ. ואכן בא הבעל לביד"ר ואמר שמדובר באונס ממון לגט.

ואמר הדיין הרב איזרר שביהמ"ש האזרחי משיג גבולותיו של ביד"ר, ובמקרה דנן ניתן לסדר גט לאישה רק אם תוותר על תביעותיה ללא קשר לגט.

ופנה הרב איזרר באזהרה לעו"ד שיואשמו ברשלנות אם ימליצו ללקוחותיהם לתבוע נזיקין בבתי המשפט מאחר שכאשר הם יבואו לביד"ר הוא לא יוכל לסדר להם גט.

 

תיק מסוג זה הגיע לשופט וויצמן בכפ"ס בו אישה מעוגנת 21 שנה שלבסוף מת בעלה וישבה עליו שבעה, ולאחר שקמה מאבל לשמחה היא בקשה לתבוע את העיזבון של בעלה תביעה נזיקית ואכן הוא פסק לה פיצויים סך 700,000 ₪.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6.8         סיכום

 

 

 

7           הסכמי ממון

 

הסכמי ממון מעוגנים בסע' 1 ו-2 לחוק יח"מ וזו הדרך המומלצת ע"י החוק.

 

7.1         ישנם שני תנאים לאשרור הסכם ממון.

א. כתב.

ב. אישור שופט –ביד"ר – שתפקידם לוודא שמדובר ברצון חופשי של בני הזוג.

 

תחולת חוק יח"מ היא על אנשים שנישאו לאחר 74 כאשר לפני 74 ניתן היה לערוך הסכם ממון בלחיצת יד וכיום מצריכים אשרור ביהמ"ש.

 

7.2         טבלת סיכום:

 

 

8           טבלת סמכויות ודינים

 

8.1         כולם אזרחי תושבי מדינת ישראל

8.1.1         נישואין

 

 

8.1.2         גירושין

 

 

 

8.1.3         מזונות אישה

 

 

 

8.1.4         מזונות ילדים

 

8.1.5         אפוטרופסות ומשמורת

 

 

8.1.6         רכוש

 

 

 

8.1.7         אימוץ

 

 

 

 

8.1.8         ירושה

 

 

 

 

9           שאלות הכנה למבחן.

 

שאלה א:

יהודית ויאיר אזרחי המדינה ותושביה נישאו זה לזו כדמו"י והתגוררו בארץ ונולדו להם ילדים.

יאיר שקיבל הסמכה כעו"ד באנגליה ראה שהוא מתקשה להתפרנס בארץ ולכן הוא החליט לפתוח משרד עו"ד באנגליה. הוא עבר לאנגליה רכש שם דירה והתגורר בה במשך רוב השנה.

יאיר היה מגיע מפעם לפעם לביקורים בארץ ושלח תשלומי מחיה למשפחתו.

במשך הזמן הכיר יאיר אישה באנגליה ולאט לאט הוא החליט לסגת בתשלומים ששלח לארץ וכמעט שלא הגיע לבקר.

יהודית הגישה תביעה למזונות אישה לביד"ר.

האם לביד"ר יש סמכות לדון בתביעה?

 

תשובה:

בפס"ד גולדברג ובפס"ד קנול דובר על נתבע שלא נמצא בארץ והוא גם לא אזרח או תושב ובכל זאת קבע ביהמ"ש כי לביד"ר יש סמכות לדון בתביעת מזונות שהגישה האישה וזאת מכוח סע' 4 לחשבד"ר. ושם נקבע שסע' זה אינו מחיל את התנאים של סע' 1 לחשבד"ר.

ואולם חובה לציין את בג"צ סבג שבו אומרת פרוקצ'יה באמרת אגב שדרישותיו של סע' 1 אוצלים על כל החוק ולכן ייתכן להחיל את התנאים של סע' 1 על סע' 4 (צריך לציין שמדובר באוביטר).

 

שאלה ב:

לחילופין יהודית הגיעה למסקנה שאין עתיד ליחסים בינה ובין יאיר והגישה תב"ג שכרכה אליה מזונות אישה וילדים וחלוקת רכוש.

יאיר הגיש מיד באמצעות עו"ד ישראלי בישראל  לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה בנושא החזקת הילדים ושינוי במוסדות החינוך בטענה שבתי הספר שלומדים בהם ילדיו אינם מספקים חינוך יאה.

דונו בתביעות הצדדים.

 

תשובה:

סע' 4 א' אינו רלוונטי מאחר שיש כריכה – ולא ניתן לכרוך דבר לסע' 4 א'.

 

ע"פ סע' 1 לחשבד"ר ישנם 4 תנאים:

ניו"ג – מתקיים.

של יהודים – מתקיים.

אזרחי המדינה או תושביה – מתקיים.

בישראל – האישה – התובע בישראל.

ולגבי יאיר הנתבע צריך לבדוק נוכחות קונס' ע"פ פס"ד קריב – מבחן הזיקות בו בודקים אם הנתבע לא ניתק את זיקתו מהארץ – זיקות נבחנות ע"י: משפחה – נכסים – ביקושים – נישואין כדמו"י וכו'.

 

כריכה:

החזקת ילדים כרוכים מעצם טיבם וטבעם של הגירושין ולכן לא צריך לכרוך במפורש (פס"ד ויטר נ' בארי).

כל שאר העניינים הנדרשים לסיים את הסכסוך בין בני הזוג כגון רכוש ומזונות צריכים כריכה במפורש.

 

מזונות ילדים – פס"ד שרגאי רק מזונות מסוג השבה ניתן לכרוך, ולא מזונות ילדים רגילים.

 

תביעת רכוש – ניתן לכרוך וצריך לכרוך בכפוף למבחן המשולש. ע"פ פס"ד גבעולי שנתן בו' ג' תנאים:

– תביעה כנה.

– כריכה כדין.

– כריכה כנה.

הנטל על מי שכורך – ובמקרה דנן על יהודית.

 

כנ"ל לגבי מזונות אישה שניתנות לכריכה ע"פ המבחן המשולש.

 

ביהמ"ש:

החזקת ילדים – לא ניתן לתבוע מאחר שהאישה כרכה כבר.

חינוך ילדים – פס"ד אמיר ניתן לתבוע מאחר שהאישה לא כרכה במפורש.

אם הבעל היה טוען שתביעת האישה איננה כנה, ע"פ בג"צ פלמן ניתן להעביר את התביעה לביהמ"ש לענייני משפחה.

 

שאלה ג':

האם התשובה לעיל תשתנה כאשר מדובר בנישואין אזרחיים?

 

תשובה

ע"פ פס"ד כהן ניתן לדון בביד"ר רק בתביעת גירושין ולא בכריכות.

כיום יש את בג"צ 2232/02 שמכוחו לביד"ר יש סמכות לדון גם ללא כריכות.

 

שאלה ד':

מהו הדין שיחול בכל התביעות?

 

תשובה

ניו"ג – הדין אישי.

מזונות אישה – הדין אישי.

מזונות ילדים – הדין אישי – אם לא חל על האב הדין אזרחי.

רכוש – עד 74 הלכת השיתוף בג"צ בבלי.

לאחר 74 חוק יחסי ממון סע' 13 ב'.

 

שאלה ה'.

שי יהודי ישראלי הכיר בפקולטה למשפטים את חנן ערביה נוצרייה אזרחית ישראל. בני הזוג נישאו נישואין אזרחיים בקפריסין. לאחר זמן עלו יחסיהם על שרטון והחליטו בהסכמה שעליהם לסיים את קשר הנישואין.

בני הזוג מגיעים לייעוץ מה עליהם לעשות בכדי לסיים את קשר הנישואין.

תשובה.

הסמכות – היא לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

הדין – אזרחי ע"פ החוק להתרת נישואין של זוגות מעורבים, שבו ביהמ"ש שולח לשתי הדתות של שני הצדדים (אם קיימים) בקשה להתיר את הנישואין.

 

 

9.1         שאלה לפתרון במסגרת התרגול

 

רותי ותמי חברות ילדות. הן למדו ביחד בבית ספר יסודי, בתיכון ואף שירתו באותו בסיס צבאי.

בכל שיחה ביניהן כשעלה נושא "הנישואין" הן הבטיחו זו לזו שבבוא העת הן בשום פנים ואופן "לא מתחתנות ברבנות".

לימים, רותי נישאה למוטי ותמי נישאה לרון.

רותי ומוטי נישאו בנישואין פרטיים כדמו"י, בטקס רב משתתפים.

ואילו תמי ורון נישאו בטקס צנוע בנישואין נוסח קפריסין.

 

חלק א' בשאלה

נישואי רותי ומוטי ידעו עליות ומורדות בשל אלימותו של מוטי. בתחילה, ספגה רותי את התנהגותו של מוטי, אך משראתה שאין כל שינוי ממשי על אף הבטחותיו החוזרות ונשנות החליטה רותי לעזוב יחד עם שני ילדיהם המשותפים את דירת המגורים.

מחשש להליכים משפטיים צפויים ובעצת עורך דינו המלומד מיהר מוטי לבית הדין הרבני והגיש תביעת גירושין. בתביעתו כרך מוטי את מזונותיה של רותי ואת מזונות ילדיהם.

רותי הגישה מיד לאחר מכן תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בשמה ובשם הקטינים בעניין מזונותיה, מזונות הקטינים ומשמורתם.

 

א. מוטי טען לחוסר סמכות בית המשפט לענייני משפחה, האם צדק בטענתו?

ב. לאחר קביעת הסמכות. מה הדין אשר יחול בסוגיות השונות העולות מן האירוע? (ת' הגירושין, מזונות האישה, מזונות הילדים ומשמורת).

 

תשובה:

סמכות

סמכות ביד"ר

נישואין פרטיים כדמו"י – ביד"ר גט לחומרא (חובה לפרט את ארבעת התנאים של סע' 1 לחשבד"ר – ניו"ג – של יהודים – אזרחי המדינה – בישראל).

מזונות אישה – סע' 3 – יש סמכות ע"פ המבחן המשולש.

מזונות ילדים – השבה יש סמכות (פס"ד שרגאי).

 

סמכות ביהמ"ש לע"מ.

מזונות אישה – ע"פ המבחן המשולש – מרוץ החלטות.

מזונות ילדים – יש סמכות.

משמורת רגילה – ביד"ר קנה סמכות שהרי הם מעצם טיבם וטבעם של הגירושין.

חינוך צריך לכרוך.

 

הדין.

ככלל הדין אישי – גט לחומרא.

מזונות אישה – אין מוציאין ממון מספק (אישי).

מזונות ילדים (אישי).

משמורת – (אזרחי) חוק הכשרות המשפטית.

 

חלק ב' בשאלה

גם נישואי תמי ורון לא עלו יפה. בתחילה עבדה תמי כלבורנטית אך לאחר לידת בתם מורן, הפסיקה את עבודתה והקדישה את זמנה לגידולה של מורן ולטיפוח הבית.

רון לעומתה היה עסוק "בטיפוח" הקשר עם חברת ילדות העונה לשם שר-לילה.

תמי הגישה תביעה לבית הדין הרבני שיידון בעניין הגירושין המדור ומזונותיה.

רון כפר בסמכות בית הדין הרבני, והגיש תביעה לפירוק שיתוף הדירה המשותפת (הרשומה על שם שניהם) וכן בקשה לדון במזונות מורן לבית המשפט לענייני משפחה. את מזונות תמי הוא לא כלל בתביעתו כיוון שהיה ברור לו שלא מגיעים לה מזונות.

 

א. מה הדין לגבי סמכות בית המשפט לענייני משפחה ובין הדין הרבני בתביעות השונות?

ב. כיצד יכריעו בית המשפט לענייני משפחה ובד"ר בשאלות העולות מן האירוע? (גירושין, מזונות אישה, מדור, מזונות ילדים ופירוק שיתוף).

 

תשובה

בחינת הסמכות של בית ע"פ 4 תנאים של סע' 1 לחשבד"ר (חובה).

 

מזונות אישה – אין תביעה בביד"ר מאחר שהתביעה איננה כנה.

מדור – הכלל אם אין מזונות אין מדור.

(לשים לב כריכתה של האישה כנה מאחר שהיא מפסידה).

 

פירוק שיתוף – סמכות ביהמ"ש אין לביד"ר סמכות.

מזונות ילדים – ביהמ"ש לע"מ.

 

משמורת – כרוך בעצם טיבו וטבעו לגירושין וברק נשאר בזה בצ"ע בפס"ד 2232/03.

 

9.2         בחינה לדוגמא

 

בני כהן ורוחמה, יהודים, אזרחי מדינת ישראל ותושביה נישאו זה לזו בשנת 1980, בקפריסין בנישואין אזרחיים. עבור בני היו אלו נישואים ראשונים ועבור רוחמה נישואים שניים. בני הזוג התגוררו בדירה השייכת לבני מלפני הנישואין, בני עבד בתור חשמלאי ורוחמה עבדה בתור קופאית בסופר. מיד לאחר הנישואין, נולדה לבני הזוג בת בשם מעין.

 

חיי הנישואין בין בני הזוג לא התנהלו על מי מנוחות ולאחר 5 שנות נישואין החליט בני כי אינו רוצה לחיות עוד עם רוחמה.

 

בני ביקש את רוחמה לעזוב את דירתו ואיים שאם לא תעזוב בתוך 3 חודשים יגיש נגדה ונגד מעין תביעה לסילוק יד. רוחמה קיבלה עצה מחברתה והלכה לבית הדין הרבני האזורי והגישה תביעה לשלום בית ותביעה למזונות אישה וילדה וכן מדור ספציפי.

 

א. האם מוסמך בית הדין הרבני לדון בתביעתה של רוחמה? מהי עמדתו של הדין העברי בנוגע לנישואין אלו? כיצד יפסוק ביה"ד בקשר לתביעת שלום הבית? הסבר.

 

ב. מה יפסוק בית הדין בשאלת מזונות ומדור לרוחמה ומזונות למעין? תאר את המצב המשפטי.

 

ג.   הנח לחילופין שרוחמה הגישה תביעה למזונות ומדור אישה ומזונות למעין בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, רוחמה הגישה תביעה ובה תבעה זכויות בדירתו של בני. חווה דעתך על המצב המשפטי שנוצר לאור נתונים אלו. פרט את גדר הספקות, והחלופות המשפטיות השונות (יש לשים לב לשאלת תוקף הנישואין).

 

ד. הנח לחילופי חילופין שרוחמה היא זו שרוצה להתגרש מבני, ובני אינו מעוניין להתגרש.

לאחר מו"מ ארוך אשרו השניים הסכם גירושין בבית הדין הרבני ובו נקבע כדלקמן:

1. בני הזוג יתגרשו בהקדם האפשרי.
2. מעין תישאר בחזקתה של רוחמה, אך אם רוחמה תעבור דירה לעיר אחרת, מעין תעבור לחזקתו של בני.
3. בני ישלם עבור מזונות מעין את הסך של 300 ₪ לחודש.
4. רוחמה תפנה מיד את דירת המגורים של בני.

לאחר אישור ההסכם ולאחר הגירושין רוחמה מעוניינת לעבור לעיר אחרת ולקחת עימה את מעין.

יעץ לרוחמה לגבי האפשרויות המשפטיות העומדות בפניה.

 

 

 

9.2.1         פתרון מוצע מבחן לדוגמא

 

א. שאלת סמכותו של בית הדין הרבני

 

1. תביעת שלום הבית היא חלק מענייני נישואין וגירושין- סמכות טריטוריאלית של בד"ר (סעיף 1 לחשבד"ר):המדובר ביהודים אזרחי המדינה ותושביה אשר נישאו מחוץ לישראל. פ"ד כהן ופ"ד פלונית 2232/03, לבד"ר סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים גם כאשר מדובר בנישואין אזרחיים הנערכים בחו"ל.

 

2. מזונות אישה + מדור: בד"ר מוסמך מכוח סעיף 4 לחשבד"ר (מקבילה).

 

3. מזונות ילדה: ס' 3 לחשבד"ר- לא ניתן לכרוך (שרגאי). ניתן מכוח הסכמה על פי סעיף 9 לחשבד"ר (לא נתון שיש הסכמה).
4. עמדת הדין העברי: כיום יש בעניין זה מחלוקת פוסקים, הדעה המקילה סוברת שאין מכך נישואין והדעה המחמירה סוברת שאכן יש כאן קידושי ביאה לאור החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

לאור מח' פוסקים זו הנטיה אכן תהיה לדרוש גט לחומרא, בודאי בפסולי חיתון.

יש לציין כי לאור פ"ד פלונית 2232/03 אם בית הדין הרבני לא יכיר בנישואין כדמו"י מכוח קידושי ביאה על פי הגישה המחמירה כאמור לעיל כי אז יכיר בהם מכוח דיני בני נוח. משמעות הדבר כי בית הדין הרבני ייתן פסק דין להתרת הנישואין (העילה תום הנישואין).

 

5. פסיקת בית הדין בתביעה לשלום בית: יש לזכור שמדובר בכהן וגרושה. נישואין אלו אסורים אך תופסים בדיעבד. לאור זאת ביה"ד לא ידון בשלום בית, אלא יכפה גט מכח האיסור של נישואי כהן וגרושה.

ב. שאלת הדין:

באשר למזונות אשה: הדין: סעיף 2(א) לחוק המזונות– דין אישי במזונות. הואיל ומדובר בנישואין אסורים הרי שבביה"ד ודאי לא ייתן זכויות ממון. גם אם הנישואין תופסים מספק – גט מחומרא- אין מזונות משום שאין מוציאין ממון מספק.

גם אם בד"ר יכיר בנישואין מכוח דיני בני נוח אין מזונות אישה. המדובר בנישואין אזרחיים, שאין מכוחם זכויות ממון לפי הדין האישי,

לגבי מדור- הזכות היא מכח מזונות ולכן אם אין זכות למזונות בבידר אין מדור.

 

באשר למזונות מעין: מאחר וההורות המשפטית היא גם ביולוגית, הוא חב לה מזונות מכוח הדין האישי- ס' 3 לחוק המזונות. אין נפקא מינה מאלו נישואין נולדה הילדה.

 

ביה"ד יחיל את הדין האישי. מאחר ומעין בת 5 הרי שהחיוב הוא אבסולוטי ומוטל על בני – עד גובה צרכים הכרחיים. מעבר לצרכים הכרחיים – חובה שווה בין ההורים – מדין צדקה.

ג. לביהמ"ש סמכות לדון במזונות אשה – ס' 1 (1) וס' 1(3) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה – סמכות מקבילה).

כאן המדובר גם בנישואין אזרחיים וגם בנישואין אסורים.

בעבר הייתה קיימת מחלוקת בבתי המשפט המחוזיים- קליידמן בעיקר (גישה אנגלית) אל מול פסיקת המחוזי/משפחה בפס"ד פלונית 8256/99  (גישת שאווה)

קליידמן קובע כי הנישואין תקפים משום שאני בוחן זאת לפי מקום עריכת הטקס ומאחר שהם תקפים שם אזי מבחינתי אלו נישואין תקפים, וקמה זכות למזונות מכוח הדין האישי. אבל המחוזי של פלונית יגיד שלא. ואין מזונות.

כיום בעקבות פ"ד פלונית 8256/99  ופ"ד פלונית 2232/03, ניתן לקבל מזונות חוזיים. אין צורך לבחון את תוקף הנישואין כלל וכלל. שכן המזונות הם מזונות חוזיים ועל כן אין צורך לבחון את תוקף הנישואין על פי כללי המשפט הביל'.

מדור: אם יש זכות למזונות יש גם זכות למדור.

מזונות מעין: סמכות – ס' 1 (1) ו- 1(3) לחוק בימ"ש לע"מ. הדין- כמו ביה"ד- דין אישי לפי ס' 3 לחוק המזונות.

חלוקה רכושית:

לאור פלונית 2232/03 ודאי  יראו בהם נשואים: נישאו בשנת 1980 ,לאחר שנחקק חי"מ : לפי ס' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון הדירה  לא נכנסת באיזון המשאבים.

 

דעת המיעוט של השופטים דורנר ושמגר: ניתן להחיל את חזקת השיתוף באופן סימולטני. לפיהם אכן יש סיכוי שיכירו בכך כדירה משותפת בפרט לאור העובדה שמדובר בדירת מגורים (גולת הכותרת של הלכת שיתוף הנכסים- הלכת הדרי- פרמטרים).

יש להוסיף כי לאור פ"ד אניטה שלם יש להבחין בין "נכס משפחתי" לשאר הנכסים. במקרה הנתון מאחר ומדובר בדירת מגורים המהווה "נכס משפחתי" השיתוף בזכויות ובחובות קנייני מיידי (אורח חיים תקין ומאמץ משותף).

כמו כן יש לבחון גם את הדין הכללי (מתנה ודיני הקנין)/ חז"ש מוחלשת בהתאם לדעתה של שט"כ בקנובלר.

כיום לאור התיקון בחוק- ניתן יהיה להתחיל את איזון המשאבים אף בטרם הגט- ס' 5 א לחוק יח"מ.

ד. ההסכם אושר בבית הדין הרבני (ס' 2 ד לחוק יחסי ממון). לפי הפסיקה הקטינים אינם צד להסכם (כל עוד אין דן ופסק) ועל כן מעין יכולה להגיש תביעה עצמאית למזונותיה (פס"ד גלבר)

 

אביה של רוחמה ערב להסכם:

צלע א: בין הבעל  (נושה) האישה (החייבת) – תדחה עד שתעשיר

צלע ב : בין הבעל (נושה ) לאב (הערב)- היה צריך לגבות מעכשיו – והאב לא היה יכול לחזור לאם אלא עד שתעשיר (פס"ד קוט)

מילנר : יש מקרים בו גם התחייבות הערב בטילה וזאת במקרה שאם הערב ישלם תפגע ישירות טובת הקטין (סמוכה על שולחנו).

אם ההתחייבות  נוסחה באופן בו אין קשר בין התחייבות צד ג לשיפוי לבין התחייבות האם – אזי זו התחייבות לשיפוי והיא חיה וקיימת גם ללא החיוב העיקרי.

אם התחייבות צד ג כן תלויה בחיוב העיקרי הרי שמדובר בערבות ועל כן היא תתבטל אם החוב יתבטל ולא יוקפא.

המחבר עו"ד ראובן ביטון